אמאשלשתיים
New member
איך אתם מתמודדים בימים שאין מצב רוח?
אני כבר לא יודעת אם לחשוב שאני טיפוס דכאוני או שזה בגלל הנסיבות. ואנ ילא מצליחה לצאת מזה. התחלתי ללכת לטיפול לבד אבל בגלל המחיר זה פעם בשבועיים אז זה לא ממש עוזר לי. וגם הייתי רק פעמיים. אין ספק שזה המון בגלל בעלי. יש תקופות שהוא מקסים ואז כיף לי. ותקופות אחרות אנ ילא יודעת אם הוא פשוט חרא או שאני סתם בדיכאון ואז אני רואה אותו רק כחרא. מספיק לי באותו זמן רק לשמוע אותו כועס על הגדולה ואני כבר שונאת אותו. ומספיק לי לראות אותו אחה"צ חוזר הביתה ויושב במחשב, מנותק מהכל, ואז אני ממש באזה לו. למרותת שיום קודם היינו בבריכה והוא היה מדהים עם הילדים. וזה לא שהוא אמר לי משהו לא במקום, או דיבר לא יפה. פשוט לפעמים הנוכחות שלו שגורמת לי לרצות לבכות. ואז ממש רע לי. ניסיתי ללכת ברגל בערב, זה לא ממש שיפר את המצב רוח וגם כבר אין לי כח יותר ללכת. הוא יש לו את התחביבים שלו ונראה לי לפעמים שרק מזה אכפת לו. אז איך יוצאים מזה? כמובן שלטיפול הוא לא מוכן ללכת. טוען שהכל בסדר לו. שוב, להתגרש אני לא רוצה. כשאני אוהבת אותו אז אני אוהבת מאוד ובאותו זמן לא מבינה למה רע לי. אבל כשרע לי..רע לי בגדול.. מה עושים? יש לי 2 ילדים מדהימים!!! למה אני לא יכולה להיות מאושרת? אני עובדת משרה מלאה ומעניינת. מה עוד חסר לי? למה אני לא יכולה להתגבר על הדיכאונות האלה?
אני כבר לא יודעת אם לחשוב שאני טיפוס דכאוני או שזה בגלל הנסיבות. ואנ ילא מצליחה לצאת מזה. התחלתי ללכת לטיפול לבד אבל בגלל המחיר זה פעם בשבועיים אז זה לא ממש עוזר לי. וגם הייתי רק פעמיים. אין ספק שזה המון בגלל בעלי. יש תקופות שהוא מקסים ואז כיף לי. ותקופות אחרות אנ ילא יודעת אם הוא פשוט חרא או שאני סתם בדיכאון ואז אני רואה אותו רק כחרא. מספיק לי באותו זמן רק לשמוע אותו כועס על הגדולה ואני כבר שונאת אותו. ומספיק לי לראות אותו אחה"צ חוזר הביתה ויושב במחשב, מנותק מהכל, ואז אני ממש באזה לו. למרותת שיום קודם היינו בבריכה והוא היה מדהים עם הילדים. וזה לא שהוא אמר לי משהו לא במקום, או דיבר לא יפה. פשוט לפעמים הנוכחות שלו שגורמת לי לרצות לבכות. ואז ממש רע לי. ניסיתי ללכת ברגל בערב, זה לא ממש שיפר את המצב רוח וגם כבר אין לי כח יותר ללכת. הוא יש לו את התחביבים שלו ונראה לי לפעמים שרק מזה אכפת לו. אז איך יוצאים מזה? כמובן שלטיפול הוא לא מוכן ללכת. טוען שהכל בסדר לו. שוב, להתגרש אני לא רוצה. כשאני אוהבת אותו אז אני אוהבת מאוד ובאותו זמן לא מבינה למה רע לי. אבל כשרע לי..רע לי בגדול.. מה עושים? יש לי 2 ילדים מדהימים!!! למה אני לא יכולה להיות מאושרת? אני עובדת משרה מלאה ומעניינת. מה עוד חסר לי? למה אני לא יכולה להתגבר על הדיכאונות האלה?