בתענוגות33
New member
איך אפשר ??????? הפנטזיה שלי !
יום שבת (צהריים) אני יושב מול המחשב , מנסה להעביר עוד שעה ועוד שעה ולא מפזיק לחשוב על כל דקה שהיינו יחד בעצם אני מעדיף לכתוב - כל דקה שלנו יחד. בילבי כן זאת את ! ברור לא ? ברור שאת האחת שאליה אני מתכוון, את לא חייבת לענות לי כאן ובכלל כי הרי החלטנו! ידעתי שזה יבוא לי , ידעתי שכל צעד שלי בחיים אני אחשוב איך הצעד הזה יכל להיות איתך! ומוזר ודי שקוף שזה תמיד נראה יותר טוב איתך. אני רואה טלויזיה ונזכר, קורא עיתון ונזכר, יושב מול האינטרנט, ד"א ונזכר. איך אפשר שלא להזכר ? ???????????
כתבתי בשורת הנושא- "פנטזיה שלי!" את כזאת אבל ההבדל שאת מציאותית ואת נמצאת כאן , אפשר לממש ואנחנו לא! נזכר בכל הרגעים היפים (גם אם הם לא היו כאלה) , הצחוקים שלנו, הקניות, המפגשים החשאיים והלא פשוט בכל שניה וכל אחת כזאת גרמה לי אושר מדומה. אושר כי ההייתי מאושר, פרחתי בכל מפגש כזה ולא משנה אם הוא הסתיים במין או רק בבילוי קצר משותף, ומחד גיסא , החשאיות, העובדה שנסינו להסתוואות כל הזמן גרמה לי לבחילה, לא אהבתי את זה! אם אני איתך אני רוצה להתגאות בזה ! להראות לכולם שאת שלי ואני שלך! לשגע את כולם! לא לבחון כל בן אדם שמסכל עלינו או כל רכב שעובר לידינו. כן בילבושי, זה הי מצב בלתי אפשרי , נסבל ומעיק! אחת כמוך - או שאת שלי ואני שלך או שלא! אם תשאלי אותי , אם אני בכל זאת רוצה אותך שלי ואני שלך! ואווו קשה לענות, הרי ברור שכן! אבל איך עושים את זה? למה החיים לפעמים נראים כל כך קשים ? בטח מי שקורא את המכתב הזה (מי שעוד היה לו סבלנות לקרוא את השורות המבולבלות הללו) אומר לעצמו... "זוג דפוקים" והאמת זה נכון! זה מה שיפה אצלנו שאנחנו דפוקים! ששנינו דפוקים... איך באבאלובה אומרת ".....קשה, קשה ....." אז באמת קשה ! אומנם זה פורום פנטזיות ומיניות, ואני במכתב זה לא כותב שום דבר מיני או שום דבר פנטזיונרי, אבל אם יקראו את המכתב הזה שוב ושוב יבינו שהפעם הפנטזיה הזאת היא לא מינית, לא תשוקתית אלא את ! את ! את הפנטזיה שלי ! בעצם בך יש הכל ! נעים לדבר איתך, נעים לראות אותך , את אינטלגנטית ושנונה , נראת פצצצצצצצה !!! מתנהגת כך ! חושבת כך ! אין שניה לך !!! גם לא תהייה ! אז בעצם את הפנטזיה שלי ! חבל שכל העולם כולל הקוראים את המכתב הזה לא יכולים לראות על מה אני מדבר , לא יכולים להבין! אבל אני זכיתי ! וכרגע אני מרגיש כך ! אני מרגיש כאחד שזכה בפרס הראשון ל חצי שנה (בערך) ואחרי כן לקחו לו אותו! אני מטורף, אוהב
, מאוהב
- ההייתי , אני עכשיו ואני אהיה !!! נשיקות
וחיבוקים
לך והצלחה!
יום שבת (צהריים) אני יושב מול המחשב , מנסה להעביר עוד שעה ועוד שעה ולא מפזיק לחשוב על כל דקה שהיינו יחד בעצם אני מעדיף לכתוב - כל דקה שלנו יחד. בילבי כן זאת את ! ברור לא ? ברור שאת האחת שאליה אני מתכוון, את לא חייבת לענות לי כאן ובכלל כי הרי החלטנו! ידעתי שזה יבוא לי , ידעתי שכל צעד שלי בחיים אני אחשוב איך הצעד הזה יכל להיות איתך! ומוזר ודי שקוף שזה תמיד נראה יותר טוב איתך. אני רואה טלויזיה ונזכר, קורא עיתון ונזכר, יושב מול האינטרנט, ד"א ונזכר. איך אפשר שלא להזכר ? ???????????
