איך אני שונאת התקלות באמצע הלילה

juspan

New member
איך אני שונאת התקלות באמצע הלילה

שצריך להביא את זה ואת זה לביה"ס למחר.

מצד אחד היא מאוד אחראית ואדונית לעצמה (כלומר מכיתה א' היה ברור שהיא זו שדואגת למערכת, מה לובשים ביום שני על הבוקר כי יש ספורט וכו' וכו', בלי שהיינו מעורבים בזה או מזכירים לה). מצד שני תמיד הכל ברגע האחרון (כמו מישהי אחרת
)

אז עכשיו נזכרה שלמחר היא צריכה חימר או כל חומר פיסולי כי צריכה להכין, בשיעור גיאוגרפיה, מודל של הר געש. (זה הפרויקט שלה, כל אחד משהו שבחר, ומדובר בפרויקט רציני שהם עובדים עליו כמה שבועות ומחר זה רק הקטע היצירתי).
זה חייב להיות תלת מימדי (אמרתי לה שחבל שהיא לא יודעת לסרוג
).

נו, אז פתחתי את כל המגירות המאובקות שלי, מצאנו איזה חומר שהשד יודע איך קוראים לו, אבל פתוח לגמרי, קשה כמו סלע, הכנסנו אותו לכיור מלא מים וכלום לא עזר, נשאר אבן.

ואז עשרות חבילות של פימו, שגם אלו שבמקרה סגורות הן מלפני 6-7 שנים, אותו כנ"ל, קשות כמו אבן.

היא ממש מתוסכלת. חשבנו על עיסת נייר, אבל גם אין לי כאן כמעט עיתונים וכלום, וקיבלה פעם במתנה איזו ערכה של כזה, אבל לא מוצאת.
היא חיה בעולם כזה דמיוני שאמרת לי - תתקשרי לאבא (שאמור לנחות הלילה) שיביא בדרך איזה clay


זה מרגיז אותי שלא הודיעה לי מראש לקנות לה, אבל אני גם נורא מרחמת עליה עכשיו כי זה מאוד חשוב לה.
 
תעשו לבד עיסת נייר, אם יש דבק פלסטי זה מספיק

מערבבים ביחס של 1:1 דבק ומים, ומוסיפים לאט לאט נייר טואלט . יוצאת עיסת נייר מאוד נוחה ונעימה לעבודה. אפשר גם שהיא תיקח קצת עיתונים ומחר תכווצץ אותם ותדביק...

המורה לא שולחת דרישות מעיין אלו במייל?

אצלי הגדול בכיתה ה' ועדיין מעופף לחלוטין...
 

juspan

New member
המורה השנה לא (כיתה ג')

מיידעת רק מדי פעם בדברים קצת יותר בירוקרטיים (או שדורשים כספים
)

אצלנו כנראה זה תלוי מורה והאופי שלה. בשנה שעברה היתה לנו מורה מדהימה שכתבה לנו מגילות כל שבוע ולא החסירה שום פיפס. (בעיניי זה מדהים, יודעת שאמהות אחרות שדיברתי איתן, לא היתה להן בכלל סבלנות לקרוא את כל זה. אנחנו שנינו מאוד התחברנו לזה אחרי כיתה א' שבכלל לא היה שום קשר ומידע מהמורה בחיים).

תודה על הרעיון, נייר טואלט דווקא יש והרבה
(דבק פלסטי לא בטוחה באיזה כמות, יש לנו רק יויו כזה סטיק נראה לי
), אבל הילדה הזו רבת תושיה, בזה הרגע היא באה אלי כולה זורחת עם קופסת פליי מייס משנת תרפפ"ו (בחיי, לדעתי יש לה את זה מימיה כפעוטה, שיחקה בה 2 דקות וחצי בזמנו, מזל!!!
).

היא תיקח אותה ותבנה ממנה כבר, + צבע גואש חום (כי אין שם יותר מדי חום בפליי מייס) שבמקרה יש לה מעוד מתנה מיותרת כביכול שקיבלה השנה (מי החליט לקנות לה ערכת העתקת ציור של סוס דוהר? המתנה היחידה שהיא אפילו לא פתחה את הניילון שלה).
 

shiron number 1

New member
קודם כל כבר טוב שאת יכולה עכשיו

לזרוק את ה 16 חבילות של הפימו היבש.
אולי תנסי בצק מלח?
 
אולי תכינו בצק? כמו שמכינים לילדים למשחק?

מצריך רק מים, קמח ושמן אאל"ט, וצבע גואש אם רוצים אותו בצבע מסוים.

(ואני שונאת התקלות שמגיעות מבי"ס ברגע האחרון. מזל שאת הקניות שתכננתי לעשות היום דחיתי למחר, כי אחרי הצהריים הגיע "נא להביא מיץ ענבים ליום שישי". הכי גרוע היה בגן כשביום שישי בצהריים, בדיוק כשחזרנו מהסופר, קיבלנו הנחיות מה להביא ליום ראשון).
 
עכשיו אני צריכה שמישהי תגיד את השם שלי מהר

כי אחרת אני שותקת, או שאתן בעצם אוהבות אותי יותר ככה

(מזל שמקלידים כאן)
 

juspan

New member
אני מתביישת שאין לי מושג מה זה בצק מלח

וידעתי שכאן יצילו אותנו. אבל כאמור היא הצליחה להציל את עצמה למזלי עם הפליימייס (כי באמת שהדבר האחרון שבא לי עכשיו זה להתעסק עם בצק מלח או כל דבר אחר). פוווו.
אבל המון תודה למושיעות בפוטנציה
 
אין מצב

נו הבצק מקמח מים ומלח שלא נרקב כי הוא מלא מלח, והם גם לא אוכלים אותו כי הוא מלא מלח, והוא מתקשה בצורה שמעצבים אותו כי הוא מלא מלח (הבנת נכון ?)
שכחת בטח, לא שאין לך מושג.

לעומת זאת לי אין מושג מה פלייסמייס.
 

juspan

New member
הממ, ברמה התיאורטית כנראה שיודעת

שיש חיה כזו בצק שעושים לבד בבית למשחק (אבל בחיי שלא ידעתי שצריך מלח וכו', ובחיים לא עשיתי גם את הנטול למטרות כאלה).

ופלמייס היה להיט הפורום (השכן) פעם, כשהיתה עוד בישראל בת שנתיים בערך. יש לה מאז! היא ניסתה ללחלח אותו והוא עדיין עובד! נו, זה הדמויי במבה האלו שעשויים מתירס, מגיעים צבעוניים ועם מים נדבקים אחד לשני ואפשר לבנות איתם כל מיני דברים.
 
פעם אחת עשיתי את הטעות הזו והכנתי להם בצק מלח

וזה היה נורא. מספיקה שריטה קטנה ביד או עור קצת יבש וזה ממש לזרות מלח על הפצעים באופן הכי מילולי שיש (זו גם הסיבה שאני לא יכולה לסבול את ים המלח).
אבל מודה שאין לי מושג מה תוחלת החיים של יצירות מבצק בלי מלח.
 

juspan

New member
אצלנו ההתקלה המסורתית

(2 האחיות, אותו גן) הכי מעצבנת תמיד קורית בט"ו בשבט. מהיום למחר להביא עציץ כלשהו. זה תמיד חורף, סוף היום, מודיעים כשבאים לאסוף, מי רוצה דווקא אז להשתרך איתה בקניה של כזה? (מזל שלילדות שלי יש את האבא שיש להן, כי אם זה היה תלוי בי אני מתעלמת מהתקלות של רגע אחרון).
 
2 תיקונים ברשותך

1.יש סתירה בין העץ הזה לבין "מתעלמת מהתקלות של הרגע האחרון"

2. הגדרת "הרגע האחרון" היא ענין חשוב, כי אצלי זה הרבה יותר ליטרלי, כלומר- בבוקר. אז כמובן הרבה יותר קל לי לממש את "מתעלמת מהתקלות של הרגע האחרון" כי פשוט לגמרי אין איך, ואני כבר בכלל עפתי לעבודה.
 

juspan

New member
חחח, אוקיי, אחדד

אני עצלנית בכל מה שקשור ל"ללכת לקנות". כאילו אין גננת שתגרום לי ללכת לקנות בחורף בחושך (אני בלי מכונית) עציץ כלשהו וכו'. לבעלי אין כזה דבר בלקסיקון "אין לי כוח". הוא ירוץ גם ב- 22 בלילה, ברגל, בשלג או על אופניים, לסופר היחידי שפתוח שמוכרים בו גם כמה עציצים סמליים.

אם זה כרוך ברק לחפש מה שיש בבית/רעיונות וסריגה ב- 23:00 בלילה של קרני שד מצמר אדום (כי רק בלילה היא מודיעה לי שמחר יש הלואין, מאיפה לי?? זה אפילו לא חג מקומי בכלל, לא שאת אלה יש לי בתודעה) אז כן, בזה אני קצת יותר מתאמצת.

בבוקר אין עם מי לדבר, ברור, ההסעה לוקחת אותה וזבש"ה אם נזכרה רק אז להודיע על משהו (נראה לי שלא השתמשתי במילה האנכרוניסטית הזו שנים), כי זה לא שאנחנו לוקחים אותה לביה"ס ואפשר לעצור על הדרך לקנות משהו.
 
את רואה ?

מאיפה הבאת את "לעצור על הדרך לקנות משהו " ?? מכות אני אקנה לו.

ואין ספק שאנחנו הפכים גמורים- אני חוטפת בשתי ידיים את לקנות, לעשות (בלי שקניתי קודם את מה שצריך) יכל להביא אותי לקריסת מערכות.
 
למעלה