ובניקוד - פִּקַּחַת, בדומה לעיוור (עִוֵּר), עוִֶּרֶת; חֵרֵש>חֵרֶשֶת (חירשת).
זהו שם במשקל קִטֵּל ובנקבה קִטֶּלֶת, ואם ישנם עיצורים גרונ יים, חלים שינויים בניקוד בהתאם (תשלום דגש, הנמכת תנועה וכיו"ב).
וכן פִּסֵּחַ>פִּסַּחַת; פִּכֵּחַ>פכַּחַת.
בתואר ולא בשם").. טיפש וטיפשי שניהם שמות תואר. פיקח הנו שם תואר, ולא שם. גם פיקחת הנו שם תואר, ולא שם.
משום מה (למי יש הסבר לכך?) הצורה "פיקחית" רווחת יותר, כפי שכבר ציינתי זאת, בעוד בשאר השמות במשקל זה,
אין הדבר כך:
טיפש נחשב ליותר מתואר חיצוני, אלא חלק מהותי מהאדם, כך גם עיוור. למרות ששניהם תארים. כאילו המהות של האדם היא היותו טיפש או עיוור.
חכם כבר נחשב שם בפני עצמו - "חכמינו זכרונם לברכה".
לעומת זאת פיקח נתפס כתיאור המתוסף לאדם ולכן תמצא "הוא נוהג בפקחות" "היא בחורה פקחית" - הצורך להוסיף שם לפני התואר (כי הרי אפשר היה להסתפק ב"היא פיקחת/פקחית") מלמד כי הוא תואר פחות "חזק" ואולי נחשב פחות מהותי למתואר.