ארווין קליין
Member
איינשטיין הבין שלימוד שאין מאחוריו הבנה, אינו משהו שנוכל לזכור לאורך זמן. להבין משהו, פחות חשוב מאשר, להבין את התהליך שהוביל למסקנה. לכן המורים תמיד אמרו לנו, שחשוב להם שנפרט את הדרך בה הגענו לנוסחה מסוימת, שהיינו צריכים ללמוד. הדרך חשובה יותר מהנוסחה, הם אמרו ובצדק.
מכל תלמידי החכמתי – האמירה הזאת אוצרת בתוכה את האמת הגדולה, שכשאתה מנסה ללמד מישהו, משהו שאתה יודע, אתה מעמיק את ההבנה שלך בדבר הזה, שאתה מנסה ללמד. שכן האינטליגנציה המלאכותית, זאת שאנו עכשיו מפתחים בתור AI, דומה להפליא לאינטליגנציה האנושית. התינוק לומד תוך כדי התנסות ולא בגלל שמסבירים לו דברים. היחס שלנו למחשבים השתנה, בעקבות זאת, ואנו מנסים ללמד אותם לא נוסחאות, אלא דרכי חשיבה. כאשר אתה מנסה להסביר משהו, אתה מגלה על הדבר, שאתה כבר יודע, דברים חדשים! כך אתה מעמיק את ההבנה שלך על דברים ולומד את הקשרים שונים, בין דברים שונים, בין אלו שאתה כבר יודע, לאלו שאתה מנסה ללמוד.
תחשבו על זה: אחרי שאתם לומדים לעשות משהו, כמו לנהוג, אינכם משננים שוב, את כל הדברים הקטנים, שלמדתם בדרך לשלוט ברכב. את הצורך לפתוח את הדלת, לשבת, להניא את האוטו, לשים רגליים על הפדלים ועוד ועוד דברים. אתם פשוט עושים את זה. לא מפני שהתבוננתם במישהו שנוהג ולמדתם לנהוג, אלא מפני שהתנסיתם בדברים הקטנים, שכרוכים בנהיגה, בפרטים! אלו הדברים שמשקנים לכם שליטה, איך שאומרים: אם למדת לרכב על אופניים, תמיד תדע לרכב! זה לא מפני שאתה תזכור את הדבר הזה שלמדת, מתוך התבוננות ברכיבה, אלא מפני שלמדתם תוך כדי התנסות בהמון פרטים קטנים, תוך כדי כישלונות, בדרך ליכולת שרכשתם לבסוף, לרכב על אופניים בלי ליפול! ותאמינו לי לשם רכיבה, יש המון פרטים קטנים שהאדם למד, כדי לא ליפול!
העיקר הוא לא מה שאתה זוכר וכמה, אלא עד כמה אתה מבין את זה.
איינשטיין הגיע לתובנות העמוקות שלו על היקום, מפני שלא הסכים ללמוד דברים בעל פה, אלא רצה לרדת לסיבות של כל תופעה. כך קרה עם הכבידה, שניוטון מיהר לנסח לה נוסחה, אבל איינשטיין שאל למקור הכוח הזה ובסוף גילה שהוא לא מה שחשבו. עד היום כוח הכבידה לא מובן עד הסוף והוא תעלומה. על המהירות הקבוע של האור, הוא הבין, תוך כדי שדמיין לעצמו תרחיש של רכבת הנוסעת עם אורות, לקראת מישהו שגם מתקדם לכיוון הרכבת, עם פנס. ועוד ועוד דוגמאות כאלה. בסופו של דבר, כל התהיות והשאלות שהציב לעצמו, נפתרו אחת אחת, ברגעים לא צפויים, שבהם נתן מנוחה לעצמו, אבל בתת ההכרה שלו, הדברים היו עדיין פעילים.
מכל תלמידי החכמתי – האמירה הזאת אוצרת בתוכה את האמת הגדולה, שכשאתה מנסה ללמד מישהו, משהו שאתה יודע, אתה מעמיק את ההבנה שלך בדבר הזה, שאתה מנסה ללמד. שכן האינטליגנציה המלאכותית, זאת שאנו עכשיו מפתחים בתור AI, דומה להפליא לאינטליגנציה האנושית. התינוק לומד תוך כדי התנסות ולא בגלל שמסבירים לו דברים. היחס שלנו למחשבים השתנה, בעקבות זאת, ואנו מנסים ללמד אותם לא נוסחאות, אלא דרכי חשיבה. כאשר אתה מנסה להסביר משהו, אתה מגלה על הדבר, שאתה כבר יודע, דברים חדשים! כך אתה מעמיק את ההבנה שלך על דברים ולומד את הקשרים שונים, בין דברים שונים, בין אלו שאתה כבר יודע, לאלו שאתה מנסה ללמוד.
תחשבו על זה: אחרי שאתם לומדים לעשות משהו, כמו לנהוג, אינכם משננים שוב, את כל הדברים הקטנים, שלמדתם בדרך לשלוט ברכב. את הצורך לפתוח את הדלת, לשבת, להניא את האוטו, לשים רגליים על הפדלים ועוד ועוד דברים. אתם פשוט עושים את זה. לא מפני שהתבוננתם במישהו שנוהג ולמדתם לנהוג, אלא מפני שהתנסיתם בדברים הקטנים, שכרוכים בנהיגה, בפרטים! אלו הדברים שמשקנים לכם שליטה, איך שאומרים: אם למדת לרכב על אופניים, תמיד תדע לרכב! זה לא מפני שאתה תזכור את הדבר הזה שלמדת, מתוך התבוננות ברכיבה, אלא מפני שלמדתם תוך כדי התנסות בהמון פרטים קטנים, תוך כדי כישלונות, בדרך ליכולת שרכשתם לבסוף, לרכב על אופניים בלי ליפול! ותאמינו לי לשם רכיבה, יש המון פרטים קטנים שהאדם למד, כדי לא ליפול!
העיקר הוא לא מה שאתה זוכר וכמה, אלא עד כמה אתה מבין את זה.
איינשטיין הגיע לתובנות העמוקות שלו על היקום, מפני שלא הסכים ללמוד דברים בעל פה, אלא רצה לרדת לסיבות של כל תופעה. כך קרה עם הכבידה, שניוטון מיהר לנסח לה נוסחה, אבל איינשטיין שאל למקור הכוח הזה ובסוף גילה שהוא לא מה שחשבו. עד היום כוח הכבידה לא מובן עד הסוף והוא תעלומה. על המהירות הקבוע של האור, הוא הבין, תוך כדי שדמיין לעצמו תרחיש של רכבת הנוסעת עם אורות, לקראת מישהו שגם מתקדם לכיוון הרכבת, עם פנס. ועוד ועוד דוגמאות כאלה. בסופו של דבר, כל התהיות והשאלות שהציב לעצמו, נפתרו אחת אחת, ברגעים לא צפויים, שבהם נתן מנוחה לעצמו, אבל בתת ההכרה שלו, הדברים היו עדיין פעילים.
קבצים מצורפים
-
מוח אלקטרוני.jpg