היה שווה לבדוק:
הצליל שלהן מורכב מסימפולים, ריפים של גיטרה, סינתיים אנלוגיים וביטים אפוקליפטיים שיוצרים סאונד אלקטרוני מיוחד מעורב בווייבים של רוק'נרול, כשההשפעות נעות מ'בק' ו'בלונדי' עד לונסה פאראדי. הלוק שלהן הוא חלק בלתי נפרד מהחבילה ומקבל תשומת לב שווה למוזיקה. הן מופיעות בעיקר באירועים אופנתיים ומסיבות אלקטרו-קלאש. ההופעה שלהן הפרובוקטיבית והמצודדת, כוללת: הלקאות, נגיחות, גיפופים והצגת שירים מבויימת להפליא עם דגש על מראה מתוחכם וסליזי (תחתונים סקסיים, רגליים חשופות, נעלי עקב וכובעי טניס או חליפות חתול עם מחשוף עד הפופיק). בארץ, הבנות הן מלכות האלקטרו-טראש סטייל. אין ספק שהסגנון האירופאי שלהן מתבלט על רקע הלבאנט הלוקאלי והסטיילינג המשעמם של הקולגות. אבל נדמה שלונדון היא כבר סיפור אחר. האנגלים לא ממש חולים על הסצינה הברלינאית (שכוללת אקטים דומים, כגון: 'פיצ'ס' ולהקת הבנות 'צ'יקס און ספיד'). ההופעה של הטריו ב'פיט איסט' שבבריק ליין, נתקלת בקרירות ובציניות הבריטית, שמעדיפה את הפוסט-פאנק שלה מלוכלך וקשוח. חלק גדול מההצלחה של 'טרי פויזן' נבנה בעיקר על קהל של גייז, וקהלים קאמפים יותר, ונדמה שההנחה שכל סטרייט יתלהב למראה כוסית בתחתונים, מסתברת כשגויה.