איזו התפוצצות אדירה מרוב קנאה וכאב התפוצץ היום אחד החברים בגלל הפערים הכלכליים בינינו, בגלל שהוא עני ואני עשיר. ממש כאב לראות את זה. לבי יוצא אליו.

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
סיפורנו מתחיל לפני זמן לא רב, כאשר במקרה נתקלתי בשרשור מסוים שנפתח על-ידי אחד החברים על חברת הנעליים נייק ומודעת פרסומת מסוימת שהם פרסמו, אז אני כזה עניתי לו "נייק? הזולות שלי הן נייק. עלו 500 שקל. נכון יפות? :love:" וצירפתי שלוש תמונות שלהן. תמונות ישנות מלפני שנה בערך כשרק קניתי אותן והן רק הגיעו. בכל מקרה, בתחתית התמונה הראשונה נקלטו בטעות הנעליים היקרות הישנות שלי, נעלי הדולצ'ה וגבאנה הישנות שלי ב-3,000 שקל לפני שעברתי לנעלי דולצ'ה וגבאנה חדשות ב-6,000 שקל, ושיכול להיות שזרקתי עליהן מילה או שתיים בעבר, ושמסתבר שנעלתי כשצילמתי את הנייק החדשות, כי מסתבר שכשהנייק החדשות הגיעו, כנראה בדיוק עמדתי לצאת לאיפשהו, ממרחק הזמן, מי יודע לאן, אבל יש כמה אפשרויות שאני מניח שאני יכול לחשוב עליהן לאיפה יצאתי.

בכל מקרה, אני ופותח השרשור מאז שוחחנו בנעימים והחלפנו בינינו מספר הודעות באותו שרשור, כאשר לפתע והיום, באופן מקרי, החבר העני ביותר בפורום, לא נגיד שמות וזהותו לא תיחשף מכיוון שאנחנו לא רוצים להשפיל אף-אחד (אלא אם כן הוא עצמו רוצה לצעוד קדימה ולהגיד "זה אני זה שמאור מדבר עליו"), שם לב לשרשור ולהודעתי הראשונה באותו שרשור, ראה את הנעליים היקרות שלי מציצות בתחתית התמונה הראשונה מתוך שלוש של הנייק (אני מניח שמן הסתם זה היה מה שהדליק אותו, ולא נייק זולות וסתמיות ב-500 שקל שהתלבטתי אם בכלל לקנות אותן בגלל המוניטין שלי שאני צריך לשמור עליו, אבל כששאלתי את החברים בפורום, הם כתבו לי כזה "עזוב שטויות, אהבת? תקנה" אז קניתי) והתפוצץ עד השמיים מרוב קנאה, כאב, ותחושת השריפה העזה.

הוא קילל אותי בקללות קשות של "טמבל" ו"מוגבל שכלית", כאשר דווקא הוא זה זה ש-12 גולשים שונים מעידים עליו כמוגבל בשכלו, אם כי לא נביא את התמונות והעדויות המדוברות על-מנת לא לחשוף את זהות האיש, כל זה בשעה שאני נחשב לגולש החכם ביותר בתפוז, ולהלן הר הראיות, על-מנת לרצות את אלו המבקשים להשתכנע בדבר גאונותי, ומכיוון שהמשימה של ממש לעבור על כל ההישגים האדירים שלי היא פשוט גדולה מידי, אני מציג לפניכם במקום | תפוז פורומים; התייחס אל מקום מגוריי (לוד) בצורה מבזה, כאילו יש בעיה במקום מגוריי למרות שאין, וקרא לי "לודאי קטן", למרות שאם לדבר בכנות ובינינו, להיות אחד מעשירי לוד והמשפחה שלך באה מרוסיה וממוסקבה זאת לא בעיה, להיות אחד מעניי נתניה והמשפחה שלך באה מאתיופיה ומאפריקה זאת בעיה גדולה מאוד, שלא לדבר גם על החרדי שגר ככל הנראה בעיר עם דירוג סוציו-אקונומי של 2 כי 80% מהחרדים בארץ גרים בעיר עם דירוג כזה ושחושב גם הוא שהוא נמצא בעמדה ובמקום להוציא את דיבתה של לוד, עיר בדירוג סוציו-אקונומי בפועל של 4, ועוד יותר שלא לדבר על הקיבוצניק האומלל, שחושב שהוא נמצא בעמדה לדבר על לוד כאשר הוא מצידו מתגורר במדינת עולם שלישי באפריקה [באופן כללי, מודעות עצמית היא לא תכונה חזקה של הגולשים פה בתפוז]; והמציא לי "שקר שלי שהתגלה", כדרכו לעשות זאת לי ולגולשים נוספים בפורומים, למרות שהעובדות הפשוטות הן שעד עצם היום הזה לא התגלה שקר שלי, וגם לא של האדם האחר שהוא אוהב להאשים אותו בשקרים, אף יותר מכך, השקרים שהוא מייחס לאחרים מתגלים תדיר ככאלו שמעולם לא היו ולא נבראו, אלא הוא דמיין אותם מתוך טיפשותו המופלגת שהוא כה מוכר בה.

"השקר שלי שהתגלה" לדבריו, ובהמצאתו עבורי את השקר הזה שלי הוא מתיימר להתבסס על תמונת נעלי הנייק הזולות שלי ב-500 שקל, זאת מבין השלוש עם הנעליים היקרות הישנות ב-3,000 שקל מציצות בתחתית התמונה, הוא שאני "גר בדירה ענתיקה" בניגוד לטענתי בעבר שאני גר בדירה ובבניין חדשים, אני מאוד מצטער אבל העובדה שאני גר בדירה ובבניין חדשים שנבנו בשנות התשעים המאוחרות וכל הבניין הוא בן פחות מ-30 שנה ממש לא הופרכה גם אם הוא מדמיין אחרת בדמיונו מתוך הכאב והקנאה; ועם "צנרת שמכסה אותה בלטות", ליטרלי אין לי מושג קלוש על מה הוא מדבר, כנראה הזיות ודמיונות מתוך ההתפוצצות והקנאה המשתוללת בגלל פערי המעמדות הכלכליים, הצנרת של הבניין ממש לא נמצאת בתוך הרצפה, היא נמצאת בתוך הקירות כמו בכל בניין אחר; וש"הבלטות פג תוקפן בשנות השמונים", שוב פעם לא היה לי מושג קלוש על מה הוא מדבר, אז העלתי לצ'אט בינה מלאכותית תמונה של הרצפה בחדר שלי ושאלתי אותו עליה כמה שאלות, רק בשביל לגלות, כמה מפתיע, שאין איתה שום בעיה כלשהי וואט סו אבר, אם כבר אז ההפך, מדובר בריצוף מאוד פופולארי בכל רחבי העולם המערבי, ושמשמש לבנייה וריצוף עד עצם היום הזה, זה ממש לא ריצוף שלא משתמשים בו עוד, בטח שלא כזה שלא משתמשים בו כבר ארבעים שנה לפחות ויותר, שסה"כ זה הגיוני וזה מסתדר עם עצם העובדה שאני גר בבית ובניין חדשים שנבנו לפני פחות מ-30 שנה, ושהגולש המדובר הוא כזה שיצא לו מוניטין של טיפש מופלג, לא פחות מתריסר גולשים אומרים שהוא כזה, אז מן הסתם לא באמת יש לו מושג על מה הוא מדבר, לא בנושא הזה ולא בשום נושא אחר (ובמובן הזה הוא מאוד מזכיר גולש אחר).

הגולש המדובר המשיך והוסיף, ההתפוצצות בגלל הקנאה העזה והחולנית על רקע הפערים הכלכליים נמשכת בשיא עוזה, הוא אף מתבלבל במילותיו ובדבריו מרוב שהוא לא רואה בעיניים בעודו מדבר מרוב הכעס, ההתפוצצות, השנאה והקנאה העזה מאוד, והוא כותב "אני לא אתפלא, אם אתה גר בדירה ללא מעלית" (ניסה לכתוב "אני לא אתפלא, אם אתה גר בבניין ללא מעלית"). באשר לטענתו זאת, זה דווקא נכון, אבל זה מכיוון שבניינים של שלוש קומות לא זקוקים למעלית, ולכן לא נהוג לבנות להן כזאת. הבניין שלי מורכב מקומה 0, קומה 1, קומה 2, וקומה 3, העשויה מארבע דופלקסים, שזאת הקומה שאני גר בה, הקומה השנייה של ביתי דרך אגב, ששווה 2 מיליון שקל, פלוס מינוס 200,000 שקל (כמו הספרייה שלי), אז תנסו לדמיין כמה בית כזה היה שווה בעיר עם דירוג סוציו-אקונומי של 5,6 או 7 (כנראה בין 2.5 מיליון ל-3.5 מיליון בהערכה גסה) שייכת לי בשלמותה. שלא לדבר גם על זה שלעלות שלוש קומות זה לא הרבה (לכן כאמור בניינים שכאלו אינם נזקקים למעלית), שלא לדבר גם על הכושר שבזה. כהערה צדדית, מצחיק לשמוע מאתיופי שבילדותו באתיופיה הוא גר במקרה הטוב בבקתת זרדים וצמחים, ובמקרה הרע תחת כיפת השמיים, מרים את העף עם כל מיני סטנדרטים ומדבר על מעליות :)

הגולש המדובר, הגולש העני ביותר בפורומים, המשיך להתפוצץ, ההתפוצצות האינסטינקטיבית והאדירה בגלל הדולצ'ה וגבאנה הישנות ב-3,000 שקל שאני אפילו לא נועל יותר מאז שעברתי לאלו החדשות ב-6,000 שקל לא משחררת ממנו במשך רגעים ארוכים, "תמשיך להזות, זה בריא, מוציא אותך לפרק זמן מצומצם מהדאון עד שמגיע |סיוע|", הוא הוסיף וכתב, כאשר מה לעשות, העובדות הפשוטות הן שההזיות הן שלו בלבד, ומי שהוא ילד שמנת מפונק מהאליטות, כמוני, אין לו שום סיבה להיות בדאון, ואז, ולאחר עוד קללה עסיסית, "מוגבל שכלית" הוא כותב, כאשר הוא זה שתריסר גולשים מעידים עליו בדיוק את זה, אבל זה בסדר, הרי ידוע ממזמן שהוא נוטה למנגנון ההשלכה, הוא סיים את דבריו.

למרות שבשום מקום בדבריו זה לא היה כתוב במפורש, אני חושב שזה נדמה די בבירור שהוא ניסה לרמוז בבוטות שאני למעשה עני מסכן כמוהו, ומסיבה מובנת, והסיבה הזאת היא שצרת רבים חצי נחמה, וגם שכשאתה עני ופתאום בא מישהו עשיר, אז בכלל כואב הלב ורוצים להכחיש את עצם הדבר. רק מצחיק אותי כמה עלובה, מגוחכת ופתאטית הייתה הצורה שבה ניסה לעשות זאת. טען שלא מוצאת חן בעיניו הרצפה שלי והריצוף ממנה היא עשויה (זה שבילדותו באתיופיה, לא הייתה שום רצפה משום סוג של ריצוף גם אם הוא היה מספיק בר מזל בשביל שתהיה לו בקתה ושהוא לא פשוט יגור תחת כיפת השמיים, את זה הוא שכח). טען שזה ריצוף מיושן שאינו בשימוש עוד כבר ארבעים שנה (ליטרלי בשימוש בכל העולם המערבי [לפחות] עד עצם היום הזה) ושזה מעיד כביכול, שזאת דירה ישנה בבניין ישן (הבניין והדירה ליטרלי עוד לא בני 30), ויותר מכך, כך משתמע מדבריו, שמדובר בדירה זולה (כאמור, העובדות הפשוטות-2 מיליון שקל פלוס מינוס 200 אלף [כמו עלות ספריית למעלה מ-2,000 הספרים שלי, לדוגמה], שבעיר יותר טובה זה יכול להיות גם בין 2.5 מיליון ל-3.5 מיליון שקל בערך).

לזה שבתמונה שהוא התייחס אליה, מתחת לנעלי הנייק הזולות ב-500 שקל שהראיתי לשותפי לשיח באותו שרשור כי הוא פרסם שרשור על נייק, במקרה נקלטו בתמונה גם הנעליים היקרות הישנות שלי של דולצ'ה וגבאנה ב-3,000 שקל שבמקרה נעלתי כשצילמתי את התמונה כי מסתבר שעמדתי לצאת לאיפשהו, ממרחק הזמן לא בטוח לאיפה, יכול להיות זיון, יכול להיות סינמה, יכול להיות פגישה עם חברים, יכול להיות קניות, יכול להיות מסעדה, לזה הוא לא התייחס. לזה שבהמשך אותו שרשור במקרה גם צירפתי תמונה של אחת מארוחות הבוקר הקבועות שלי שעולות 80 שקל לאחת, כל יום, 365 ימים בשנה, הוא גם לא התייחס. כמה נוח, לא להתייחס למה שלא באינטרסים שלנו להתייחס אליו, בייחוד כאשר אנחנו מנסים לטוות רשת של שקרים על מעמדו הכלכלי של אחר, כדי שנרגיש יותר טוב עם העוני המרוד שלנו עצמנו.

ואתם רוצים לדעת מה הקטע הכי מצחיק בכל הסיפור הזה? הקטע הכי מצחיק בכל הסיפור הזה זה שזה בדיוק היה הדבר שממנו חששתי יותר מכל. ממש אמרתי לשותפי לשיח באותו שרשור, "רק בוא נקווה שהעניים לא יראו את השרשור הזה, וספציפית את התגובה הזאת שלי. יש הרבה עניים בתפוז, גם עניים מרודים, ובאופן כללי, שנאת העשירים בתפוז היא מטורפת :rolleyes: מספיק גרוע שכבר ידוע שאני עשיר והמשפחה שלי עשירה, וכבר עכשיו העניים מקללים אותי באטרף על עושרי ועושרה של משפחתי עם כל הכאב והשנאה שבעולם, לצד לא מעט הכחשות מגוחכות של עושרי ועושרה של משפחתי, וטענות שבכלל אינו קיים...אז אחרי כל השנאה על לא עוול בכפי ורק בגלל עושרי, אז עכשיו תאר לעצמך שהעניים נכנסים לשרשור הזה, קוראים את התגובה הזאת, רואים את התמונה הראשונה ומאבדים כל יכולת הכחשה סבירה שאולי אי-פעם הייתה להם של העובדה שאני עשיר :rolleyes: כן, כי זה מה שהיה חסר לי, עוד שנאת עשירים, אפילו עוד יותר ממקודם, וגם יותר קשה בחומרתה :rolleyes:".

והנה זה קרה. חבל. חבל. כל-כך חבל. לא רציתי, לא ניסיתי ולא התכוונתי להדליק אף-אחד. לא התכוונתי לדרוך לאף-אחד על הבהונות. ולמרות שלא אחשוף את זהותו, הנה דווקא האדם העני ביותר בפורומים ראה את זה, הבן-אדם האחרון שהיה צריך לראות את זה, ושזה הדבר האחרון שהוא היה צריך לראות אותו, והתפוצץ עד השמיים (לפחות ההתפוצצויות שלו בגלל הקנאה העזה והחולנית שלו בי על רקע פערי המעמדות בינינו הן עד השמיים, כמו של החרדי המפגר, ולא עד הירח כמו אלו של הקיבוצניק האומלל :rolleyes:).

בכל מקרה, ובמשך רגעים ארוכים, הסתכלתי על תגובתו, כל-כך מלאת הכאב האדיר, הקנאה החולנית, השריפה העזה הבוערת בתוך הלב, ונעצבתי מאוד בשבילו. כאב לקרוא את זה. הלב ממש יצא אל אותה נשמה פצועה. מצד שני, הנה בן-אדם, גם אם הכי מעלובי החיים שיכול להיות, שעומד מולי ומקלל אותי כי הוא עני ואני עשיר.
 
נערך לאחרונה ב:

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
במשך דקות מספר בהיתי בתגובתו ותהיתי איך להגיב, מה לומר, מה לעשות. להחזיר לו כגמולו ולקלל אותו בחזרה על שנאת העשירים שלו כלפיי, והצורה שבה הוא מביע אותה נגדי, על לא עוול בכפי, בגלל הבעיות שלו עם עצמו, בתור ילד אתיופי מסכן עם עבר רצוף בטראומות וקשיים? או אולי להכיל אותו? להגיד לו מילים מנחמות? אולי אפילו לחזור על דברים שאמרתי לו בעבר בסיטואציות דומות, כמו הפעם ההיא שכתבתי לו "במקום לקנא, תעשה, ואז גם לך יהיה. סבא שלי היה צריך לעבוד מאוד קשה בשביל הכסף הזה", או הפעם ההיא שכתבתי לו "טבעי שמי שאין להם יקנאו באלו שיש להם. אני לא שופט אותך"?

לבסוף מצאתי עצמי חושב על סיפורו המחריד, על סיפורי המדהים, ובמיוחד על סיפורי שנינו, אחד על-יד השני, ולא יכולתי. פשוט לא יכולתי. לא יכולתי לקלל בחזרה, כי הבנתי כמה כואב ופצוע הוא המקום שממנו הוא מגיע, וכמה כואב זה וודאי חייב להיות, להיות מישהו כמוהו, בפוגשו ובהיתקלו במישהו כמוני.

מן הצד האחד הוא, אתיופי מפגר ש-12 אנשים העידו עליו כמפגר, מרוב טיפשותו הוא מדמיין עבור אחרים שקרים שלהם שלא היו ולא נבראו, מרוב טיפשותו הוא מספר על עצמו שהוא מגיב על דברים מבלי לקרוא את תוכן הדברים, שכשאנשים מגלים שהוא אתיופי הם כותבים "זה מסביר רבות", שהוצע בעבר שחלק מליקוייו הרבים הגיעו אליו בתורשה מהליקויים של הוריו וסביו, שהוא אקדמאי חדש שלא כשיר להשכלה הגבוהה שקיבל, שזרקו אותו מהאוניברסיטה שעבד בה בעקבות רמתו הנמוכה ומעצרו על-ידי המשטרה, שגדל בעוני, בקושי, בסבל בל יתואר, בחדר שלוש מטר על שלוש מטר עם שלושת אחיו, שהוא אפריקני, אתיופי ושחור (לא שאני גזען. אבל זה אנשים שמגיעים ממקום מסוים ומחיים מסוימים וזה כבר משהו שכבר כן יש לו השפעה, גם אם להיות אפריקני, אתיופי ושחור זה לא דבר שמשפיע ישירות כשלעצמו), ושיש לו הרבה תחביבים בשביל לפצות על הריקנות הגדולה שבפנים אחרי הילדות העשוקה בתור ילד עני מרוד באתיופיה שהותירה אחריה טראומה קשה וקליפה ריקה מתוכן.

מן הצד השני אני, ילד שמנת מפונק אירופאי-רוסי זין מניאק אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני מהאריסטוקרטיה שמגיע ממשפחה עם כסף שנמצאת כבר דורות באקדמיה; בלונדיני בהיר עיניים, נצר לשושלת ארוכה של אנשי החברה הגבוהה, גיבורי מלחמה, רופאים, אנשי עסקים מולטי-מיליונרים וספורטאים בינלאומיים זוכי פרסים שכתבו עליהם בעיתונים בכל העולם.

בכל תפוז לא ניתן היה למצוא שני אנשים עם סיפורי חיים יותר רחוקים ויותר הופכיים גם אם היינו מחפשים בכוח. ופתאום הבנתי הכול. פתאום הבנתי כמה חזק זה כאב לו לראות ככה פתאום ישר בפרצוף שלו כעובדה סופית ומוגמרת את מה שהוא כל-כך פחד ממנו ולא רצה לגלות-שאני אכן מגיע ממשפחה אמידה כפי מה שידוע ונאמר על-ידי ועל-ידי אחרים מספר פעמים בעבר. פתאום הבנתי כמה הרבה זה שרף. פתאום הבנתי כמה הרבה כאב לו לראות ילד שמנת מפונק מניאק זין עם נעליים יקרות ישנות של דולצ'ה וגבאנה ב-3,000 שקל שהוא אפילו לא נועל יותר כי הוא כבר עבר לדולצ'ה וגבאנה חדשות ב-6,000 שקל, בזמן שהוא, באתיופיה ובילדותו, היה ככל הנראה צריך לאכול מהזבל בשביל לשרוד. ולבסוף, פתאום הבנתי כמה חסר שליטה עצמית הוא היה, ופתאום הבנתי איך מה שיצא ממנו, יצא מהחלקים הכי כאובים ופגועים של נשמתו הפצועה, השרוטה, הדרוסה, הטראומתית, המתייסרת מקופלת בפינת החדר ומייללת בכאב. ויותר מהכול, פתאום הבנתי איך שזה יצא ממנו מחוסר כל רסן, כי באותו רגע של כל-כך הרבה כאב, הוא פשוט איבד כל טיפה של שליטה על עצמו, מחשבותיו ומעשיו. פתאום, בדמיוני, יכולתי ממש לשים עצמי בנעליו.

ואז ידעתי בדיוק מה עליי לעשות וכיצד עליי להתקדם מפה. לא לקלל אותו בחזרה. בטח ובטח שלא לקלל אותו בחזרה. אבל אתם יודעים מה? גם לא להציע כתף תומכת. גם לא להציע מילות נחמה. אפילו זה לא מה שהוא היה צריך ממני באותו הרגע. הוא לא היה צריך ממני כלום. הוא רק היה צריך להוציא, וזה מה שעשה.

החלטתי שלא להגיב לו באותו שרשור. גם לא אעשה זאת. גם אין בי כעס או טינה כלפי אותו איש. אני גם אינני מעוניין לקלל אותו או לטנף עליו בחזרה.

במקום זה, היום אני בוחר להיות האיש הגדול יותר.

היום אני מחליט להכיל אותו ואת אותה התפרצות כאובה, ואפילו לא לענות.

אינני מאחל לו רעות.

במקום זה, אני מאחל לו טוב.

רק טוב.

אני מאחל לו שתהיה לו משפחה גדולה ומאושרת.

אני מאחל לו אושר ואני מאחל לו עושר.

אני מאחל לו שפע, בריאות, הצלחה.

עלה והצלח, איש יקר.

אני מאחל לך את כל האושר שבעולם.

הלוואי שתחיה לנצח.

 
נערך לאחרונה ב:
למעלה