אוי מיקאלה נגעת בנקודה שכואבת לי
מאוד, לי היתה עד לפני 4 שנים חברה שהיינו כמו 2 תאומות, מגיל 6 שהגעתי לבית הספר, הווה אומר 48 שנים, עד שהיא הכירה מישהו שהיה מאוד עוקצני ופוגע, שחצן, תמיד הוא הטוב מכולם (לא משנה אם היה גרוש פעמיים, וחי עם 2 נשים במשק בית משותף שזה אומר בערך עוד 2 גירושין) ואז היא התרחקה ממני, לי זה מאוד מאוד כאב, הייתי ממש בדיכאון במשך שנה שלמה, הרגשתי שחצי ממני הלך לגמרי, לא עשיתי לה כלום, להיפך רק טוב כל הזמן, איך אדם יכול להתהפך ככה. אז זהו זו היתה החברה היחידה מהילדות שגם איתה הפסקתי קשר. אבל לפני שלוש שנים יזמתי מפגש כיתתי, שכלל לא תאמיני את המחנכת שהיתה לנו ואת המורה שהלך אתנו לאורך 8 השנים כמורה מקצועי, מה אגיד לך ההצלחה היתה אדירה, ומאז יש לי רצון לחזור על המבצע, הרי עכשיו יש לי את כל הכתובות והטלפונים, זה יהיה יותר קל, רק להתחיל, אז יאללה לעבודה. האמת שאני רואה כל יום בעבודה חברי ילדות ומשוחחים בינינו אבל לא ממש חברות.