אני שנתתי לצאת לטיולים של הצופים, בעודי מאובנת מפחד? כל כך שמחתי שהסיוט הזה נגמר, כי עזבה את הצופים. לדעתי, בזבוז זמן ומיותר לחלוטין. למסגרות שאני סומכת, אין לי בעיה לתת לצאת בלי היסוס בכלל. על הצופים לא סומכת. (לכן בעצם הפחד).
היא יוצאת בין היתר בשביל החברותא וכדי לא להיות בבית (מתבגרת, מה לעשות?) ולאו דווקא בגלל שהיא מתה על המסלולים האלה - נהפוך הוא. אמרה בעצמה שהיו קטעים שהיא פחדה, אבל לא הייתה דרך חזרה. שיבחתי אותה על האומץ ועל העמידה באתגר, ובתוך תוכי התפלצתי.
צל"ש למערכת החינוך. לכל אחת יש היום לפחות שעתיים מאד מהנות בבית הספר. אצל הגדולה, במסגרת אופק חדש, אחת המורות עושה פרויקט מדהים עם קבוצה קטנה של תלמידים. זה קורה פעמיים בשבוע, ככה שיש לפחות יומיים שלפחות ילדה אחת הולכת לבית הספר בשמחה וציפיה. ואצל השניה יום חמישי הוא יום משובח מכל מיני סיבות ככה שלמרבה השמחה - עבר עלינו בוקר קל ונעים
אמנם הילדה צריכה לקום בזמן כדי להגיע להסעה, אבל הגן של הקטנצ'יק עבד רגיל כל הזמן והגדולה היתה בפעילות מסודרת כל החג 9 עד 16. בקיצור - לא היה בבית והחיים יפים
שפעילה בכל החופשות של בית הספר (חוץ משבתונים). אמנם אנחנו משלמים עליה, אבל מבחינתנו זה אחלה של דבר. והילדה מאד נהנית, יש פעילות חברתית, יש תוכנית מסודרת עם "ערכים" ולא סתם להעביר את הזמן. מאד מוצלח שלא צריך לדאוג לתעסוקה לילדים אף פעם בשום חג. ותמיד אפשר לא ללכת. פעם בכמה זמן זה לא נורא.