איבוד אחיזה

[הכובש בעורמה]

איבוד אחיזה

חיבוק לחיים , חיבוק לדברים אסורים. קריעה שבלב, לגלוג לכאב. משיכה אסורה, ושוב טביעה ברורה. צף על מים של אחרים, וכל אברי דומעים. מאבד אחיזה, נופל לתוך אפלולית עצומה. רואה חושך, ולא רואה אור. מחפש את דרכי , הולך כמו שיכור. חובט בדפנות לבי, האם היא רוצה אותי?

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

נראה ש..

אתה מאוהב, באהבה שסוחפת אותך, לא בטוחה שלמקומות הנכונים אתה טובע, רואה חושך, שיכור. מכירה את ההרגשה הזו ממקור ראשון! מרגש ועצוב באחד... ברוך בואך לפורום!

 

[פרופסור דיגו]

חריזה

התלבטתי אם להגיב כי חששתי שהדברים לא יתקבלו כפי שהתכוונתי. בסוף החלטתי להגיב בכל זאת, אבל חשוב שתדע שהתגובה נכתבה מכוונה טובה. אני חושב שהחריזה בשיר דורשת עוד עבודה. לחריזה יש כללים. אם בוחרים לכתוב שיר בחרוזים, ולא מקפידים על הכללים האלה, מתקבל שיר שהוא קצת לא שלם, לפחות בעיניי... לדוגמא,, המילים "חיים" ו"אסורים" אולי נחשבות לחרוז בשפת היומיום, אבל בשירה - לא. כנ"ל לגבי "לב" ו"כואב". (נדמה לי שבויקיפדיה יש ערך על חריזה שבו יש הסבר על כללי החריזה). אמנם היום מקובל גם לחרוז שלא לפי הכללים, והכל קביל, אבל הרושם שקיבלתי מהשיר הזה הוא שהחריזה בו דווקא לא נעשתה מתוך רצון לפרוץ את כללי החריזה, אלא מתוך חוסר היכרות עימם. תקן אותי אני טועה... בכל אופן, אני לא רוצה שתיקח את הדברים שלי למקום לא נכון- אני כותב לך ממקום של ביקורת בונה (ואני מקווה שהיא אכן כזו), ולא משום מקום אחר. שבוע טוב, עידו.