יו יונ יונת יונתן
New member
אטיאס פותח את הפה
שר התקשורת ח"כ ר' אריאל אטיאס שובר שתיקה סוף סוף בשני ראיונות אחד ליעקב ריבלין והשני ליוסי אליטוב. יעקב ריבלין - מתחיל לשדר שר התקשורת אריאל אטיאס שובר שתיקה ומדבר עם יעקב ריבלין על הקמת רדיו חרדי חדש וחסימת תועבה חודש וחצי לאחר שנשבע אמונים למדינת ישראל וחוקיה, טרם הספיק השר הטרי, אריאל אטיאס, לסגל לעצמו את גינוני השררה בכלל, ואת המניירות המיוחדות של שרי ש"ס בפרט. הוא צועד במסדרונות הכנסת בלי צוות המשמשים, שאיש מחבריו השרים לא זז צעד אחד בלעדיו, ואפילו, אוי לעיניים שכך רואות, נושא במו ידיו את תיק המסמכים. כאילו שלא לשם כך נבראו בערב שבת בין השמשות עוזרים, יועצים ונושאי כלים. יש בסיעתו האומרים שגם זה סוג של פוזה מסוימת. אם כולם הולכים עם פמליות ואפילו ממחטה לא מחזיקים בידיהם הענוגות, הוא דווקא משדר את הייחודיות שלו באמצעות הקצנה לצד השני. שיסתובבו להם שני שרים בלי תיק ואפס סמכויות בלוויית שבעה אנשי פמליה ודווקא הוא, השני בחשיבותו בתנועה ועם תיק ביצועי כבד, יראה לכולם שאפשר גם אחרת. שפוני יאנאס בהפוך על הפוך. אבל הסיבה האמיתית היא כנראה הרבה פחות פרוזאית. דווקא בגלל הזינוק המטאורי, שאפילו בש"ס למודת הטלטלות והתהפוכות הוא בגדר הפתעה גדולה - חשוב לו להוריד פרופיל חיצוני ולתת לחבריו, ובעצם לכל הציבור בישראל, להסתגל לאט לאט לעובדה כי יש מספר שניים חדש בתנועה ("עזוב, עזוב את המספרים האלה. בש"ס יש יו"ר אחד וכולם שווים", הוא ממהר להסתייג מהדברים). כמה שפחות לנקר עיניים בשלב זה, הרי זה מצווה מן המובחר. בפרט שיש אנשים ותיקים יותר בתנועה שיושבים בלשכות מהודרות, אך פרט מלעקוב אחרי מחוג השניות בשעון אין להם בעצם מה לעשות. ואפשר גם להאמין לו, לפחות עד שיוכח אחרת, כי המעבר המהיר מחיים של אדם פרטי לאור הזרקורים של שר בכיר בישראל עדיין קשה לו. לפני שלושה חודשים הוא לא ידע באיזו קומה נמצאים משרדיה של תנועת ש"ס בכנסת, ופתאום, כמו ב'הפי אנד' מהסיפורים של ידידו ועמיתו הרב חיים ולדר, הוא מוצא את עצמו ליד שולחן אחד ובטווח יריקה משר הביטחון וראש הממשלה. לדבריו, זו גם הסיבה המוצהרת לאלם התקשורתי שגזר על עצמו מאז שנכנס לתפקיד ועד לעצם יום אתמול, ולא עד בכלל. בעוד שהמקובל הוא שכל שר חדש הנכנס לתפקיד ממהר לשחרר הצהרות על מדיניותו החדשה ורק אחריהן משתתק קמעא, כאשר מתברר לו כמה קשה להזיז דברים במשרד ממשלתי, אטיאס נכנס לבונקר תקשורתי בעומק שחסין גם בפני התקפה גרעינית איראנית. סהדם במרומים של הכתבים הפוליטיים מכל כלי התקשורת במדינה שהפעילו עליו כל כלי נשק אפשרי. החל מהבטחות לכפולות עמודים ועד לרמזים לא מוסווים שעוד מעט יתחילו לכתוב שלבן אדם באמת אין מה לומר בתחום שהופקד עליו. היום הוא מרגיש בשל ומוכן לדבר. לדבריו, לא בגלל הלחצים אלא משום כך שרק עכשיו, לאחר שלמד היטב את מפת התקשורת המסובכת במדינה, הוא יודע מה הוא יכול להבטיח לציבור בוחריו ומה לא. בקטע הזה דומה שאפשר להאמין לו. יש לזכור שעד לפני חודשיים הידע האישי שלו בתקשורת האלקטרונית הסתכם בכיבוי והדלקה של מכשיר הרדיו בביתו ושימוש בסיסי במכשיר הטלפון הסלולרי. והנה, לפני שהספיק ללמוד את שמות פקידי הלשכה שהועמדה לרשותו, הוא נדרש להתערב בפרשה המוזרה של ניתוק קווי הטלפון של חברת הוט מהתשתית של בזק, כחלק ממלחמת העולם בין שתי החברות. היחס לא השתנה היום הוא מרגיש בטוח לדבר על הכול. אפילו על המבוכה של הימים הראשונים בתפקיד. "אין ספק", הוא אומר, "בהתחלה הייתי קצת בהלם אך התכוננתי אליו מראש. הייתי זמן רב במחיצת הגר"ע יוסף וראיתי שרים וראשי ממשלות נכנסים אליו וידעתי מה טבעם של גינוני שררה. להגיד לך שלא הופתעתי להרגיש זאת בפועל, זה לא יהיה נכון. עדיין הופתעתי וגם עכשיו קצת קשה לי עם זה, אבל אני בהחלט בדרך לצאת לגמרי מהלם המעבר". החלק היותר קשה הוא המבטים של האנשים ברחוב. "עד היום", הוא מגלה, "אני הולך כל בוקר לתפילה בבית של הגר"ע יוסף דרך המעבר בין הבניינים בקומות התחתונות ולא ברחוב הראשי כשכל עובר אורח לוטש עיניים במכונית ובצמד המאבטחים הצמודים". אבל גם זה כבר יעבור לו בשבועות הקרובים. דווקא עם מה שנקרא מנעמי השלטון לא היה לו צורך בתקופת הסתגלות. "לא הגעתי ללשכת שר התקשורת מספסלי הכולל ועם כרטיס חודשי חופשי באגד. הייתי מנכ"ל הגוף הכשרותי הפרטי הגדול ביותר בארץ, עם צוות של עובדים ועם רכב צמוד. מבחינה זו אני לא חי היום יותר טוב מאתמול". ההבדל הוא בעיקר במאבטחים הצמודים שבשמחה רבה היה מוותר עליהם. בפרט שכל טיול ערב עם בני המשפחה מחייב תהלוכה שלמה של מאבטח קדימה מאבטח אחורה, וכל ביקור בכותל המערבי הופך לתהלוכה של איש אחד שסביבו חצי פלוגה של אנשי מג"ב. מה שחשוב לו, לדבריו, היא רמת היחס שהוא מקבל מהגר"ע יוסף שאינו מושפע מתארים של שרים ואנשי שררה. "אני מקבל היום ממרן אותו יחס שקיבלתי לפני חודשיים, אבל הפעם עם רמה של ציפייה. כשמרן שולח מישהו לשליחות ציבורית, ולא משנה אם זה בבד"צ בית יוסף כדי לספק לכל עם ישראל אוכל כשר, או למשרד התקשורת, הוא דורש ממנו תוצאות במבחן שהכי חשוב אצלו: האם אתה פועל לזיכוי הרבים והחזרת עטרה ליושנה או שאתה לא מצליח לעשות את זה. הגר"ע יוסף קיבל בביתו נשיאים וראשי ממשלות ותואר של שר לא עושה עליו שום רושם. היום הוא מינה אותך, מחר אם לא תצליח הוא מחזיר אותך הביתה". העמידה במבחן התוצאה של הגר"ע יוסף היא , לדבריו של אטיאס, זו שהביאה אותו למקום בו הוא נמצא כעת. "היו הרבה אנשים בבד"ץ בית יוסף ואף אחד לא נהיה שר. הרב ראה מה שעשיתי בבד"ץ בתקופה שכיהנתי כמנכ"ל והחליט שהוא רוצה אותי כשר בממשלה לאותה מטרה בדיוק: מילוי שליחות וזיכוי הרבים. "למה דווקא אותי ולא אנשים מוכשרים אחרים שיש בתנועה ולמה שר התקשורת ולא משהו אחר? תאמין לי שעם כל הקשרים והיחס המיוחד קטונתי מלשאול אותו למה. הרב לא חייב לי הסברים ולא לאף אחד אחר. אני מצדי אמרת לו שאני קצת חושש מהתפקיד וגם המשפחה קצת מסתייגת, אבל אחרי שהחליט מה שהחליט, דעתי האישית לא מעלה ולא מורידה". וכל ההסבר הארוך והמנומק הזה בא לענות לשאלה המתבקשת איך מקבל טירון פוליטי (פוליטי, לא מפלגתי; בתחום הפנים מפלגתי בש"ס אטיאס עשה בית ספר לגדולים וחזקים ממנו), תפקיד של שר בכיר בזמן שוותיקים ממנו ממתינים עדיין לחסדיו הרעים של אהוד אולמרט. הרב החליט. הרב קבע, ומי ילך להרהר חלילה אחר החלטותיו. מעבר למילוי השליחות, חשובה מאוד לגר"ע יוסף ההרמוניה ושיתוף הפעולה בתוך הנהגת המפלגה. הוא כמובן לא רוצה לדבר על מה שקורה במפלגות חרדיות אחרות, אבל חשוב לו להדגיש, למען ידעו וישמעו, שמערכת היחסים בינו ליו"ר התנועה היא סימפוניה של אחדות. "יש יו"ר אחד לתנועה ואף אחד לא מנסה לומר אחרת. אין גם סגנים וממלאי מקום". רוב הסיכויים שייענו אחרי מס החובה לשלום הבית של המפלגה, המתקיימת בלשכת שר התקשורת מעל סניף הדואר הראשי ברחוב יפו בירושלים (אפילו הלשכה שלו בבד"צ בית יוסף נראית טוב יותר והיינו גם שם בימים הלא רחוקים ההם), הגיע הזמן לדבר על תכל'ס. כלומר: לנסות להבין מה יש לנציג ציבור חרדי לחפש במשרד שחלק נכבד מעיסוקו הוא פיקוח על הרבדים הגרועים ביותר של התרבות החילונית, חלוצת הזבל ההולכת לפני המחנה.
שר התקשורת ח"כ ר' אריאל אטיאס שובר שתיקה סוף סוף בשני ראיונות אחד ליעקב ריבלין והשני ליוסי אליטוב. יעקב ריבלין - מתחיל לשדר שר התקשורת אריאל אטיאס שובר שתיקה ומדבר עם יעקב ריבלין על הקמת רדיו חרדי חדש וחסימת תועבה חודש וחצי לאחר שנשבע אמונים למדינת ישראל וחוקיה, טרם הספיק השר הטרי, אריאל אטיאס, לסגל לעצמו את גינוני השררה בכלל, ואת המניירות המיוחדות של שרי ש"ס בפרט. הוא צועד במסדרונות הכנסת בלי צוות המשמשים, שאיש מחבריו השרים לא זז צעד אחד בלעדיו, ואפילו, אוי לעיניים שכך רואות, נושא במו ידיו את תיק המסמכים. כאילו שלא לשם כך נבראו בערב שבת בין השמשות עוזרים, יועצים ונושאי כלים. יש בסיעתו האומרים שגם זה סוג של פוזה מסוימת. אם כולם הולכים עם פמליות ואפילו ממחטה לא מחזיקים בידיהם הענוגות, הוא דווקא משדר את הייחודיות שלו באמצעות הקצנה לצד השני. שיסתובבו להם שני שרים בלי תיק ואפס סמכויות בלוויית שבעה אנשי פמליה ודווקא הוא, השני בחשיבותו בתנועה ועם תיק ביצועי כבד, יראה לכולם שאפשר גם אחרת. שפוני יאנאס בהפוך על הפוך. אבל הסיבה האמיתית היא כנראה הרבה פחות פרוזאית. דווקא בגלל הזינוק המטאורי, שאפילו בש"ס למודת הטלטלות והתהפוכות הוא בגדר הפתעה גדולה - חשוב לו להוריד פרופיל חיצוני ולתת לחבריו, ובעצם לכל הציבור בישראל, להסתגל לאט לאט לעובדה כי יש מספר שניים חדש בתנועה ("עזוב, עזוב את המספרים האלה. בש"ס יש יו"ר אחד וכולם שווים", הוא ממהר להסתייג מהדברים). כמה שפחות לנקר עיניים בשלב זה, הרי זה מצווה מן המובחר. בפרט שיש אנשים ותיקים יותר בתנועה שיושבים בלשכות מהודרות, אך פרט מלעקוב אחרי מחוג השניות בשעון אין להם בעצם מה לעשות. ואפשר גם להאמין לו, לפחות עד שיוכח אחרת, כי המעבר המהיר מחיים של אדם פרטי לאור הזרקורים של שר בכיר בישראל עדיין קשה לו. לפני שלושה חודשים הוא לא ידע באיזו קומה נמצאים משרדיה של תנועת ש"ס בכנסת, ופתאום, כמו ב'הפי אנד' מהסיפורים של ידידו ועמיתו הרב חיים ולדר, הוא מוצא את עצמו ליד שולחן אחד ובטווח יריקה משר הביטחון וראש הממשלה. לדבריו, זו גם הסיבה המוצהרת לאלם התקשורתי שגזר על עצמו מאז שנכנס לתפקיד ועד לעצם יום אתמול, ולא עד בכלל. בעוד שהמקובל הוא שכל שר חדש הנכנס לתפקיד ממהר לשחרר הצהרות על מדיניותו החדשה ורק אחריהן משתתק קמעא, כאשר מתברר לו כמה קשה להזיז דברים במשרד ממשלתי, אטיאס נכנס לבונקר תקשורתי בעומק שחסין גם בפני התקפה גרעינית איראנית. סהדם במרומים של הכתבים הפוליטיים מכל כלי התקשורת במדינה שהפעילו עליו כל כלי נשק אפשרי. החל מהבטחות לכפולות עמודים ועד לרמזים לא מוסווים שעוד מעט יתחילו לכתוב שלבן אדם באמת אין מה לומר בתחום שהופקד עליו. היום הוא מרגיש בשל ומוכן לדבר. לדבריו, לא בגלל הלחצים אלא משום כך שרק עכשיו, לאחר שלמד היטב את מפת התקשורת המסובכת במדינה, הוא יודע מה הוא יכול להבטיח לציבור בוחריו ומה לא. בקטע הזה דומה שאפשר להאמין לו. יש לזכור שעד לפני חודשיים הידע האישי שלו בתקשורת האלקטרונית הסתכם בכיבוי והדלקה של מכשיר הרדיו בביתו ושימוש בסיסי במכשיר הטלפון הסלולרי. והנה, לפני שהספיק ללמוד את שמות פקידי הלשכה שהועמדה לרשותו, הוא נדרש להתערב בפרשה המוזרה של ניתוק קווי הטלפון של חברת הוט מהתשתית של בזק, כחלק ממלחמת העולם בין שתי החברות. היחס לא השתנה היום הוא מרגיש בטוח לדבר על הכול. אפילו על המבוכה של הימים הראשונים בתפקיד. "אין ספק", הוא אומר, "בהתחלה הייתי קצת בהלם אך התכוננתי אליו מראש. הייתי זמן רב במחיצת הגר"ע יוסף וראיתי שרים וראשי ממשלות נכנסים אליו וידעתי מה טבעם של גינוני שררה. להגיד לך שלא הופתעתי להרגיש זאת בפועל, זה לא יהיה נכון. עדיין הופתעתי וגם עכשיו קצת קשה לי עם זה, אבל אני בהחלט בדרך לצאת לגמרי מהלם המעבר". החלק היותר קשה הוא המבטים של האנשים ברחוב. "עד היום", הוא מגלה, "אני הולך כל בוקר לתפילה בבית של הגר"ע יוסף דרך המעבר בין הבניינים בקומות התחתונות ולא ברחוב הראשי כשכל עובר אורח לוטש עיניים במכונית ובצמד המאבטחים הצמודים". אבל גם זה כבר יעבור לו בשבועות הקרובים. דווקא עם מה שנקרא מנעמי השלטון לא היה לו צורך בתקופת הסתגלות. "לא הגעתי ללשכת שר התקשורת מספסלי הכולל ועם כרטיס חודשי חופשי באגד. הייתי מנכ"ל הגוף הכשרותי הפרטי הגדול ביותר בארץ, עם צוות של עובדים ועם רכב צמוד. מבחינה זו אני לא חי היום יותר טוב מאתמול". ההבדל הוא בעיקר במאבטחים הצמודים שבשמחה רבה היה מוותר עליהם. בפרט שכל טיול ערב עם בני המשפחה מחייב תהלוכה שלמה של מאבטח קדימה מאבטח אחורה, וכל ביקור בכותל המערבי הופך לתהלוכה של איש אחד שסביבו חצי פלוגה של אנשי מג"ב. מה שחשוב לו, לדבריו, היא רמת היחס שהוא מקבל מהגר"ע יוסף שאינו מושפע מתארים של שרים ואנשי שררה. "אני מקבל היום ממרן אותו יחס שקיבלתי לפני חודשיים, אבל הפעם עם רמה של ציפייה. כשמרן שולח מישהו לשליחות ציבורית, ולא משנה אם זה בבד"צ בית יוסף כדי לספק לכל עם ישראל אוכל כשר, או למשרד התקשורת, הוא דורש ממנו תוצאות במבחן שהכי חשוב אצלו: האם אתה פועל לזיכוי הרבים והחזרת עטרה ליושנה או שאתה לא מצליח לעשות את זה. הגר"ע יוסף קיבל בביתו נשיאים וראשי ממשלות ותואר של שר לא עושה עליו שום רושם. היום הוא מינה אותך, מחר אם לא תצליח הוא מחזיר אותך הביתה". העמידה במבחן התוצאה של הגר"ע יוסף היא , לדבריו של אטיאס, זו שהביאה אותו למקום בו הוא נמצא כעת. "היו הרבה אנשים בבד"ץ בית יוסף ואף אחד לא נהיה שר. הרב ראה מה שעשיתי בבד"ץ בתקופה שכיהנתי כמנכ"ל והחליט שהוא רוצה אותי כשר בממשלה לאותה מטרה בדיוק: מילוי שליחות וזיכוי הרבים. "למה דווקא אותי ולא אנשים מוכשרים אחרים שיש בתנועה ולמה שר התקשורת ולא משהו אחר? תאמין לי שעם כל הקשרים והיחס המיוחד קטונתי מלשאול אותו למה. הרב לא חייב לי הסברים ולא לאף אחד אחר. אני מצדי אמרת לו שאני קצת חושש מהתפקיד וגם המשפחה קצת מסתייגת, אבל אחרי שהחליט מה שהחליט, דעתי האישית לא מעלה ולא מורידה". וכל ההסבר הארוך והמנומק הזה בא לענות לשאלה המתבקשת איך מקבל טירון פוליטי (פוליטי, לא מפלגתי; בתחום הפנים מפלגתי בש"ס אטיאס עשה בית ספר לגדולים וחזקים ממנו), תפקיד של שר בכיר בזמן שוותיקים ממנו ממתינים עדיין לחסדיו הרעים של אהוד אולמרט. הרב החליט. הרב קבע, ומי ילך להרהר חלילה אחר החלטותיו. מעבר למילוי השליחות, חשובה מאוד לגר"ע יוסף ההרמוניה ושיתוף הפעולה בתוך הנהגת המפלגה. הוא כמובן לא רוצה לדבר על מה שקורה במפלגות חרדיות אחרות, אבל חשוב לו להדגיש, למען ידעו וישמעו, שמערכת היחסים בינו ליו"ר התנועה היא סימפוניה של אחדות. "יש יו"ר אחד לתנועה ואף אחד לא מנסה לומר אחרת. אין גם סגנים וממלאי מקום". רוב הסיכויים שייענו אחרי מס החובה לשלום הבית של המפלגה, המתקיימת בלשכת שר התקשורת מעל סניף הדואר הראשי ברחוב יפו בירושלים (אפילו הלשכה שלו בבד"צ בית יוסף נראית טוב יותר והיינו גם שם בימים הלא רחוקים ההם), הגיע הזמן לדבר על תכל'ס. כלומר: לנסות להבין מה יש לנציג ציבור חרדי לחפש במשרד שחלק נכבד מעיסוקו הוא פיקוח על הרבדים הגרועים ביותר של התרבות החילונית, חלוצת הזבל ההולכת לפני המחנה.