אחת שהיתה בעד.
ב 2 במאי 1942 אסרו הגרמנים על התושבים בגטו קובנה שאין יותר ללדת ילדים. כל ילד שיוולד יירה יחד עם אמו. אפשר לתאר את הבהלה והפחד של הנשים ההרות בהווודע הגזרה. השאלה העיקרית היתה היכן אפשר להסתיר תינוק שיוולד? הרי זה תינוק והוא רגיל לבכות והגרמנים נוהגים לבקר בבתי הגטו. אך היהודים לא נכנעו לגזרה. אמרנו לעצמנו שאין לנו שלטון כל החיים ואין ברצוננו לכלות את העם היהודי. החלו איפה להסתיר את התינוקות. ולא רק נולדו ילדים בגטו אלא גם מלו אותם כדת וכדין, כיאה ליהודים. אינני יכול לשכוח קיום ברית מילה שבו הייתי נוכח...ברית מילה בסתר בגטו. 5 שנים היה יצחק בלוך נשוי, ולא נולדו להם ילדים. והנה דווקא בגטו, לאחר שנגזרה הגזרה ברכם ה´ בילד. הם התגוררו בבלוק ג´ בגטו שבו היה בי"ס מקצועי לילדים. הזוג הסתתרו בבנין זה, מפני שסברו שרעש המכונות והלמות הפטישים יגברו על צעקות התינוק. והנה שם התקיימה הברית. נשמעה לפתע חריקת מכוניות לפני הבית ואנשי גסטאפו ירדו מן המכונית. בהלה גדולה אחזתנו. כולנו היינו אובדי עצות. כיצד להציל את האם ותינוקה? כולנו רעדנו מפחד אך האמיצה מבינינו היתה דווקא האם שפנתה למוהל: תזדרז ותמול את הילד-היא צעקה-ימות הילד לפחות כיהודי! חיכינו לרוצחים שיבואו לקחתנו אך בעזרת ה´ ניצלנו אותה שעה. הרוצחים לא נכנסו כלל אלינו אלא התכוונו רק לביקור בבית הספר המקצועי. שמענו בקול האם הגיבורה- הילד נימול בצל המוות. (מתוך "אני מאמין"- עדויות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בימי השואה)
ב 2 במאי 1942 אסרו הגרמנים על התושבים בגטו קובנה שאין יותר ללדת ילדים. כל ילד שיוולד יירה יחד עם אמו. אפשר לתאר את הבהלה והפחד של הנשים ההרות בהווודע הגזרה. השאלה העיקרית היתה היכן אפשר להסתיר תינוק שיוולד? הרי זה תינוק והוא רגיל לבכות והגרמנים נוהגים לבקר בבתי הגטו. אך היהודים לא נכנעו לגזרה. אמרנו לעצמנו שאין לנו שלטון כל החיים ואין ברצוננו לכלות את העם היהודי. החלו איפה להסתיר את התינוקות. ולא רק נולדו ילדים בגטו אלא גם מלו אותם כדת וכדין, כיאה ליהודים. אינני יכול לשכוח קיום ברית מילה שבו הייתי נוכח...ברית מילה בסתר בגטו. 5 שנים היה יצחק בלוך נשוי, ולא נולדו להם ילדים. והנה דווקא בגטו, לאחר שנגזרה הגזרה ברכם ה´ בילד. הם התגוררו בבלוק ג´ בגטו שבו היה בי"ס מקצועי לילדים. הזוג הסתתרו בבנין זה, מפני שסברו שרעש המכונות והלמות הפטישים יגברו על צעקות התינוק. והנה שם התקיימה הברית. נשמעה לפתע חריקת מכוניות לפני הבית ואנשי גסטאפו ירדו מן המכונית. בהלה גדולה אחזתנו. כולנו היינו אובדי עצות. כיצד להציל את האם ותינוקה? כולנו רעדנו מפחד אך האמיצה מבינינו היתה דווקא האם שפנתה למוהל: תזדרז ותמול את הילד-היא צעקה-ימות הילד לפחות כיהודי! חיכינו לרוצחים שיבואו לקחתנו אך בעזרת ה´ ניצלנו אותה שעה. הרוצחים לא נכנסו כלל אלינו אלא התכוונו רק לביקור בבית הספר המקצועי. שמענו בקול האם הגיבורה- הילד נימול בצל המוות. (מתוך "אני מאמין"- עדויות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בימי השואה)