אחרי שנה חזרתי לכאן בידיים ריקות וכאובות

PUNCHI1

New member
אחרי שנה חזרתי לכאן בידיים ריקות וכאובות


ביום שלישי שעבר עברתי לידה שקטה בשבוע 38, אני כואבת, מתאבלת והדמעות לא מפסיקות לרדת. אם סיפור הלידה ופטירה של בני זיו אריאל ז״ל מעניין אתכן, פירסמתי אותו בפורום אובדן.
עבר שבוע מאז שגיליתי שאין דופק, הכל עדיין טרי אבל לפעמים אני רוצה לחשוב קדימה... לצאת מהכאב הבלתי פוסק.
איזה בירורים ובדיקות אני צריכה לעשות כדי שההריון הבא יסתיים בעזרת השם בתינוק בריא? יש לציין כי כל מהלך ההריון היה תקין, כולל אולטרסאונד והערכת משקל שנערך שבוע לפני בהפסקת דופק
יש לכן המלצות על רופאים מומחים?
לא יודעת אם זה קשור אבל יש לי שחלות פוליציסטיות והרינו ע״י הזרעה
אחרי כמה זמן אפשר להתחיל לנסות? הלידה היתה רגילה ובלי סיבוכים

הפרופסור שלי ביקש שאבוא אליו לאחר שישה שבועות אבל ני רוצה לבוא מוכנה עם כל הידע המתאים ועם שאלות מוכנות מראש.
אני גרה בחיפה
תודה לעונות ורק בשורות טובות
 

o o z a

New member
אין לי מילים

קראתי הכל. אני לא מאמינה איך דבר כזה קורה?
אני שבורה איתך פונצ'י, אני פשוט לא יודעת מה לומר
 

פיץ25

New member
אני רוצה לנחם אותך

מה שעברת זה הכי קשה בעולם אין ספק אני כן רוצה לנחם אותך בסיפור אישי, חברה שלי עברה לידה שקטה בשבוע 26, לאחר 3 חודשים בדיוק נכנסה להריון תקין לגמרי! וזה בטח לא הסיפור היחיד! מאחלת לך שתיכנסי מהר להריון תקין שתסתיים בידיים מלאות. חיבוקים
 
לא!!!


כמה נורא! אני כ"כ כ"כ מצטערת לשמוע.
פשוט אין לי מילים.
לגבי ההמשך - האם בדקת פרופיל קרישת דם? אם לא, נראה לי שזה עניין שכדאי להעלות מול הרופא שלך.
אוי פונצ'י, עצוב לי מאוד. מחזקת אותך לקראת ההמשך.
 

sis10

New member
אין מילים בפי

רק יכולה להגיד שאפשר להתחיל עם קבלת מחזור לפי מה ששמעתי , אבל זה לוקח קצת זמן שהגוף מסתגל, ויש מקום לבדוק קודם אחרי 6 שבועות או חודש שהמצב חזר לקדמותו.
מאחלת לך שבקרוב תפוצי על האובדן המחריד הזה.
 

פיקוטי

New member


לא יודעת לענות
רק רוצה להשתתף בצערך על האבדן המזעזע

ולאחל מכל הלב היריון תקין ומלא שיסתיים בידיים מלאות

 

עדילי13

New member


משתתפת בצערך ומאחלת לך שההריון הבא (ובקרוב) יהיה בריא ותצאי בידיים מלאות ומאושרות
 


לא יודעת לענות לך.. נכנסתי כדי לתת חיבוק
שלא תדעי עוד צער לעולם!
ובע״ה הריון הבא יסתיים בידים מלאות ודמעות של אושר אמן אמן אמן
 
איזה כאב

ואוו.מנסה למצוא את המילים הנכונות אבל כנראה במקרים כאלו אין מילים נכונות .עצוב לי לשמוע ומאד כואב.הלב שלי איתך .יכולה רק לעודד ששמעתי על כמה מקרים של קליטה ישר לאחר מכן ולידה תקינה של תינוק בריא.
 

אלישבע12

New member
מחבקת שוב גם כאן


קודם כל רוצה להזכיר לך שאת עדיין יולדת, אני מכירה את הרצון החזק הזה להמשיך קדימה ולעשות כל מה שאפשר, אבל את צריכה קודם לקחת את הזמן להתאושש לפחות פיזית מהלידה.
ממליצה לקחת מרופא משפחה הפניה להמטולוג, להגיע אליו עם רשימת הבדיקות מהפורום ושיתן לך הפניה לבדיקות קרישיות, את הבדיקות ניתן לעשות לאחר שעברו לפחות שישה שבועות מהלידה.
אני אישית הלכתי עם התוצאות לפר' קופרמינץ בגלל ההמלצות בפורום, ויצאתי ממנו מאד מרוצה, הוא התייחס מאד יפה, קבע שאכן יש לי בעיית קרישיות (אפלה) והמליץ על טיפול.
כמובן להיבדק ע"י רופא נשים שישה שבועות מהלידה,
וכשאת מגיעה לרופא שלך או לקופרמינץ או למי שתבחרי ללכת - לשאול אותו כמובן אם לדעתו יש עוד בדיקות שכדאי לעשות.

ושוב אני נדהמת מכמה הסיפורים שלנו דומים
גם לי היה אולטרסאונד שבוע לפני הלידה,
כשראיתי את השם שלך בפורום אובדן נפל לי הלב, אני עוד זוכרת את הניק שלך מפה מלפני זה.
אני פה בשבילך כל הזמן
 

pgoldi

New member
חברה יקרה

אנחנו לא מכירות אבל אני מכירה את הכאב שלך, מכירה את האובדן...

מכירה את עומק הבור השחור, מכירה את החלל החלול, יודעת עד כמה שורף הכאב, עד כמה צורב העלבון, עד כמה הכמיהה עוצרת נשימה, עד כמה גדול הוואקום, עד כמה העמיקו הסדקים באמונה באל האחד הרחום והמיטיב, עד כמה גדולה האכזבה מהגוף המכזיב, מהאל הבוגד...

מכירה את התחושה שכל העולם ה-"רגיל" נמצא מעבר לחומת זכוכית, במעין מועדון VIP אקסלוסיבי וסגור שאני לא מצליחה להיכנס אליו, וגם כשכבר מצליחה "להתפלח" נזרקת בחזרה החוצה...

מסתבר לצערנו שהמציאות חזקה ואכזרית מכל דמיון או סרט אימה... וצדק הוא רק שם של כוכב...

לאחר 4 אובדני הריון, אני התחלתי את הריון מס' 5 שלי יחד עם חברתי הטובה, אצלי היתה הפסקת דופק בשבוע 9, והיא המשיכה, וילדה את ילדתה החיה בדיוק באותו היום בו אני ילדתי בלידה שקטה בשבוע 17 את העוברית המתה שלי
בהריון מס' 6... במהלך הריון אחד שלה הספקתי לאבד 2 הריונות...

לפנייך תקופה לא קלה - לאחר ההתמודדות הפיזית - תגיע גם התמודדות הרגשית עם האובדן הגדול (שהיא כמובן קשה וכואבת הרבה יותר מכיון שקצב ההחלמה של הגוף שונה מזה של הנפש) - תני לעצמך זמן ומקום להתאבל, תבכי כמה שאת רוצה/צריכה - אני תמיד מדמה את הכאב
שלנו מטאפורית לפצע פתוח, מוגלתי ומדמם, ואת הבכי למוגלה שיוצאת החוצה. אם נשים על הפצע תחבושת ונאטום אותו, הוא לא יחלים, הוא רק יצבור עוד ועוד מוגלה תוססת מבפנים.
הבכי מבחינתי מדומה למוגלה שיוצאת החוצה, מנקה את הבפנים המדמם. הבכי מטהר ומזכך. הפצע מגליד רק כשהמוגלה יוצאת החוצה והפתח חשוף לאוויר.
זה לא אומר שלא נשארת צלקת מהפצע, אבל יותר קל להתמודד עם צלקת מאשר עם פצע פתוח.

2 הגרוש שלי בנושא ההתמודדות:
למדתי, בייחוד בימים הקשים ההם להקשיב לעצמי ולעשות (או לא לעשות) רק מה שטוב לי. אם רציתי לצאת להתאוורר - יצאתי. אם לא היה לי כוח לפגוש אנשים אחרים ורציתי להסתגר - הסתגרתי.
השתדלתי לפרגן לעצמי ולעשות בעיקר דברים שעושים לי כיף: מסעדות, קניות, בעיקר חו"ל - למרות שזה עולה כסף, זו היתה "התרופה" מבחינתי (הרי לא הייתי מתקמצנת על תרופות אמיתיות לטיפולים או לכל מחלה פיזית אחרת), הנפש שלי היתה זקוקה לתרופה ועשיתי כל שביכולתי ובידי לעזור לה.

הקפתי עצמי באנשים שמבינים (בעיקר חברות מכאן) שמסוגלים להרגיש את הכאב שלי, שלא מבטלים אותו ואת הלגטימציה שבו, שלא יגידו לי "לא נורא - בפעם הבאה" כי הן יודעות כמה זה כן נורא...
נמנעתי מלהיפגש והימעטתי את הקשר עם אנשים שלא מבינים, שהם "גוזלי אנרגיות".

הסתייעתי באנשי מקצוע, הלכתי לקב' תמיכה, נפגשתי עם אנשי מקצוע שליוו אותנו במהלך שנות הטיפולים המרובות - זה נתן לי מקום מדהים שמסוגל היה להכיל את הכאב שלי מצד אחד, אבל גם לאסוף אותי ולהזכיר לי את החוזקות שלי מצד שני.

יודעת כמה זה נראה קשה ובלתי אפשרי עכשיו לקום אחרי כזו מכה, אבל התהליך הנורא הזה הראה לי כמה לא הייתי מודעת לכוחות ולחוזקות שיש בי. היום אני יודעת שאני חזקה ואני שורדת ובסופו של דבר אין דבר שהצליח לעצור אותי מלהפוך לאמא ולא משנה באיזו דרך!

4 וקצת שנים אחרי, אני אמא לאוצר הכי מדהים שבעולם (שאומץ באוקראינה ונולד אגב חודשיים בדיוק לפני העוברית המתה שלי...)
פצעי הנפש כבר לא מוגלתיים - נשארה צלקת - כמו מצבה - עדות שותקת לעוברית שצמחה בי ולא הבשילה.
רוב הזמן הצלקת הזו סמויה ולא מציקה, אבל יש ימים שהיא עדיין מעקצצת, ויש תקופות (כמובן סביב יום השנה) שהיא גם קצת מדממת.

שולחת לך חיבוק גדול
ומאחלת לך שיגיעו ימים טובים יותר במהרה!
 

נתנאלה2

New member
Pgoldi את מדהימה !

נורא התרגשתי לקרוא מה שכתבת
ואת דרך ההתמודדות והתובנות שלך
כמו לקחת את מחשבותיי ותחושותיי
כמו דיברת מתוך ליבי
שמחה שהגיעה אלייך שלוות האימהות.
ומאחלת לך עוד אוצרות כאלה.
 
שלא תדעי עוד צער שכזה

קשה לי להאמין שהעולם יכול להיות כל כך אכזר.
משתתפת איתך ועם בעלך על האובדן של זיו אריאל ז"ל.
ומאחלת לכם מכל ליבי להרות שוב במהרה ועוד השנה לאחוז בידכם תינוק בריא.
שולחת לכם חיבוקים חמים !
 

acka

New member
כמה צער

אני קוראת ובוכה, חושבת על זה ובוכה.
לקח לי יום שלם לאזור כוחות כדי להגיב.
אני פשוט לא מבינה את העולם האכזר הזה שעושה משהו כזה למי שכל כך רוצה את הילד.
מקווה שהשיקום הפיזי ילך בקלות יחסית, שתמצאי מה עושה לנפש שלך יותר טוב, שתמצאי את מעגלי התמיכה שלך.
נשמע שזכית בבעל נפלא, כבר מתנה אחת שאין לזלזל בה.
מקווה שהפעם הבאה לא מאוד רחוקה ושיהיה לה סיום מאושר.
 
למעלה