הנה ההגדרות והסימנים לבדוק אם אתם גם
"
סכיזופרניה (מונח שהומצא בהשראת היוונית: σχιζοφρενία; בעברית גם: שַׁסַּעַת. באנגלית Schizophrenia)[6] היא הפרעה נפשית ממושכת, מורכבת והטרוגנית בביטוייה, השייכת לקבוצת ההפרעות הנפשיות המלוות לרוב בתופעות של פסיכוזה. הפרעה זו מתאפיינת בהזיות, שמיעת קולות שאף אחד אחר לא שומע, מחשבות שווא, הפרעות בארגון הדיבור והחשיבה, צמצום רגשי, פגיעה בהנאה ובכוח הרצון והיוזמה (initiative), בעיות קוגניטיביות (בזיכרון, קשב, פונקציות ניהוליות וכו'), התנהגויות מוזרות המוסברות על ידי החוויות הפנימיות החריגות (ההזיות, מחשבות השווא) ועל ידי שיבושי מערכות בקרה (קוגניטיביות), קשיים תפקודיים רבים בתחום התעסוקתי והחברתי.[7] בדרך כלל מחלקים את התופעות לתופעות "חיוביות" כגון הזיות, שמיעת קולות, התנהגויות מוזרות ומחשבות פרנויות, ותופעות "שליליות" כגון פגיעה בהנאה וביוזמה. רוב התרופות לטיפול בסכיזופרניה מכווונות לטיפול בתופעות ה"חיוביות".
פירוש המונח הלטיני, שמקורו ביוונית, הוא מוח או שכל מפוצל או שסוע, אך סכיזופרניה איננה "פיצול אישיות" (הפרעת זהות דיסוציאטיבית); הכוונה במונח היא לפיצול או אי תיאום עם המציאות. מונח זה המקובל בסיווג הפסיכיאטרי, אינו תיאור מדויק לכל הצורות והביטויים המגוונים של הפרעה זו.
סכיזופרניה מסווגת כהפרעה פסיכוטית, אך התופעות הפסיכוטיות אינן קבועות ולעיתים חלק מהתופעות נעלמות תוך כדי טיפול.
הגורמים להתפתחות מחלת הסכיזופרניה עדיין לא ידועים. לפי תאוריה הרווחת, לדופמין יש תפקיד חשוב בהתפתחות סכיזופרניה. דופמין הוא מתווך עצבי המשמש להעברת מידע בין התאים במוח וקשור לתחושות הנאה ותגמול. כשאדם עובר חוויה מהנה, כמו קיום יחסי מין, רמת הדופמין במוח עולה. לפי התאוריה, בסכיזופרניה יש השפעה עודפת של דופמין, או שרמות הדופמין המופרשות במוח גבוהות מדי, או שמוחם של החולים נעשה רגיש במיוחד לדופמין שמופרש. רמות גבוהות מדי של דופמין עלולות לשבש את המסלולים במוח שאחראים לחלק מהתפקודים הנפשיים החשובים ביותר כמו זיכרון, רגשות, התנהגות חברתית ומודעות עצמית. הפרעות בפעילויות אלו יכולות להסביר את הסימפטומים הפסיכוטיים של סכיזופרניה, כמו שמיעת קולות ומחשבות שווא. רוב התרופות הנמצאות בשימוש היום בטיפול בסכיזופרניה מורידות את כמות הדופמין בדם.
"
סכיזופרניה (מונח שהומצא בהשראת היוונית: σχιζοφρενία; בעברית גם: שַׁסַּעַת. באנגלית Schizophrenia)[6] היא הפרעה נפשית ממושכת, מורכבת והטרוגנית בביטוייה, השייכת לקבוצת ההפרעות הנפשיות המלוות לרוב בתופעות של פסיכוזה. הפרעה זו מתאפיינת בהזיות, שמיעת קולות שאף אחד אחר לא שומע, מחשבות שווא, הפרעות בארגון הדיבור והחשיבה, צמצום רגשי, פגיעה בהנאה ובכוח הרצון והיוזמה (initiative), בעיות קוגניטיביות (בזיכרון, קשב, פונקציות ניהוליות וכו'), התנהגויות מוזרות המוסברות על ידי החוויות הפנימיות החריגות (ההזיות, מחשבות השווא) ועל ידי שיבושי מערכות בקרה (קוגניטיביות), קשיים תפקודיים רבים בתחום התעסוקתי והחברתי.[7] בדרך כלל מחלקים את התופעות לתופעות "חיוביות" כגון הזיות, שמיעת קולות, התנהגויות מוזרות ומחשבות פרנויות, ותופעות "שליליות" כגון פגיעה בהנאה וביוזמה. רוב התרופות לטיפול בסכיזופרניה מכווונות לטיפול בתופעות ה"חיוביות".
פירוש המונח הלטיני, שמקורו ביוונית, הוא מוח או שכל מפוצל או שסוע, אך סכיזופרניה איננה "פיצול אישיות" (הפרעת זהות דיסוציאטיבית); הכוונה במונח היא לפיצול או אי תיאום עם המציאות. מונח זה המקובל בסיווג הפסיכיאטרי, אינו תיאור מדויק לכל הצורות והביטויים המגוונים של הפרעה זו.
סכיזופרניה מסווגת כהפרעה פסיכוטית, אך התופעות הפסיכוטיות אינן קבועות ולעיתים חלק מהתופעות נעלמות תוך כדי טיפול.
הגורמים להתפתחות מחלת הסכיזופרניה עדיין לא ידועים. לפי תאוריה הרווחת, לדופמין יש תפקיד חשוב בהתפתחות סכיזופרניה. דופמין הוא מתווך עצבי המשמש להעברת מידע בין התאים במוח וקשור לתחושות הנאה ותגמול. כשאדם עובר חוויה מהנה, כמו קיום יחסי מין, רמת הדופמין במוח עולה. לפי התאוריה, בסכיזופרניה יש השפעה עודפת של דופמין, או שרמות הדופמין המופרשות במוח גבוהות מדי, או שמוחם של החולים נעשה רגיש במיוחד לדופמין שמופרש. רמות גבוהות מדי של דופמין עלולות לשבש את המסלולים במוח שאחראים לחלק מהתפקודים הנפשיים החשובים ביותר כמו זיכרון, רגשות, התנהגות חברתית ומודעות עצמית. הפרעות בפעילויות אלו יכולות להסביר את הסימפטומים הפסיכוטיים של סכיזופרניה, כמו שמיעת קולות ומחשבות שווא. רוב התרופות הנמצאות בשימוש היום בטיפול בסכיזופרניה מורידות את כמות הדופמין בדם.
אבחנה
אבחנה של סכיזופרניה ניתנת על ידי פסיכיאטר בהסתמך על מספר פגישות.[9] הדרישות לאבחנה של סכיזופרניה לפי מדריך האבחון האמריקאי ה-DSM-5 הן:[6]- שניים או יותר מהתסמינים שלהלן צריכים להופיע למשך זמן ניכר ולאורך תקופה של לפחות חודש אחד, (או פחות אם ההפרעה מטופלת תרופתית). לפחות אחד מהתסמינים חייב להיות 1, 2 או 3.
- ירידה בתפקוד התעסוקתי, החברתי (בקשרים בינאישיים) והזנחה בהיגיינה האישית במידה בולטת בהשוואה למצב שלפני התחלת הסימפטומים למשך מרבית הזמן שחלף מאז הופעת התסמינים.
- התסמינים קיימים במשך חצי שנה לכל הפחות, בה לפחות חודש אחד של תסמינים מקבוצה א. ("תסמינים פעילים" או "תסמינים חיוביים"). בתקופה המוזכרת יכולים להתקיים גם תסמינים של פרודרום (prodromal symptoms) או שרידיות (residual symptoms). בתקופה של הפרודרום (prodromal period) או השרידיות (residual period) הכלולות במהלך המחלה יכולים להופיע רק תסמינים שליליים או 1–2 ויותר מהסימפטומים הפעילים (מסעיף א) בצורה מתונה, למשל אמונות מוזרות או חוויות תפיסתיות בלתי רגילות.
- נשללו הפרעות כמו הפרעה סכיזואפקטיבית, דיכאון או הפרעה דו־קוטבית.
- נשללו השפעות פיזיולוגיות של חומרים (למשל, סמים ממכרים, או תרופות) או הפרעות רפואיות אחרות.
- במקרה של קיומן של הפרעה מהספקטרום האוטיסטי או הפרעות תקשורת מילדות, נוספת אבחנה של סכיזופרניה רק אם קיימים תסמינים אופייניים לסכיזופרניה, שבתוכן תופעות של מחשבות שווא והזיות בולטות למשך חודש לפחות.
