אחרי המון זמן שלא הייתי כאן...

טול8

New member
אחרי המון זמן שלא הייתי כאן...

ואו שנים שלא נכנסתי לפורום והאמת לא הצלחתי להבין למה.. התגייסתי כבר.. הזוי ועוד יותר הזוי האמת לעבור את יום הזיכרון בתור חיילת.. לא האמנתי שהרגע הזה יגיע... אבל לא ממש שאלו אותנו מה אנחנו רוצים ומה לא , נכון ? :/ אז האמת שגם השנה ביקשו ממני להקריא בבית ספר (למי שמבניכם זוכר דברים שכתבתי בשנים האחרונות ותמיד העלתי להתייעצות ולשמיעת תגובות כאן בפורום) התלבטתי רבות האם זה מתאים בכל זאת כבר לא תלמידה בבית ספר ואמרתי, רק לכבוד אור, מגיע לו הכבוד הזה, וחוץ מזה, תמיד יש לי מה לומר אז למה לא. אז אני מעלה שוב את מה שכתבתי למחר לטקס אשמח ממש לשמוע תגובות כי האמת שאני לא מצליחה להיות שלמה עוד עם הקטע אבל בינתיים לא יוצא לי משהו אחר .. תודה מראש! שוב הוא הגיע, היום הכה מיוחד, יום הזיכרון, אני לא אשקר ואגיד שחיכיתי לו אבל הוא הגיע, כמו כל שנה גם אם רציתי וגם אם לא.. השנה הוא נוגע בי קצת אחרת, לא שקל יותר להפך, הכל רק מסתבך הכל רק צובט יותר, קשה יותר ומעייף הרבה יותר אבל זה בהחלט משונה עבורי להגיע ליום הזיכרון בתור חיילת, כן, כבר לא עוד ילדה צעירה, כבר לא תלמידה השנה אני חיילת, כן אורקי חיילת, על אמת, מדים והכל, אולי לא נראית ככה, ואולי אף אחד לא מאמין אבל חיילת.. כמו שאתם יכולים לראות לא הייתי מסוגלת לבוא על מדים, זה די קשה לייצג משהו ולהתגאות בו ביום שכזה שרק מזכיר לי ומציף מחדש את כל הכעס על הגוף הזה שנקרא "צבא"... הגוף הזה שלקח לי את אחי היחיד.. אז הזמן עובר, אבל זה רק עושה את זה יותר קשה הגעגוע והכאב תופסים מימדים שפשוט אי אפשר להסביר אותם.. יכול להיות שכל שנה אני אגיד את זה אבל השנה משהו צובט חזק יותר, העובדה שאני גדלה וגדלה אבל בלעדייך אתה לא יכול לראות אותי לא יכול לראות כמה התבגרתי לא יכול לראות את כל השינויים שעברו עליי ב5 השנים האחרונות מאז שאינך איתנו.. אתה לא עובר איתי את כל החוויות הטובות והפחות טובות... ולא יכול לשמוע את כל אלפי הסיפורים שיש לי לספר.. 5 שנים, שזה כל כך הרבה אבל נראה כאילו רק אתמול היה לי אח שהציק לי והרביץ לי לא מעט, אבל גם תמיד העלה לי חיוך על הפנים... אתה מפסיד כל כך הרבה... לא היית בטקס סיום של יב' למשל, לא היית בגיוס שלי וגם לא בטקס סיום קורס, היית חסר לי אורקי, חשבתי עלייך, דמיינתי אותך בקהל חשבתי על אם היית גאה בי על השרוך שקיבלתי.. היית חסר שם, ואתה חסר לי בכל מקום ובכל רגע.. אז כן עכשיו אני חיילת, נכנסתי למערכת המפחידה הזאת שלא האמנתי שיגיע היום וגם אני אהיה חלק ממנה, המערכת הזו שרק נכנסת אליה, ומסתבר שלעולם לא תצא.. כי תמיד תישאר חייל, "חייל שנפל", תמיד תישאר צעיר, אוטוטו ואני גם אעבור אותך בגיל בגיל בו אתה עצרת, בגיל בו נקטעו חייך באמת שאני לא רוצה שיגיע היום הזה.. אני עדיין לא תופסת את זה, עדיין נחנקת בכל פעם שאני צריכה לספר עלייך ולקרוא לעצמי אחות שכולה עדיין מנסה להבין למה לקחו לי אותך היית נער פשוט, לא הפרעת לאף אחד לא לקחת תשומת לב, להפך, היית סגור, אהבת את השקט שלך את הבית, את החברים הקרובים לא ביקשת יותר מדי לא דרשת שום דבר לא הספקת לבלות בכל כך הרבה מקומות, לא הספקת לראות עולם לא הספקת לנצל את כל מה שקיים.. אבל עדיין, נלקחת מאיתנו בשביל מה ? עדיין מחפשת תשובה אבל יודעת כבר שלעולם לא אמצא. תדע אורקי שאתה מלווה אותי , בכל יום, בכל חוויה, בכל מקום, אתה מלווה את כולנו, אני כבר אמרתי שיום הזיכרון הוא לא בשבילנו אנחנו זוכרים אותך ולרגע לא מסוגלים לשכוח.. מתגעגעת אלייך אורקי , מתגעגעת עד כאב שלך לנצח אחותך טל
 

lully21

New member
טל

אני כבר נמצאת בפורום הזה המון זמן אומנם אני לא כותבת פה כמעט, אבל אני נכנסת לאתר יום ביומו.... ראיתי שהרבה פעמים כתבת פה כל מיני מכתבים, אני לא כ"כ זוכרת אם הגבתי לאחד המכתבים שלך אי פעם, אבל רציתי להגיד לך שכל פעם מחדש שאני קוראת את ההודעות שלך אני מזדהה איתך ברמות שאני בכלל לא מאמינה שיש עוד אנשים שמרגישים בדיוק כמוני.. הזוי... בכל פעם שאני רואה הודעה ממך אני אוטומטית נכנסת להודעה וקוראת. אני מתרגשת, מזילה דמעה ועוברת עליי מעיין צמרמורת של כאב והזדהות! אז באמת רציתי להגיד לך שהמכתב מאוד מרגש ואני לא חושבת שאת צריכה לשנות בו משהו, הוא מושלם לדעתי...ותמיד תהיי שלמה עם עצמך לגבי מה שאת כותבת כי זה מה שאת מרגישה אז אין כאן מקום לתיקונים. באמת טל אני מאחלת לך המון הצלחה בצבא ובחיים, אני מקוה שיעבור עלינו יום זיכרון "קל" עד כמה שאפשר לקרוא לזה כך.... לך ולכל משפחת השכול!
את כולם!
 

shlish2004

New member
טל היקרה

את מצליחה לבטא את תחושותייך באופן ברור ורהוט. תקחי את מה שרשמת ואל תוסיפי או תגרעי ממנו מאומה. עמית
 

טול8

New member
המון תודה לכם..

אכן קראתי את זה בדיוק כך בלי שום שינויים, רעדתי כמו שלא רעדתי בחיים שלי, אבל עשיתי זאת ואני שמחה , תמיד יש תחושה של כבוד כזה לאור אחרי, וזה הכי חשוב. שיעבור בקלות היום הכואב הזה.. כמה שרק אפשר. איתכם תמיד, באותה סירה, ובכלל..
 
למעלה