אז עברה רבע עונה
ואפילו קצת יותר.
הנה כמה רשמים על הקבוצות:
מזרח
ליגה ב׳ של ה-NBA בשנים רגילות מנפקת השנה קבוצות טובות שמובלות ע״י הכשרונות הצעירים הטובים בליגה. מכת הפציעות שפוקדת את המערב, בנוסף לעובדה שרוב הקבוצות נכנעות מראש לדומיננטיות של הלוחמים, עושה את המזרח די מרתק ומעניין.
בוסטון פתחו את העונה מצויין. אמנם הייוורד נפצע במשחק הראשון, פציעה מחרידה וקשה, אבל הסלטיקס הוציאו מהסיטואציה את המיטב. העדרו של הייוורד חקק את מעמדו של קיירי בקבוצה. מטריו של הורפורד-קיירי-הייוורד, נשארנו בעצם עם קיירי, כי הורפורד באופי שלו לא מתיימר להיות כוכב, אלא פשוט המשלים האולטימטיבי - זאת למרות שזו העונה הכי טובה שלו שאני זוכר. אז סבבה, זו לא עונת ה-17 ו-10 מההוקס, אבל 13-8-5-1 זה לא פחות טוב בעיניי, 59% מה-2 ו-44% מהשלוש (שיאי קריירה) ועוד העובדה שהוא מדביק כל כך הרבה ומכסה כל כך הרבה חורים - אדיר. אז האופי של הורפורד + הפציעה של הייוורד מיצבו את קיירי ככוכב והמנהיג הבלתי מעורער, וקיירי מגיב בעונה מצויינת, הוא השתלב נהדר במרקם ההגנתי שסטיבנס בנה בקבוצה במשך השנים האחרונות, ובהתקפה הוא לא כופה את עצמו (כמו ראסל) ומשחק תרגילים, ולכן לא כל סל חייב לבוא ממהלך שהוא מתחיל (כמו הארדן). תוסיפו לזה את העובדה שבהפרש די גדול השנה הוא שחקן הקלאץ׳ הטוב בליגה, ותקבלו מועמד MVP לגיטימי שסוחב את הקבוצה למקום הראשון בקונפרנס.
כמובן שהוא לא עושה את זה לבד, הפציעה של הייוורד השאירה המון דקות לבראון וטייטום, והורידה מהם הרבה לחץ, הם מגיבים לכך בצורה מדהימה - גם נותנים עונה טובה (בשני צידי המגרש) וגם מבינים את מעמדם. נדיר למצוא שחקנים צעירים שכל כך טובים מצד אחד, וכל כך מבינים מצד שני את ההיררכיה, ואת העובדה שהם בקבוצה מנצחת והם צריכים להיות חלק מהקבוצה ולא לצפות שהקבוצה תתבסס עליהם.
חיבור כל הדברים האלה מתנקז לעמדת המאמן, שבלי ספק שאם כך יימשך, סטיבנס יזכה במאמן העונה.
קליבלנד במקום השני. בגדול, כולנו חשבנו שלברון יהיה בהילוך שני, וושינגטון או בוסטון יקחו את המזרח, וללא ביתיות הקאבס עדיין יטיילו לגמר. למעשה, הקאבס לקחו את העזיבה של קיירי (והעובדה שהמחליף שהגיע במקומו, אייזיה תומאס, פצוע) קשה יותר ממה שחשבו. דריק רוז ודוויין ווייד לא הצליחו למלא את החסר, והקאבס פתחו פשוט נוראי את העונה - 7 הפסדים ב-12 במשחקים.
קליבלנד הבינו שבלי הכוכב הצעיר הם צריכים לעשות שינוי. לברון ולאב העלו רמה, רוז נפצע (less is more?) מה שפתח יותר דקות לווייד, שמשתלב מצויין עם ג׳יי אר, קראודר וקורבר כשחקני כנף ורסטילים שיכולים להשלים את לברון, והקאבס סופרים כבר 11 ניצחונות רצופים, כשלברון קוטף את תואר שחקן החודש בנובמבר.
האם החזרה הצפויה של תומאס בעוד חודשיים תעצור את זה? האם הקאבס מבזבזים יותר מדי דלק על הליגה? לא יודעים. בינתיים תנו להנות מקבוצה עם סגל עמוק ומשופע כוכבים שמשחקת כדורסל די טוב שעליו מנצח השחקן הטוב בדור האחרון.
טורונטו במקום השלישי אחרי פתיחה רעה גם כן חזרה לתנופה שלה. דרוזן ולאורי עדיין שווים משהו מסתבר.
דטרויט עשתה קפיצה מהותית ונראית כמו קבוצת פלייאוף לגיטימית. בניגוד לקבוצות שמבליחות פה ושם, התשתית של הפיסטונס טובה, ונראה שהם כאן להישאר. דראמונד בעונת שיא, 15 ריבאונדים למשחק, 14.3 נקודות - מספרים שהוא די הרגיל אותנו אליהם. 4 אסיסטים למשחק לעומת זאת - פי 4 מממוצע הקריירה שלו, זה חדש. 65% אחוז מהעונשין זה לא גבוה, אבל זה טוב משמעותית מה-38% שהוא קלע בשנה שעברה.
מעבר לזה הפיסטונס הורידו עומס מרג׳י ג׳קסון וחילקו אותו בין האריס, בראדלי והאחרים, וזה נראה הרבה יותר טוב.
פילדלפיה תופסת את המקום החמישי, ואין מה לומר הם המרענן הרשמי של הליגה. עם אחת החמישיות הטובות בליגה (לפי הסטט׳), ועם העובדה שכולם יודעים שכמה שהזמן יעבור הם רק ישתפרו, הסיקסרס צוברים תאוצה מהותית. המאזן (13-9) לא מדהים, אבל גם היה להם את הלו״ז הכי קשה בליגה (קראתי איפשהו, אם אמצא אקשר), וגם זה מספיק טוב למקום רביעי במערב שנחשב לקשה בהרבה. אותי זה מרשים.
מה שיותר מרשים אותי זה ג׳ואל אמביד שעשה בית ספר במשחק האחרון לדראמונד ובאופן כללי הוא מתעלה כשבא לו (אם זה לא בק טו בק כמובן שאסור לו לשחק), והשיתוף פעולה המרשים שלו עם בן סימונס - שכנראה יזכה ברוקי העונה. מדהים שגם ללא מרקל פולץ - בחירה 1 בדראפט שנפצע בתחילת העונה ולא חזר עדיין - הם כל כך טובים.
מילה טובה גם לקובינגטון (D&3 עם דגש על ה-3) ורדיק הצלף, שמאפשרים ריווח אדיר לשחקן גדול כמו אמביד ושחקן מאותגר קליעתית כמו סימונס.
מילווקי במקום החמישי עם 12-9. בעיניי צריכים לסיים 3-4 את הליגה, בטח שוושינגטון כל כך מזייפת. הם אולי צעירים, אבל יש להם את אחד משלושת השחקנים הטובים בקונפרנס, וכשג׳בארי יחזור עם חייבים לתת גז. מבחינתי לסיים בלי ביתיות יחשב כישלון.
וושינגטון עם 12-10 ומקום 7 בקונפרנס. עכשיו עוד ג׳ון וול פצוע. מאוד מאכזב. הם אמורים להיות החמישיה הטובה בקונפרנס, אבל איכשהו השנה זה לא נדבק. לדעתי אם זה לא יידבק יתחילו לדבר על פירוק החבילה שם (בראדלי ביל נראה כמו מועמד מוביל לשינוע).
ניו יורק ממלאים את המקום האחרון שמוביל לפלייאוף, בעיקר בזכות פתיחת עונה יוצאת מהכלל של פורזינגיס, שבינתיים גם הספיק להיפצע. טים הארדוואי ג׳וניור יום עסל יום באסל. הם לא מספיק טובים בעיניי, והייתי מעדיף לראות קבוצות אחרות בפלייאוף. למרות שמוקדם לדבר על כך בשלב זה.
אינדיאנה עוד הפתעה בעיניי, למרות שהם רק 9 במזרח, אני הייתי בטוח שהם יהיו באיזור המרתף של הבולס השנה, ועם זאת, הם לא. השחקנים שבאו בטרייד על ג׳ורג׳ - אולדיפו וסאבוניס - משחקים כדורסל נהדר, בעיקר הראשון שהשתלט על הקבוצה ונראה בדרך הבטוחה לתואר השחקן המשתפר של העונה. החזרה מפציעה של מיילס טרנר בינתיים עצרה את השטף הנחמד שהם בנו, אבל שכשהוא ישתלב טוב יותר, דברים ייראו טוב יותר. לרוב אחרי שכוכב גדול עוזב, רואים בעיקר דכדוך וחורים, והפייסרס כרגע מראים פוטנציאל. כל הכבוד.
מיאמי מאכזבים אותי עם 11-11. קבוצה מאוד מאומנת, אבל נטולת כלים. ראיתי אותם מספר פעמים השנה, גם בלייב באוקלנד (אחחח זה היה כזה כיף) ובאמת שהם לא נראים טוב. הגנתית יש מחויבות, זה ספולסטרה אולי מספר 1 בעסק, אבל התקפית הם בנויים פשוט רע. זה או אייסו של ציון, או פיק אנד רול של דראגיץ׳ עם ווייטסייד, או לצפות מג׳יימס ג׳ונסון שיעשה קסם. אז JJ לא קוסם, ציון לא שחקן אייסו, וחסן ווייטסייד פשוט משחק נטול חשק לחלוטין. דראגיץ׳ קשוח אבל הוא כבר לא יכול להביא את זה בכל ערב, וההיט פשוט חסרי קסם ויציבות.
יש להם רוקי צעיר בשם באם אדבאיו, שלדעתי צריך לקבל הרבה דקות. מזכיר לי את ביסמאק ביומבו רק עם יותר שכל ויותר יכולת להשתלב במשחק קבוצתי סדיר.
אורלנדו פתחו את העונה מצויין, ואז ניצחו 1 מתוך 12 המשחקים האחרונים. ארון גורדון גם הוא מועמד ל-MIP, נותן את העונה הטובה בקריירה עד עכשיו. גם אלפריד פייטון נראה טוב. מצד שני, אין בקבוצה הזו אופציה ראשונה בהתקפה, וקשה להתקדם ללא שחקן שיוצר יתרון על השומר שלו באופן קבוע.
שארלוט חשבו שהם יהיו יותר טובים מ-8 ניצחונות מתוך 21 משחקים, בטח אחרי שהביאו את דווייט. אז דווייט לא רע, אבל הוא גם כבר לא עושה הבדל. ניקולס באטום קרע רצועה במרפק ולא כל כך ברור מתי יחזור, ועד שלא יחזור הם פשוט לא מסוגלים לייצר משהו, והשאלה היא שכשיחזור האם זה יהיה מאוחר מדי.
אם תשאלו אותי, פשוט קשה לצמוח בצל של מייק.
ברוקלין, אטלנטה ושיקגו סוגרות את הקונפרנס, ולא שוות זמן כתיבה/קריאה.
ואפילו קצת יותר.
הנה כמה רשמים על הקבוצות:
מזרח
ליגה ב׳ של ה-NBA בשנים רגילות מנפקת השנה קבוצות טובות שמובלות ע״י הכשרונות הצעירים הטובים בליגה. מכת הפציעות שפוקדת את המערב, בנוסף לעובדה שרוב הקבוצות נכנעות מראש לדומיננטיות של הלוחמים, עושה את המזרח די מרתק ומעניין.
בוסטון פתחו את העונה מצויין. אמנם הייוורד נפצע במשחק הראשון, פציעה מחרידה וקשה, אבל הסלטיקס הוציאו מהסיטואציה את המיטב. העדרו של הייוורד חקק את מעמדו של קיירי בקבוצה. מטריו של הורפורד-קיירי-הייוורד, נשארנו בעצם עם קיירי, כי הורפורד באופי שלו לא מתיימר להיות כוכב, אלא פשוט המשלים האולטימטיבי - זאת למרות שזו העונה הכי טובה שלו שאני זוכר. אז סבבה, זו לא עונת ה-17 ו-10 מההוקס, אבל 13-8-5-1 זה לא פחות טוב בעיניי, 59% מה-2 ו-44% מהשלוש (שיאי קריירה) ועוד העובדה שהוא מדביק כל כך הרבה ומכסה כל כך הרבה חורים - אדיר. אז האופי של הורפורד + הפציעה של הייוורד מיצבו את קיירי ככוכב והמנהיג הבלתי מעורער, וקיירי מגיב בעונה מצויינת, הוא השתלב נהדר במרקם ההגנתי שסטיבנס בנה בקבוצה במשך השנים האחרונות, ובהתקפה הוא לא כופה את עצמו (כמו ראסל) ומשחק תרגילים, ולכן לא כל סל חייב לבוא ממהלך שהוא מתחיל (כמו הארדן). תוסיפו לזה את העובדה שבהפרש די גדול השנה הוא שחקן הקלאץ׳ הטוב בליגה, ותקבלו מועמד MVP לגיטימי שסוחב את הקבוצה למקום הראשון בקונפרנס.
כמובן שהוא לא עושה את זה לבד, הפציעה של הייוורד השאירה המון דקות לבראון וטייטום, והורידה מהם הרבה לחץ, הם מגיבים לכך בצורה מדהימה - גם נותנים עונה טובה (בשני צידי המגרש) וגם מבינים את מעמדם. נדיר למצוא שחקנים צעירים שכל כך טובים מצד אחד, וכל כך מבינים מצד שני את ההיררכיה, ואת העובדה שהם בקבוצה מנצחת והם צריכים להיות חלק מהקבוצה ולא לצפות שהקבוצה תתבסס עליהם.
חיבור כל הדברים האלה מתנקז לעמדת המאמן, שבלי ספק שאם כך יימשך, סטיבנס יזכה במאמן העונה.
קליבלנד במקום השני. בגדול, כולנו חשבנו שלברון יהיה בהילוך שני, וושינגטון או בוסטון יקחו את המזרח, וללא ביתיות הקאבס עדיין יטיילו לגמר. למעשה, הקאבס לקחו את העזיבה של קיירי (והעובדה שהמחליף שהגיע במקומו, אייזיה תומאס, פצוע) קשה יותר ממה שחשבו. דריק רוז ודוויין ווייד לא הצליחו למלא את החסר, והקאבס פתחו פשוט נוראי את העונה - 7 הפסדים ב-12 במשחקים.
קליבלנד הבינו שבלי הכוכב הצעיר הם צריכים לעשות שינוי. לברון ולאב העלו רמה, רוז נפצע (less is more?) מה שפתח יותר דקות לווייד, שמשתלב מצויין עם ג׳יי אר, קראודר וקורבר כשחקני כנף ורסטילים שיכולים להשלים את לברון, והקאבס סופרים כבר 11 ניצחונות רצופים, כשלברון קוטף את תואר שחקן החודש בנובמבר.
האם החזרה הצפויה של תומאס בעוד חודשיים תעצור את זה? האם הקאבס מבזבזים יותר מדי דלק על הליגה? לא יודעים. בינתיים תנו להנות מקבוצה עם סגל עמוק ומשופע כוכבים שמשחקת כדורסל די טוב שעליו מנצח השחקן הטוב בדור האחרון.
טורונטו במקום השלישי אחרי פתיחה רעה גם כן חזרה לתנופה שלה. דרוזן ולאורי עדיין שווים משהו מסתבר.
דטרויט עשתה קפיצה מהותית ונראית כמו קבוצת פלייאוף לגיטימית. בניגוד לקבוצות שמבליחות פה ושם, התשתית של הפיסטונס טובה, ונראה שהם כאן להישאר. דראמונד בעונת שיא, 15 ריבאונדים למשחק, 14.3 נקודות - מספרים שהוא די הרגיל אותנו אליהם. 4 אסיסטים למשחק לעומת זאת - פי 4 מממוצע הקריירה שלו, זה חדש. 65% אחוז מהעונשין זה לא גבוה, אבל זה טוב משמעותית מה-38% שהוא קלע בשנה שעברה.
מעבר לזה הפיסטונס הורידו עומס מרג׳י ג׳קסון וחילקו אותו בין האריס, בראדלי והאחרים, וזה נראה הרבה יותר טוב.
פילדלפיה תופסת את המקום החמישי, ואין מה לומר הם המרענן הרשמי של הליגה. עם אחת החמישיות הטובות בליגה (לפי הסטט׳), ועם העובדה שכולם יודעים שכמה שהזמן יעבור הם רק ישתפרו, הסיקסרס צוברים תאוצה מהותית. המאזן (13-9) לא מדהים, אבל גם היה להם את הלו״ז הכי קשה בליגה (קראתי איפשהו, אם אמצא אקשר), וגם זה מספיק טוב למקום רביעי במערב שנחשב לקשה בהרבה. אותי זה מרשים.
מה שיותר מרשים אותי זה ג׳ואל אמביד שעשה בית ספר במשחק האחרון לדראמונד ובאופן כללי הוא מתעלה כשבא לו (אם זה לא בק טו בק כמובן שאסור לו לשחק), והשיתוף פעולה המרשים שלו עם בן סימונס - שכנראה יזכה ברוקי העונה. מדהים שגם ללא מרקל פולץ - בחירה 1 בדראפט שנפצע בתחילת העונה ולא חזר עדיין - הם כל כך טובים.
מילה טובה גם לקובינגטון (D&3 עם דגש על ה-3) ורדיק הצלף, שמאפשרים ריווח אדיר לשחקן גדול כמו אמביד ושחקן מאותגר קליעתית כמו סימונס.
מילווקי במקום החמישי עם 12-9. בעיניי צריכים לסיים 3-4 את הליגה, בטח שוושינגטון כל כך מזייפת. הם אולי צעירים, אבל יש להם את אחד משלושת השחקנים הטובים בקונפרנס, וכשג׳בארי יחזור עם חייבים לתת גז. מבחינתי לסיים בלי ביתיות יחשב כישלון.
וושינגטון עם 12-10 ומקום 7 בקונפרנס. עכשיו עוד ג׳ון וול פצוע. מאוד מאכזב. הם אמורים להיות החמישיה הטובה בקונפרנס, אבל איכשהו השנה זה לא נדבק. לדעתי אם זה לא יידבק יתחילו לדבר על פירוק החבילה שם (בראדלי ביל נראה כמו מועמד מוביל לשינוע).
ניו יורק ממלאים את המקום האחרון שמוביל לפלייאוף, בעיקר בזכות פתיחת עונה יוצאת מהכלל של פורזינגיס, שבינתיים גם הספיק להיפצע. טים הארדוואי ג׳וניור יום עסל יום באסל. הם לא מספיק טובים בעיניי, והייתי מעדיף לראות קבוצות אחרות בפלייאוף. למרות שמוקדם לדבר על כך בשלב זה.
אינדיאנה עוד הפתעה בעיניי, למרות שהם רק 9 במזרח, אני הייתי בטוח שהם יהיו באיזור המרתף של הבולס השנה, ועם זאת, הם לא. השחקנים שבאו בטרייד על ג׳ורג׳ - אולדיפו וסאבוניס - משחקים כדורסל נהדר, בעיקר הראשון שהשתלט על הקבוצה ונראה בדרך הבטוחה לתואר השחקן המשתפר של העונה. החזרה מפציעה של מיילס טרנר בינתיים עצרה את השטף הנחמד שהם בנו, אבל שכשהוא ישתלב טוב יותר, דברים ייראו טוב יותר. לרוב אחרי שכוכב גדול עוזב, רואים בעיקר דכדוך וחורים, והפייסרס כרגע מראים פוטנציאל. כל הכבוד.
מיאמי מאכזבים אותי עם 11-11. קבוצה מאוד מאומנת, אבל נטולת כלים. ראיתי אותם מספר פעמים השנה, גם בלייב באוקלנד (אחחח זה היה כזה כיף) ובאמת שהם לא נראים טוב. הגנתית יש מחויבות, זה ספולסטרה אולי מספר 1 בעסק, אבל התקפית הם בנויים פשוט רע. זה או אייסו של ציון, או פיק אנד רול של דראגיץ׳ עם ווייטסייד, או לצפות מג׳יימס ג׳ונסון שיעשה קסם. אז JJ לא קוסם, ציון לא שחקן אייסו, וחסן ווייטסייד פשוט משחק נטול חשק לחלוטין. דראגיץ׳ קשוח אבל הוא כבר לא יכול להביא את זה בכל ערב, וההיט פשוט חסרי קסם ויציבות.
יש להם רוקי צעיר בשם באם אדבאיו, שלדעתי צריך לקבל הרבה דקות. מזכיר לי את ביסמאק ביומבו רק עם יותר שכל ויותר יכולת להשתלב במשחק קבוצתי סדיר.
אורלנדו פתחו את העונה מצויין, ואז ניצחו 1 מתוך 12 המשחקים האחרונים. ארון גורדון גם הוא מועמד ל-MIP, נותן את העונה הטובה בקריירה עד עכשיו. גם אלפריד פייטון נראה טוב. מצד שני, אין בקבוצה הזו אופציה ראשונה בהתקפה, וקשה להתקדם ללא שחקן שיוצר יתרון על השומר שלו באופן קבוע.
שארלוט חשבו שהם יהיו יותר טובים מ-8 ניצחונות מתוך 21 משחקים, בטח אחרי שהביאו את דווייט. אז דווייט לא רע, אבל הוא גם כבר לא עושה הבדל. ניקולס באטום קרע רצועה במרפק ולא כל כך ברור מתי יחזור, ועד שלא יחזור הם פשוט לא מסוגלים לייצר משהו, והשאלה היא שכשיחזור האם זה יהיה מאוחר מדי.
אם תשאלו אותי, פשוט קשה לצמוח בצל של מייק.
ברוקלין, אטלנטה ושיקגו סוגרות את הקונפרנס, ולא שוות זמן כתיבה/קריאה.
