אז למרות שהפורום הזה מת,
חשבתי לשתף את מי שעוד מציץ פה בעוד תגלית.
זה הכה בי כשקראתי שוב את הקטע הזה בספר החמישי:
"ומהם לכל הרוחות סוהרסנים?
"הם שומרים על כלא הקוסמים, אזקבאן," אמרה הדודה פטוניה.
שתי שניות של דממה מצלצלת באו בעקבות הגילוי הזה, ואז הדודה פטוניה סתמה את פיה בידה כאילו פלטה בטעות מילת קללה איומה.
הדוד ורנון בהה בה. מוחו של הארי הסתחרר. גברת פיג זה דבר אחד, אבל הדודה פטוניה?
"איך ידעת את זה?" הוא שאל אותה, נדהם.
הדודה פטוניה נראתה די מזועזעת מעצמה. היא הציצה לעברו של הדוד ורנון בתחינה שיסלח לה, ואז הנמיכה מעט את כף ידה וחשפה את שיני הסוס שלה.
"שמעתי את - הנער האיום ההוא - מספר לה עליהם - לפני שנים," היא אמרה בקול חנוק.
"אם את מדברת על אמא ואבא שלי, למה את לא משתמשת בשמות שלהם?"אמר הארי בקול רם, אבל הדודה פטוניה התעלמה ממנו. היא נראתה נרעשת ביותר.
ואז קלטתי פתאום מי זה באמת הנער האיום ההוא.
הספר השביעי, פרק סיפורו של הנסיך:
"סוורוס?"
חיוך קטן עיקם את פיו כשאמרה את שמו.
"כן?"
"ספר לי שוב על הסוהרסנים."
"למה לך לשמוע עליהם?"
"אם אשתמש בקסמים מחוץ לבית הספר - "
"לא ישלחו אותך לסוהרסנים על דבר כזה! הסוהרסנים הם בשביל אנשים שעושים דברים ממש רעים. הם שומרים על בית הכלא של הקוסמים, אזקבאן. את לא תגיעי לאזקבאן, את יותר מדי - "
הוא הסמיק וחזר לקרוע עלים.
רשרוש פתאומי פתאומי מאחוריו גרם להארי להסתובב: פטוניה, שהסתתרה מאחורי העצים, מעדה והחליקה.
כאילו, אפשר לחשוב על זה ככה: אם רק הארי היה מוציא ממנה באותו רגע מי זה היה הנער האיום ההוא, הכל היה מתבהר כבר בקיץ שלפני השנה החמישית שלו.
איזה כיף שעוד אפשר לגלות דברים חדשים בספר הזה.
חשבתי לשתף את מי שעוד מציץ פה בעוד תגלית.
זה הכה בי כשקראתי שוב את הקטע הזה בספר החמישי:
"ומהם לכל הרוחות סוהרסנים?
"הם שומרים על כלא הקוסמים, אזקבאן," אמרה הדודה פטוניה.
שתי שניות של דממה מצלצלת באו בעקבות הגילוי הזה, ואז הדודה פטוניה סתמה את פיה בידה כאילו פלטה בטעות מילת קללה איומה.
הדוד ורנון בהה בה. מוחו של הארי הסתחרר. גברת פיג זה דבר אחד, אבל הדודה פטוניה?
"איך ידעת את זה?" הוא שאל אותה, נדהם.
הדודה פטוניה נראתה די מזועזעת מעצמה. היא הציצה לעברו של הדוד ורנון בתחינה שיסלח לה, ואז הנמיכה מעט את כף ידה וחשפה את שיני הסוס שלה.
"שמעתי את - הנער האיום ההוא - מספר לה עליהם - לפני שנים," היא אמרה בקול חנוק.
"אם את מדברת על אמא ואבא שלי, למה את לא משתמשת בשמות שלהם?"אמר הארי בקול רם, אבל הדודה פטוניה התעלמה ממנו. היא נראתה נרעשת ביותר.
ואז קלטתי פתאום מי זה באמת הנער האיום ההוא.
הספר השביעי, פרק סיפורו של הנסיך:
"סוורוס?"
חיוך קטן עיקם את פיו כשאמרה את שמו.
"כן?"
"ספר לי שוב על הסוהרסנים."
"למה לך לשמוע עליהם?"
"אם אשתמש בקסמים מחוץ לבית הספר - "
"לא ישלחו אותך לסוהרסנים על דבר כזה! הסוהרסנים הם בשביל אנשים שעושים דברים ממש רעים. הם שומרים על בית הכלא של הקוסמים, אזקבאן. את לא תגיעי לאזקבאן, את יותר מדי - "
הוא הסמיק וחזר לקרוע עלים.
רשרוש פתאומי פתאומי מאחוריו גרם להארי להסתובב: פטוניה, שהסתתרה מאחורי העצים, מעדה והחליקה.
כאילו, אפשר לחשוב על זה ככה: אם רק הארי היה מוציא ממנה באותו רגע מי זה היה הנער האיום ההוא, הכל היה מתבהר כבר בקיץ שלפני השנה החמישית שלו.
איזה כיף שעוד אפשר לגלות דברים חדשים בספר הזה.
