golanwalker
New member
אז יש לי רעיון לסיפור
התחלתי לחשוב על זה תאמת תוך כדי נסיעה באוטובוס.. הזוי XD
השלד כבר מוכן, בעיקר התחלה וסוף.. בראש. (כמובן לא סיפור אמיתי).
לוקח לי מלא זמן לפרוץ כל פעם מחדש את המחסום כתיבה ולהעלות רעיונות חדשים, ורוב הזמן אני חוזר אחורה מסתכל על מה שכתבתי כבר וזה מרגיש לי או לא אמין או מלאכותי או מאולץ מדי.. אבל אפילו ברגעים אלה עולים לי רעיונות חדשים.
האמת היא שאשמח אם מישהו יוכל לייעץ לי בכתיבה או ברעיונות ואולי יהיה שותף בבנייה של הסיפור.
בכל מקרה, זה התקציר: על רקע מלחמת עיראק, אב ללוחם שמוצב באחת מזירות העימות, מקבל בוקר אחד 2 דפיקות על הדלת. מבשרים לו את הבשורה המרה.. בנו מת. תוך כדי שהוא מנסה להתמודד עם האבל, הוא מגלה סימנים לכך שייתכן שבנו בעצם עדיין חי, ומסתירים זאת ממנו. הוא נאבק לגלות את האמת אודות מצבו של בנו, משתמש בעורך דין, תובע את הצבא אבל התביעה נכשלת. גם כשמציגים לו את שרידי גופתו של בנו הוא עדיין לא משתכנע.
הוא מחליט לחקור הכל בעצמו. הוא עולה על טיסה לטורקיה, ומשם מסתנן בדרך לא דרך לעיראק, דרך סוריה. בסופו של דבר הוא מגיע לזירת האירוע. הוא מתחיל לשאול מקומיים על מה שקרה. מעטים עונים לו, בגלל הפחד מהמיליציות שמסתובבות שם. וגם התשובות שהוא מקבל לא מכסות את כל הסיפור, ואפילו סותרות אחת את השנייה.
בסופו של דבר, הוא מושך יותר מדי תשומת לב ונחטף ע"י מיליציה מקומית... מכות, עינויים, הזרקות סמים, 'מי אתה, מי שלח אותך', בלאגנים. יום אחד, אחד משוביו (כולם לובשים מסכות) מושך את תשומת ליבו.. משהו בקול או בהתנהגות שלו נראים לו יותר מדי מוכרים...
כמובן שלא אספר כאן את הסוף, צריך קצת להשאיר אתכם במתח
אגב, עוד בעיה שאני מתמודד איתה היא להטמיע מסר בסיפור שהקורא יבין, ושלא יקרא הכל וישאר במין חוסר סיפוק. זה יכול להרוס הכל.
בכל מקרה, מה דעתכם?
התחלתי לחשוב על זה תאמת תוך כדי נסיעה באוטובוס.. הזוי XD
השלד כבר מוכן, בעיקר התחלה וסוף.. בראש. (כמובן לא סיפור אמיתי).
לוקח לי מלא זמן לפרוץ כל פעם מחדש את המחסום כתיבה ולהעלות רעיונות חדשים, ורוב הזמן אני חוזר אחורה מסתכל על מה שכתבתי כבר וזה מרגיש לי או לא אמין או מלאכותי או מאולץ מדי.. אבל אפילו ברגעים אלה עולים לי רעיונות חדשים.
האמת היא שאשמח אם מישהו יוכל לייעץ לי בכתיבה או ברעיונות ואולי יהיה שותף בבנייה של הסיפור.
בכל מקרה, זה התקציר: על רקע מלחמת עיראק, אב ללוחם שמוצב באחת מזירות העימות, מקבל בוקר אחד 2 דפיקות על הדלת. מבשרים לו את הבשורה המרה.. בנו מת. תוך כדי שהוא מנסה להתמודד עם האבל, הוא מגלה סימנים לכך שייתכן שבנו בעצם עדיין חי, ומסתירים זאת ממנו. הוא נאבק לגלות את האמת אודות מצבו של בנו, משתמש בעורך דין, תובע את הצבא אבל התביעה נכשלת. גם כשמציגים לו את שרידי גופתו של בנו הוא עדיין לא משתכנע.
הוא מחליט לחקור הכל בעצמו. הוא עולה על טיסה לטורקיה, ומשם מסתנן בדרך לא דרך לעיראק, דרך סוריה. בסופו של דבר הוא מגיע לזירת האירוע. הוא מתחיל לשאול מקומיים על מה שקרה. מעטים עונים לו, בגלל הפחד מהמיליציות שמסתובבות שם. וגם התשובות שהוא מקבל לא מכסות את כל הסיפור, ואפילו סותרות אחת את השנייה.
בסופו של דבר, הוא מושך יותר מדי תשומת לב ונחטף ע"י מיליציה מקומית... מכות, עינויים, הזרקות סמים, 'מי אתה, מי שלח אותך', בלאגנים. יום אחד, אחד משוביו (כולם לובשים מסכות) מושך את תשומת ליבו.. משהו בקול או בהתנהגות שלו נראים לו יותר מדי מוכרים...
כמובן שלא אספר כאן את הסוף, צריך קצת להשאיר אתכם במתח
אגב, עוד בעיה שאני מתמודד איתה היא להטמיע מסר בסיפור שהקורא יבין, ושלא יקרא הכל וישאר במין חוסר סיפוק. זה יכול להרוס הכל.
בכל מקרה, מה דעתכם?
