poseidon111
Active member
אז יצא לי לתהות מעט על השוני בין האנשים.
יש את אלו שרצים למרחב המוגן על מנת לתפוס מחסה ויש את אלו שהולכים לשם מעדנות. שום דבר לא בוער, ותחושתם היא שהטיל
יחכה עד שיתפסו את מקומם בין יתר האנשים במרחב.
ואז יש את הסוג השלישי. אלו שעבורם אין בהילות ואין נחיצות. הם מקוממים אותי. שאלתי כמה מהם, איך הם מסבירים את השלווה הזו,
שבה הם הולכים ומתנהגים.
תשובתם היתה פחות או יותר דומה והיא ניתנת בשינויים קלים בלבד:
"מה יש לי למהר, מה שצריך לקרות יקרה. זה לא בשליטתי. אם הטיל מיועד לי הוא ימצא אותי ואם לא, גם אם אלך ברחוב, לא יקרה לי כלום.
אנחנו רק חושבים שאנחנו שולטים בגורלנו, אבל אנחנו ממש לא".
בשפתינו זה נקרא דטרמינזם- האמונה שהכל נקבע וקבוע מראש.
אז, האם אתם דטרמינסטים? דטרמינסטים לייט?
או בכלל לא.
יש את אלו שרצים למרחב המוגן על מנת לתפוס מחסה ויש את אלו שהולכים לשם מעדנות. שום דבר לא בוער, ותחושתם היא שהטיל
יחכה עד שיתפסו את מקומם בין יתר האנשים במרחב.
ואז יש את הסוג השלישי. אלו שעבורם אין בהילות ואין נחיצות. הם מקוממים אותי. שאלתי כמה מהם, איך הם מסבירים את השלווה הזו,
שבה הם הולכים ומתנהגים.
תשובתם היתה פחות או יותר דומה והיא ניתנת בשינויים קלים בלבד:
"מה יש לי למהר, מה שצריך לקרות יקרה. זה לא בשליטתי. אם הטיל מיועד לי הוא ימצא אותי ואם לא, גם אם אלך ברחוב, לא יקרה לי כלום.
אנחנו רק חושבים שאנחנו שולטים בגורלנו, אבל אנחנו ממש לא".
בשפתינו זה נקרא דטרמינזם- האמונה שהכל נקבע וקבוע מראש.
אז, האם אתם דטרמינסטים? דטרמינסטים לייט?
או בכלל לא.
