"אז יהיו לך שנתיים קשות ואח"כ..."

[גליה שמ]

"אז יהיו לך שנתיים קשות ואח"כ..."

"עשיתי" לי משפחה, יש לי שתי בנות מקסימות ויש רגעים שממש קשה להכיל את האושר. ויש, הרבה, רגעים קשים, שאור מגזימה ב"ביטויי אהבה" לשיר, כששיר מתעקשת לרצות לאכול דווקא כשאני צריכה להכין את אור לגן, כשסופסוף הרדמתי אחת והנחתי את הראש והשנייה קופצת, כששתיהן מיללות ואין לי מושג למי ללכת קודם, והתחושה הזו כל הזמן שלכל אחת מגיע יותר ממה שמקבלת, והעייפות... ובכל זאת, ממש לא מצטערת, יש לי אותן והן מקסימות, ויש לי המון עזרה, ויש לי אתכן לקיטורים. מה רע. זהו, חייבת לרוץ, נגמרה שעת החסד. שבת שלום.

 

[זואי11]

נשמע כמו יופי של משפחה ../images/Emo39.gif

הרגעים הכיפיים,הקשיים, והחיים הימיומיים. מקווה שלא תצטרכי לחכות שנתיים, שלאט לאט תסתגלו כולכן לחיים בשלוש, ויהיו הרבה יותר רגעים של כיףמאשר של קשיים. ואנחנו פה תמיד לרשותך

 

[מיכליטה]

מחממת את הלב ומרגשת ../images/Emo25.gif

פעם נוספת שאני קוראת דברים שכתבת ומרגישה צמרמורת של התרגשות (סליחה על הפאתוס), מאחלת לך שתהני מכל רגע והקשיים לא יהיו רבים מדי.

 

[טרודי]

טוב לשמוע ממך

גם אם זה קיטורים... שמחה שיש לך המון עזרה, ואני בטוחה שעם הזמן תפתחי שיטות, וסדר יום, שיאפשרו לך פחות עייפות, פחות רגעים כאלה שאת צריכה להיות בשני מקומות או לעשות שני דברים בו-זמנית, ויותר רגעים של אושר וסיפוק ממשפחתך הנפלאה. החזיקי מעמד! רואים אתכן מחר במפגש?

 

[tutik1]

איזה יופי! למרות הקשיים...מאד מרגש!

 

[אופירה10]

גליה, בתור הבאה בתור

אני בהחלט מרימה מבט אליך, אולי כדי להציץ למצב בו אהיה בעוד כחודש וחצי בעצמי. ואת בהחלט נשמעת מאושרת. טוב לשמוע. אני יודעת שזה הולך להיות קשה ואולי אצלי, בגלל שההפרש בין הבכורה לאחותה הקטנה יהיה גדול יותר (3 שנים וחודשיים), יהיה קל יותר (לפחות אני מקווה). אבל כתבת שיש לך המון עזרה וזה בודאי מאד מקל, אז תחזיקי מעמד ובודאי "השנתיים הקשות" יחלפו בקלות רבה יותר ממה שזה נראה כרגע. להתראות

 

[מרגנית2]

../images/Emo24.gifגליה - ממרומי שלושת החודשים

של שלושתנו יחד, אני רוצה לנחם אותך שלאט לאט הדברים מסתדרים. הקטנציק לומד לישון לילות ארוכים.. הגדולה מציקה לו פחות. שניהם מתחילים להכיר זה את זה. וכשהיא קופצת עליו משמחה פתאום הוא מתגלגל מצחוק.. עדין אני מעולפת מיום שלם עם שניהם יחד. אבל סהכ מתחילים להתארגן. לפזר את הכחות על פני היממה. לישון לקום לישון לקום... התרגלתי אפילו לזה. כמובן שאצלך זה הרבה יותר קשה. שתיהן קטנות וצריכות אותך מאד. מקוה שיוקל לך... ושיר זה שם מקסים!

 

[אמא דשא]

גליה, תיארת כל כך יפה את

היום-יום אצלכן...מרגש. אני מזדהה עם כל מילה. יכולה רק להבטיח לך, כמי שנמצאת במקום דומה, שבעוד מס' חודשים, כשאישיותה של הקטנה תתחיל לבוא לידי ביטוי, האושר ינסוק לגבהים חדשים, ואחד משיאיו יהיה כשהן תתחלנה לגלות דאגה ואמפטיה אחת לשניה. והעייפות? - פה אין לי בשורות - יש כמה פסגות של תשישות שכבשתי בקלות בחודשים האחרונים...

 

[dafi1]

אכן, גליה, מה רע? ../images/Emo13.gif

קשה, קשה, אין ספק. אבל כמה קשה - ככה כיף!

 

[viviane]

מזדהה עם כל מילה../images/Emo70.gif

עם האושר ועם הקשיים.גם לי לפעמים עם שתי בנות יש לי את הרגעים הקשים עם אותם תאורים. שולחת לך מסר

 

[איריס של מתן]

גליה - איזה תיאור מרגש ../images/Emo24.gif

מאחלת לך שהשנתיים הקשות יעברו כמה שיותר מהר, עם כמה שיותר רגעים מאושרים, כמו אלה שאת חווה כבר עכשיו, וגם שעות חסד פה ושם לא יזיקו. ולגבי אח"כ - אח"כ בטוח יהיה נהדר

 

[lollla]

../images/Emo24.gifלגליה יקירה!!!

איזה כיף זה שתי בנות - ושלווה כמו שיש לך. עם כל הקושי - אני כולי קנאה על שהצלחת להגשים את חלומה של כל אם - וביחוד יחידנית - שניים זה תמיד ביחד!!!

 

[ליביתי]

לא יודעת אם להתעודד או להחרד ../images/Emo6.gif

בכל מקרה, גליה - יישר כח

 

[זואי11]

מה זה כבר משנה? ../images/Emo3.gif

Too Late

 

[ליביתי]

../images/Emo6.gif חשבתי על כך....

 

[גליה שמ]

זהו שבדיוק פה ה"למה" מצדיק את ה-

"איך"... בגדול!!! וזה אחרי כמה שעות קשות במיוחד! ותודה לכולכן.

 

[יולי 7]

גליה, עשית לך יופי של משפחה../images/Emo141.gif

מקוה שהרגעים הקשים יפחתו עם הזמן והכל ילך יותר בקלות רק אושר לשלושתכן

 

[דש1דש]

אוי גליה ../images/Emo4.gif

לא כתבת את זה ביום טוב עבורי

נשמע קשה..... אבל חשוב לשמוע!!! נשמע שיש לך עזרה - אבל עזרה לא נשארת בלילה.... תמשיכי לעדכן - זה חשוב לדעת את הצד השני של יחידנית מרובת ילדים

כמה אור מקנאה - וכמה זה משפיע על היום יום? ואיך שיר - היא תינוקת רגועה או לא?

 

[גליה שמ]

דשדש, זה בכל זאת שווה!!!

וגם, עם כל הקושי האובייקטיבי עכשיו, היה לי הרבה הרבה יותר קשה כשאור נולדה - ההלם הזה, והפחדים, אפילו העייפות היתה קשה יותר, יש איזה התארגנות של הגוף והנפש שברור שאי אפשר "להתפנק" כמו בפעם הראשונה וחייבים לתפקד כך שמהבחינה האישית של היכולות שלי להתמודד - עכשיו הרבה הרבה יותר קל לי. ועל כך מעידות הרבה אמהות. יש הרבה יותר בטחון ואמונה ביכולות, כל הטיפול בשיר קל יותר, הקושי הגדול יותר הוא עם אור.

 

[דש1דש]

זה מה שמפחיד אותי

עם יערה היה לי קל. תפקדתי ולא היתי זקוקה לעזרה. הורי היו אצלי אולי יומיים - ונסעו הביתה - שלא לדבר על נסיעה שלהם לחו"ל כמעט לכל אורך חופשת הלידה שלי - יערה מפחידה אותי - איך היא תקבל עוד אח/ות - היא מאוד לא מוכנה לחלוק אותי עם עוד ילדים - ולא את סבתא - או משחקים שלה ולא שלה - היא מאוד שתלטנית ורגילה ליהיות מרכז העולם... אני מאוד חוששת מאיך היא תקבל עוד ילד (ועוד רציתי שזה יהיה כשהיא בת שנתיים - מזל שזה כבר לא יצא!!!)