אז חזרנו לשיגרה...
ואני מוצאת את עצמי יושבת מול המסך ובוהה... העייפות ניכרת בכל שריר בגופי (אין לי הרבה כאלה...) ומשתלטת אט אט על שאר המערכות שתפקדו עד לא מזמן. החג נותן בי אותותיו לפני ואחרי... המוח מרוקן ממחשבות (למעט מה תהיה השורה הבאה שלי פה) והחשק לעשות משהו, ביום העבודה הזה, פשוט איננו. הידיים לאות והעיניים אט אט מקבלות מבט זגוגי משהו.. זה הזמן לכוס קפה, רק שאין לי אנרגיות לעשות משהו בנדון. אם רק הייתי יכולה, הייתי מכבה את כל החיבורים החשמליים שמפיחים "חיים" בקופסאות העבודה האלה והייתי נעלמת לי אל השקט, הרוגע... ושם, הייתי מניחה את הראש העייף שלי על הכרית הרכה והריחנית עוצמת עיניים כבדות ועייפות וסוף סוף נותנת לגוף להגיע לרפיון מתבקש...
ואני מוצאת את עצמי יושבת מול המסך ובוהה... העייפות ניכרת בכל שריר בגופי (אין לי הרבה כאלה...) ומשתלטת אט אט על שאר המערכות שתפקדו עד לא מזמן. החג נותן בי אותותיו לפני ואחרי... המוח מרוקן ממחשבות (למעט מה תהיה השורה הבאה שלי פה) והחשק לעשות משהו, ביום העבודה הזה, פשוט איננו. הידיים לאות והעיניים אט אט מקבלות מבט זגוגי משהו.. זה הזמן לכוס קפה, רק שאין לי אנרגיות לעשות משהו בנדון. אם רק הייתי יכולה, הייתי מכבה את כל החיבורים החשמליים שמפיחים "חיים" בקופסאות העבודה האלה והייתי נעלמת לי אל השקט, הרוגע... ושם, הייתי מניחה את הראש העייף שלי על הכרית הרכה והריחנית עוצמת עיניים כבדות ועייפות וסוף סוף נותנת לגוף להגיע לרפיון מתבקש...