אני אסביר לך
האיש אומר ככה: אצל הציבור החרדי כשמישהו מתגרש הוא מפיל תיק על המשפחה שלו <תיק במובן של אסון, צרה, מפנה רע. לעומת טיק שפעמים ילדים להורים גרושים מפתחים אבל זה לא קשור לפה ולא על זה דיבר החוסיד>. אז הילדים שלו לא יוכלו להינשא לבחורה הכי יראת שמים בסמינר כי הוא נחות ממנה בהיותו בא ממשפחה מפורקת. לפעמים מוסדות חינוך מסרבים להכניס ילדים כאלו כדי להשאיר את המוסד על "רמה" ,שלא יצא עליו שם רע של מי שקולט ילדים ממשפחות הרוסות. מה לעשות, מתבוללת, הילד שלך לא יוכל להנשא לשיינה ברכה מהסמינר הגדול בירושלים, כי אמא שלו לא עלינו התגרשה. והיא עוד חילונית ר"ל. אבל החוסיד שלנו למד נהיגה אצל מורה חילוני שסיפר לו שאצלם גירושין הם דבר שבשגרה ככה שהחברה מקבלת ילדים כאלו בלי יחס מיוחד, לא עושים עניין, כמו שאומרים <אולי כי חילונים לא משתמשים בשיטה הנפלאה ועתיקת היומין שקורין אותה שידוך>. יותר מזה: חילונים נפרדים לפעמים כידידים, וממשיכים לשמור קשר עם בן הזוג לשעבר. <מה שאסור לחרדים בכלל משום מראית עין- כי הוא רגיל אליה> מסיים החוסיד את דבריו אפופי הסוד בנימה אישית: הוא שואל האם מלבד כל התהליך הטכני של קבלת הגט- יש גם אבן על הלב. אני לא יודעת מה לענות לו ...לא עברתי את זה במהרה בימינו. <פה מסתיים תפקידי כמתורגמנית. חמישים זהובים חסידיים דמי טרחה>