אז זהו, אני רשמית, הלכתית וחוקית
ג ר ו ש ה ! אני מעבירה את הסרט קצת אחורה ולא מאמינה שזה נגמר כ"כ מהר, עד לפני כחצי שנה מי חשב בכלל שכ"כ הרבה דברים ישתנו לי בחיים... מי בכלל חשב שאעמוד היום ואהיה לבד, עצמאית וכ"כ בטוחה. אני פשוטשיכורה לא מעכלת עדיין, לא מאמינה. הצלחתי, חתמתי את הנושא הזה והוא סגור. האמת,- אפילו אני לא האמנתי שז ישפיע עלי, לא חשבתי שמסמך מטעם הרבנות <שאין אני מאמינה בהם בגרוש> יביא אותי להכרה מלאה בכך, כאילו סופסוף נפל לי האסימון כשיצאתי משם, כשהלכתי לישון בלילה אמרתי לעצמי:" וואו את גרושה, יש לך מסמך שמוכיח," אני מודה שזה מוזר אבל בעצם הדבר הזה הוא בבחינת סגירת מעגל מבחינתי. נותר דבר אחד אחרון כדי להשלים את הפרק הזה בחיי והוא לעזוב את העיר שכל חיי הקודמים שייכים בה וכל צעד ושעל מזכיר לי כ"כ הרבה דברים שאולי הייתי מעדיפה לא לזכור בתדירות רבה כ"כ, אך אל דאגה גם זה יגיע במהרה, עד לתחילת שנת הלימודים הבאה אני כבר אהיה בעיר אחרת,בפתח דף חדש בחיי, דף נקי וחלק, דף שבו אני האחראית הבלעדית על חיי,אני היא המחליטה והקובעת וגם המיישמת כל שלב ושלב בחיי, תחושת העצמאות הזו גורמת לליבי לפרפר בהתרגשות עצומה. משהו בי כ"כ עולז, שרירי הלחיים כבר כואבות לי בפנים בפנים, אני שיכורה... ולכל אלו שמעניין אותם עד כמה הטכס עצמו משפיל אז ככה, אני מודה שיש רגעים קצת מביכים במיוחד היחס של הדיינים כלפי האישה אבל ברגעים האלו שהרגשתי שהנה אוטוטו אני מתפרצת ומתקוממת מולם מייד הפכתי את הגלגל במוחי ומצאתי מקומות של גיחוך, והאמינו לי יש שם כ"כ הרבה כאלו, נשכתי שפתי וחיכיתי שיסתיים לו הטכס ואז פרצתי בצחוק גדול ומשחרר, אני הרי גרושה כבר, הכל כבר מותר לי, מה הם כבר יכולים לעשות? להשיא אותי מחדש? לבטל את הגט? אז פשוט צחקתי צחוק משחרר. אז למי שעומדת לעבור את זה בקרוב או ברחוק (ולא, אנני מטיפה חלילה לגירושים- <רק זה עוד חסר למוניטין שלי...> מצאנה איך ובמה להנות מהטקס המטופש והמגוחך הלזה. בקרוב אצל כל הממתינות בציפייה דרוכה! אז לסיום אני אצטט מפי הדיין, הרי אני מגורשת ופנויה זה היה חשוב לי עד מאוד לשמוע את זה מפיו ,מאוד מאוד! הרי עכשיו אני יכולה להתחיל לחגוג, וכהוכחה -עוד מחר אני מתחתנת או לפחות מתיימרת <רק דבר אחד חסר חשיבות ופעוט כ" חסר לי חתן יש מתנדב בקהל? שושבינה כבר מצאתי והכל מסודר.... משהו טוב קרה לי בחודשים האחרונים, משהו טוב כ"כ... וזו רק ההתחלה- אני בטוחה!
ג ר ו ש ה ! אני מעבירה את הסרט קצת אחורה ולא מאמינה שזה נגמר כ"כ מהר, עד לפני כחצי שנה מי חשב בכלל שכ"כ הרבה דברים ישתנו לי בחיים... מי בכלל חשב שאעמוד היום ואהיה לבד, עצמאית וכ"כ בטוחה. אני פשוטשיכורה לא מעכלת עדיין, לא מאמינה. הצלחתי, חתמתי את הנושא הזה והוא סגור. האמת,- אפילו אני לא האמנתי שז ישפיע עלי, לא חשבתי שמסמך מטעם הרבנות <שאין אני מאמינה בהם בגרוש> יביא אותי להכרה מלאה בכך, כאילו סופסוף נפל לי האסימון כשיצאתי משם, כשהלכתי לישון בלילה אמרתי לעצמי:" וואו את גרושה, יש לך מסמך שמוכיח," אני מודה שזה מוזר אבל בעצם הדבר הזה הוא בבחינת סגירת מעגל מבחינתי. נותר דבר אחד אחרון כדי להשלים את הפרק הזה בחיי והוא לעזוב את העיר שכל חיי הקודמים שייכים בה וכל צעד ושעל מזכיר לי כ"כ הרבה דברים שאולי הייתי מעדיפה לא לזכור בתדירות רבה כ"כ, אך אל דאגה גם זה יגיע במהרה, עד לתחילת שנת הלימודים הבאה אני כבר אהיה בעיר אחרת,בפתח דף חדש בחיי, דף נקי וחלק, דף שבו אני האחראית הבלעדית על חיי,אני היא המחליטה והקובעת וגם המיישמת כל שלב ושלב בחיי, תחושת העצמאות הזו גורמת לליבי לפרפר בהתרגשות עצומה. משהו בי כ"כ עולז, שרירי הלחיים כבר כואבות לי בפנים בפנים, אני שיכורה... ולכל אלו שמעניין אותם עד כמה הטכס עצמו משפיל אז ככה, אני מודה שיש רגעים קצת מביכים במיוחד היחס של הדיינים כלפי האישה אבל ברגעים האלו שהרגשתי שהנה אוטוטו אני מתפרצת ומתקוממת מולם מייד הפכתי את הגלגל במוחי ומצאתי מקומות של גיחוך, והאמינו לי יש שם כ"כ הרבה כאלו, נשכתי שפתי וחיכיתי שיסתיים לו הטכס ואז פרצתי בצחוק גדול ומשחרר, אני הרי גרושה כבר, הכל כבר מותר לי, מה הם כבר יכולים לעשות? להשיא אותי מחדש? לבטל את הגט? אז פשוט צחקתי צחוק משחרר. אז למי שעומדת לעבור את זה בקרוב או ברחוק (ולא, אנני מטיפה חלילה לגירושים- <רק זה עוד חסר למוניטין שלי...> מצאנה איך ובמה להנות מהטקס המטופש והמגוחך הלזה. בקרוב אצל כל הממתינות בציפייה דרוכה! אז לסיום אני אצטט מפי הדיין, הרי אני מגורשת ופנויה זה היה חשוב לי עד מאוד לשמוע את זה מפיו ,מאוד מאוד! הרי עכשיו אני יכולה להתחיל לחגוג, וכהוכחה -עוד מחר אני מתחתנת או לפחות מתיימרת <רק דבר אחד חסר חשיבות ופעוט כ" חסר לי חתן יש מתנדב בקהל? שושבינה כבר מצאתי והכל מסודר.... משהו טוב קרה לי בחודשים האחרונים, משהו טוב כ"כ... וזו רק ההתחלה- אני בטוחה!
אולי נשפוך כמה בירות לציון המאורע?