אז, בפגישתם האחרונה בבית הקפה, כשנפרדה ממנו,
אמרה לו, "אתה האדם הראשון שאני עוזבת בשלמות נפש כזאת,
שאני יודעת שזה לא אני והפחדים שלי. זה אתה. אתה לא מתאים לי. אני אודה לך עד יומי האחרון,
כי נתת לי את הידיעה שאני מסוגלת להיפרד ממישהו לא בגלל שאני מופרעת, אלא בגלל שאני פשוט לא רוצה יותר.
ככה, פשוט. אתה הענקת לי את זה.
אל תכעס עלי, אתה נהדר."
[קטע מתוך "מזל עורב" של אמיר גוטפרוינד]
הייתם מסוגלים שלא לכעוס?
סתם, זה לא באמת מענין אותי.
מענין אותי אם מישהו כאן מכיר ויכול להמליץ על סופר ישראלי נוסף שיודע לכתוב אפילו כמעט כמו גוטפרוינד.
תודה.
אמרה לו, "אתה האדם הראשון שאני עוזבת בשלמות נפש כזאת,
שאני יודעת שזה לא אני והפחדים שלי. זה אתה. אתה לא מתאים לי. אני אודה לך עד יומי האחרון,
כי נתת לי את הידיעה שאני מסוגלת להיפרד ממישהו לא בגלל שאני מופרעת, אלא בגלל שאני פשוט לא רוצה יותר.
ככה, פשוט. אתה הענקת לי את זה.
אל תכעס עלי, אתה נהדר."
[קטע מתוך "מזל עורב" של אמיר גוטפרוינד]
הייתם מסוגלים שלא לכעוס?
סתם, זה לא באמת מענין אותי.
מענין אותי אם מישהו כאן מכיר ויכול להמליץ על סופר ישראלי נוסף שיודע לכתוב אפילו כמעט כמו גוטפרוינד.
תודה.
