אז הנה מויקיפדיה ואביא גם את הקישור בהמשך:
"ניסיונות להסבר מדעי[
עריכת קוד מקור |
עריכה]
ערכים מורחבים –
יציאת מצרים, יציאת מצרים בביקורת המקרא
במהלך השנים, אישים וחוקרים הציעו הסברים טבעיים לאירוע שיאפשר באופן זמני לעם שלם לחצות את ים סוף. אף אחד מהם לא אומת מדעית כאירוע היסטורי.
השערה נפוצה כיום טוענת כי חציית ים סוף בעצם לא הייתה ב
ים האדום, המזוהה עם "ים סוף" המקראי, אלא חצייה של מקווה מים אחר בו היו קני סוף. לפי דעה זו, מקור הזיהוי הוא ב
תרגום היווני לתנ"ך, שתרגם את "ים סוף" כ"ים האדום" (Ερυθρά Θάλασσα), ומכאן בא הזיהוי הלקוי. שורה של ארכאולוגים שבדקו את ההשערה ונחשפו לתמונות לוויין של מצרים משנות השישים לעומת מצרים כיום, הפחות מפותחת, גילו כי בעבר הרחוק הייתה ימה ששכנה בסמוך ל
סיני, מזרחית לדלתת הנילוס. עדויות שנאספו מן השטח מוכיחות שמקווה מים זה,
ימת בלה, היה עתיר צמחייה, ונטען שהוא "ים סוף" המקראי. אולם מנגד, השערה זו מוקשה ממספר מקורות מקראיים
[14] בהם הכינוי 'ים סוף' מתייחס לשלוחה המזרחית של הים הנקרא כיום 'ים סוף', דבר המהווה ראיה לכך שאכן שתי האצבעות של הים האדום נקראו בלשון המקרא בשם 'ים סוף'. אחד המקומות הבולטים הוא הפסוק: "וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (מלכים א פרק ט', פסוק כ"ו).
מתווה אפשרי אחד הוא הטענה ש
רוחות מזרחיות חזקות שנהגו לפקוד את אזור ים סוף, במקום בו קיים רכס מתחת לפני המים (אזור של מים רדודים) אשר חוצה את הים, כך שניתן היה לצעוד מחוף לחוף. הטוענים כך מוצאים ראיה לשיטתם בסיפור המקראי עצמו, שם מופיע "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם".
[15] רעיון זה הוכח ניסויית, בתנאי
מעבדה. מחקר מ-
2010 שנערך על ידי צוות מ
המרכז הלאומי למחקר אטמוספירי (NCAR) ו
אוניברסיטת קולורדו ב
ארצות הברית אישר אפשרות של קריעת ים סוף כתוצאה מתהליכים
הידרודינמיים הנובעים מהשפעת הרוחות על המים בתנאים מסוימים. החוקרים נקטו במיקום מסוים בדרום
הים התיכון, וערכו עליו סימולציות ממוחשבות לגבי צורות שונות של קו החוף הקדום, שיאפשרו היבקעות כגון זו המתוארת בתורה. על פי המודל, בהינתן צורת U של נהר הנילוס, ו
לגונה רדודה לאורך החוף, הרי שרוח במהירות של 100 קמ"ש הנושבת במשך 12 שעות ברציפות יכולה הייתה לדחוף את המים בעומק של 2 מטר.
[16] על פי המודלים הממוחשבים, עם תום השפעת הרוח, המים צפויים לחזור באחת למקומם ולהטביע את העוברים בהם, בדיוק כמתואר בסיפור המקראי. תאוריה זו ממקמת את ים סוף בלגונות מְלוּחוֹת מזרחית לדלתת הנילוס - כגון ימת בלה או
ימת ברדוויל.
עוד אפשרות שהועלתה היא שאירעה התפרצות
הר געש, בעקבותיה נוצרו גלי
צונאמי אדירים. טיעון זה מתבסס בין היתר על ההתנהגות ה
סינוסואידלית של
גלים, שלהם יש נקודת שיא ונקודת שפל. חלק ממניחי הצונאמי סוברים שבני ישראל הגיעו לים סוף ממש בנקודת השפל וכך יכלו לחצות, בעוד הצבא המצרי הגיע מאוחר מדי, כאשר גל הצונאמי כבר לא היה בשפל, ולכן הכה במצרים. עקב כך נבדקו התפרצויות היסטוריות וחזקות של הרי געש, וההתפרצות אשר נלקחת בחשבון היא זו שהתרחשה באי
סנטוריני שב
ים התיכון, בין השנים 1640 ל-1525 לפנה"ס.
התפרצות געשית זו, מהאדירות שידע
כדור הארץ, מחקה כליל את כל התרבות אשר התקיימה באי באותה תקופה ומוטטה עימה שטח אדמה גדול. ההתפרצות גררה בעקבותיה נחשול מים גדול מאוד, גלי צונאמי אשר השפיעו על מרבית חופי הים התיכון. אלו המקשרים בין מאורע זה לכרוניקה המקראית, מניחים שבני ישראל עברו דרך אזור ה
דלתה, חלקו הצפוני של ה
נילוס. מבחינת התארוך, התאוריה מתאימה יותר לתיארוך יציאת
החיקסוס (המאה ה-16 לפנה"ס) ובמידה פחותה לתארוך יציאת מצרים המוקדם (המאה ה-15 לפנה"ס). גם תאוריה זו ממקמת את ים סוף בלגונות מלוחות מזרחית לדלתת הנילוס - כגון ימת בלה או
ימת ברדוויל.
השערה דומה היא שהתפרצות הר געש גררה עמה היווצרות קרקע על פני הים, וכך ניתן היה לעבור את הים. הנחה זו מתבססת על כך שהתפרצות געשית גורמת למפולות עצומות של
לבה ו
בזלת על פני השטח שלרגלי ההר. כאשר הלבה או הבזלת החמים באים במגע עם מי הים הם מתקררים מיד ויוצרים שטח אדמה על פני הים, שמתקיים תקופת זמן קצרה עד קריסתו לתוך מי הים. האזור בו שוכנות ישראל ומצרים נמצא ממש על בסיס
השבר הסורי אפריקני, אזור שמלוּוה בהתפרצויות געשיות. אם כך, ההתפרצות הייתה צריכה להתחולל מתוך הים, כאשר ההשערה היא שזו הייתה באזור
עקבה. הסוברים כך טוענים שבני ישראל הגיעו בפרק זמן הקצר בו התקיים ה"שביל" שנוצר מהתקררות
מפולת הר הגעש, ואילו המצרים הגיעו בדיוק כשהתצורה שקעה לתוך המים.
השערה נוספת מדברת על תופעת
גאות ושפל חזקה למדי שפקדה את האזור בו חצו בני ישראל את הים.
[17] משה דיין (מהנדס הידרוגרפי) סבור כי תופעת גאות ושפל (בצפון מפרץ סואץ), בתוספת רוחות חזקות סבירות לאותו מקום כמתואר במקרא, עשויים לגרום לחשיפת קרקעית הים, וכמו כן לשינוי פתאומי בגובה המפלס
[18] באטלס
דעת מקרא, צוין מקום קריעת ים סוף על פי מחקר זה
[19]."
he.wikipedia.org