אז איך אתם ביליתם ב-31 בדצמבר?
*זה לא באמת מפחיד לקרוא את כול זה עד הסוף* קיבלתי הזמנה למסיבת גג ממקום לא צפוי במיוחד. זוכרים את זה שבתיכון היה נותן לך הזמנה ואומר "אח שלי, אני צריך שתהיה שם!" מבלי שבכלל ידע איך קוראים לכם? אז ממנו. הייתי מרגיש הכי לא קשור לעולם. בתור אחד החנונים בשכבה שלא הרבה לצאת למועדונים בלשון המעטה (אלא אם כן מחשיבים את מועדון השחמט), כמעט בכול פעם שהיה רואה אותי היה רץ אלי, מחבק ומפציר "גבר, אתה בא היום דיר בלאק! נכון?". הייתי מסתכל עליו בפרצוף חצי תמוה חצי מופתע, "כן כן בטח...יהיה סטארקרפט, נכון?". בשבילו זה לא היה משנה ערסים, פריחות, חנונים, עולים חדשים, מסתננים מעבר לגבול, עילגים, גידמים, פיסחים– העיקר יש קהל. בניגוד לשאר ימות השנה, הרגשתי צורך עז לצאת ולנשום קצת אויר. היות וכמה שרק ניסיתי, לא הצלחתי למצוא מקום אחר שבערך מכירים אותי בו, אז הלכתי עם מה שהיה. אחרי הכול BEGGERS CANT BE CHOOSERS. ואת האמת? הופתעתי לטובה. מזל שיש פייסבוק. "אאאאקקקקקקקקקססססיייייי! איפה אתה יא מצבור סקס אפיל מטורף שכמותך?!", הוא חיבק אותי כאילו עשינו 40 שנה מילואים ביחד. וזה עוד אחרי שאפילו פעם אחת לא הייתי במסיבה שלו. הפסד שלי אני מניח, הבחור השקיע. גג בניין מקורה המשקיף לחומות ירושלים, תנורים ופופים בכול פינה, בר כמו בסרטים כשאתה מניח את הכוס ומסביבה נדלקים אורות, מוסיקה לא חופרת מדי וכמובן איך אפשר בלי ייצוג הולם של המין היפה. כמעט ולא שמעתי שם עברית, רוב הבחורות היו תיירות זרות. שזה לא פחות ממצוין כי הייתה לי דודה לגרמניה עם נחיתות שואה. העמסתי צ'ייסר והלכתי להתמזג בין האוכלוסיה. כמה מבאס. יש רק דבר אחד יותר משביז מלנסות להצטרף לשיחה כשאף אחד לא שם עליך וזה לנסות להצטרף לשיחה כשאתה בראש טוב ומצב רוח מרומם ועדיין אף אחד לא שם עליך. איזה שמוק אחד אמר לי באנגלית,"זו שיחה פרטית, בבקשה לך" ועוד שנייה הייתי הולך איתו מכות אילו רק הייתי יודע איך. קבוצה לא התייחסה בכלל להערות שלי והמשיכה בשיחה כאילו אני לא קיים ואילו בחורה אחת פאקינג עשתה לי חומה(!). לחשוב שנפטרתי בלב השנקין ואנשים פשוט עברו מעלי וסתמו את האף מפאת ניחוחו של הריקבון. אפילו למחלקת התברואה אף אחד לא טרח להתקשר קיבינימט. אגב, אם אתם חושבים לעצמכם "נו, בטח היית שיכור מהתחת, מי ידבר איתך?", אז התשובה היא לא. אף אחד לא משתכר מ-2 צ'ייסרים. בטח שלא עם גנים מרוסיה וגרמניה. מה אני? ילדה בת 12? רק כשראיתי שהשעה חצות מתקרבת והערב הולך להסתיים בכישלון צרוף, אז התחלתי להטביע את יגוני באלכוהול. אלוהים יודע שלא רציתי להיות בהכרה כשכולם מסביב מצתרפתים ומתגפפים ואילו אני...סתם מתבאס. לא הפעם. לא שוב. שתיתי כמה ששתיתי וכשהשעון הראה 23:50 מסתבר שהייתי פיכח מספיק על מנת להחליט שעדיף להתעורר בבית מאשר על איזה ספסל, מכוסה מחטי אורן וחוברות זימה, ללא לבוש תחתון ופניתי לדרכי. באתי להוריד את המעיל מהמתלה כשהבחורה שישבה ליד לכדה את מבטי. "השם יקום דמך כמה שאת ניראת מעוררת תאבון!", אמרתי לה בלב. בדיעבד כשאני חושב על זה, נקווה שזה לא היה האלכוהול שראה ודיבר ממני. היא הסתכלה אלי, חייכה וחייכתי חצי חיוך חזרה. הייתי כבר בשוונג של "די, התחרבן הערב". לא היה לי חשק לנסות רק כדי להתאכזב עוד הפעם. באתי לעשות 90 מעלות כשמבטא אמריקאי שברירי ומתוק עצר אותי במקום: Girl: “hey you! where are you going?”. X: “Who? I? *shakes head*…Me?” Girl: “yessssssss, youuuuuuuu”. X: “I…I’m…going…to feed some dead animalI ran over on my way here. It’s my neighbor’s snaei. Lo naeim…anyway, gotta go…Bye! Girl: “no you don’t!”, *grabs X’s hand*. Girl: “come seat next to Jennnnnnnnnnnny”. היא הייתה שפוכה מהתחת. בעצם זה לא נשמע יפה. היא הייתה כול כך שפוכה שאי אפשר אפילו להתחיל לצטט אותה ב-Capital Letters. התיישבתי שם על שלל פחיות וכוסות חד פעמיות ונורא נורא קיוויתי שלא אצטרך לחזור הביתה כשאני ניראה כאילו "ברח לי". X: “WOW…are all these yours?”. Girl: “they were…HAhahAHhahAHah”. Girl: “say…is it true? what they say about nerds?”. X: “That they are nerdy?”. Girl: “no…AHahHAhaHAha…that they are great lovers?”. X: “Would you like to find out 10 minutes from now?”. Girl: “noooo…NOWWWW!”. X: “Don’t have to tell me twice…”. את הנשיקת חצות שלי קיבלתי 10 דקות לפני ו-10 דקות אחרי. התגפפנו כמו זוג חיות מיוחמות ברוח הסערה. זה היה נהדר. ובכן, לפחות עד לרגע בו הרגשתי את החבטה. מכירים את זה כשאתה ברכבת הרים והיא נוסעת מאוד מאוד מהר ואתה נדבק לכסא? כך הרגיש המוח שלי כשחטפתי את האגרוף. שכבתי שם שרוע על הרצפה כשאיזה גורילה אחד צווח ונבח על ג'ני "YOU FUCKING WHORE!". לא יודע למה (כניראה בגלל השפעת האלכוהול) אבל ככול שהבהמה רק התעצבן והתעצבן יותר, כך הצחוק שלי הפך ליותר ויותר בלתי נשלט. "SHUT THE FUCK UP BEFORE I POP YOU ANOTHER ONE!", הוא שאג עלי תוך כדי ריסוס רוק לכול עבר. הבטתי בו בפנים וחצי נפוחות והבטן רק הוסיפה להידבק לי חזק וחזק יותר לגב. ג'ני שלא ממש ידעה מה לשמאלה ולימינה לפתע פלטה לעבר בן זוגה (לשעבר?): "did you know that nerds are great lovers?". באותו רגע כבר לא יכולתי יותר. מכירים את זה כשאתה צוחק כול כך כול כך חזק עד שהסרעפת נתקעת ולא שומעים אותך עד שפתאום היא משתחררת ואתה זועק זעקת שבר? לא בטוח כמה הייתי בהכרה כשהוא בא ובעט בי בצלעות. הצחוק הכהה את הכאב אבל את הסימנים ראיתי והרגשתי היטב כשבסביבות 6 מישהו העיר אותי בטענה שנמאס לו לראות אותי מחייך. בדרך הביתה לא יכולתי שלא להיאנק מכאבים. היה זה כאב טוב. בריא. מחייה. כזה שמורח לך חיוך מאוזן לאוזן. רק לנשום כאב לי אבל הייתי מבסוט על החיים ולא היה אכפת לי. שתהיה לנו אחלה שנה אזרחית, X
*זה לא באמת מפחיד לקרוא את כול זה עד הסוף* קיבלתי הזמנה למסיבת גג ממקום לא צפוי במיוחד. זוכרים את זה שבתיכון היה נותן לך הזמנה ואומר "אח שלי, אני צריך שתהיה שם!" מבלי שבכלל ידע איך קוראים לכם? אז ממנו. הייתי מרגיש הכי לא קשור לעולם. בתור אחד החנונים בשכבה שלא הרבה לצאת למועדונים בלשון המעטה (אלא אם כן מחשיבים את מועדון השחמט), כמעט בכול פעם שהיה רואה אותי היה רץ אלי, מחבק ומפציר "גבר, אתה בא היום דיר בלאק! נכון?". הייתי מסתכל עליו בפרצוף חצי תמוה חצי מופתע, "כן כן בטח...יהיה סטארקרפט, נכון?". בשבילו זה לא היה משנה ערסים, פריחות, חנונים, עולים חדשים, מסתננים מעבר לגבול, עילגים, גידמים, פיסחים– העיקר יש קהל. בניגוד לשאר ימות השנה, הרגשתי צורך עז לצאת ולנשום קצת אויר. היות וכמה שרק ניסיתי, לא הצלחתי למצוא מקום אחר שבערך מכירים אותי בו, אז הלכתי עם מה שהיה. אחרי הכול BEGGERS CANT BE CHOOSERS. ואת האמת? הופתעתי לטובה. מזל שיש פייסבוק. "אאאאקקקקקקקקקססססיייייי! איפה אתה יא מצבור סקס אפיל מטורף שכמותך?!", הוא חיבק אותי כאילו עשינו 40 שנה מילואים ביחד. וזה עוד אחרי שאפילו פעם אחת לא הייתי במסיבה שלו. הפסד שלי אני מניח, הבחור השקיע. גג בניין מקורה המשקיף לחומות ירושלים, תנורים ופופים בכול פינה, בר כמו בסרטים כשאתה מניח את הכוס ומסביבה נדלקים אורות, מוסיקה לא חופרת מדי וכמובן איך אפשר בלי ייצוג הולם של המין היפה. כמעט ולא שמעתי שם עברית, רוב הבחורות היו תיירות זרות. שזה לא פחות ממצוין כי הייתה לי דודה לגרמניה עם נחיתות שואה. העמסתי צ'ייסר והלכתי להתמזג בין האוכלוסיה. כמה מבאס. יש רק דבר אחד יותר משביז מלנסות להצטרף לשיחה כשאף אחד לא שם עליך וזה לנסות להצטרף לשיחה כשאתה בראש טוב ומצב רוח מרומם ועדיין אף אחד לא שם עליך. איזה שמוק אחד אמר לי באנגלית,"זו שיחה פרטית, בבקשה לך" ועוד שנייה הייתי הולך איתו מכות אילו רק הייתי יודע איך. קבוצה לא התייחסה בכלל להערות שלי והמשיכה בשיחה כאילו אני לא קיים ואילו בחורה אחת פאקינג עשתה לי חומה(!). לחשוב שנפטרתי בלב השנקין ואנשים פשוט עברו מעלי וסתמו את האף מפאת ניחוחו של הריקבון. אפילו למחלקת התברואה אף אחד לא טרח להתקשר קיבינימט. אגב, אם אתם חושבים לעצמכם "נו, בטח היית שיכור מהתחת, מי ידבר איתך?", אז התשובה היא לא. אף אחד לא משתכר מ-2 צ'ייסרים. בטח שלא עם גנים מרוסיה וגרמניה. מה אני? ילדה בת 12? רק כשראיתי שהשעה חצות מתקרבת והערב הולך להסתיים בכישלון צרוף, אז התחלתי להטביע את יגוני באלכוהול. אלוהים יודע שלא רציתי להיות בהכרה כשכולם מסביב מצתרפתים ומתגפפים ואילו אני...סתם מתבאס. לא הפעם. לא שוב. שתיתי כמה ששתיתי וכשהשעון הראה 23:50 מסתבר שהייתי פיכח מספיק על מנת להחליט שעדיף להתעורר בבית מאשר על איזה ספסל, מכוסה מחטי אורן וחוברות זימה, ללא לבוש תחתון ופניתי לדרכי. באתי להוריד את המעיל מהמתלה כשהבחורה שישבה ליד לכדה את מבטי. "השם יקום דמך כמה שאת ניראת מעוררת תאבון!", אמרתי לה בלב. בדיעבד כשאני חושב על זה, נקווה שזה לא היה האלכוהול שראה ודיבר ממני. היא הסתכלה אלי, חייכה וחייכתי חצי חיוך חזרה. הייתי כבר בשוונג של "די, התחרבן הערב". לא היה לי חשק לנסות רק כדי להתאכזב עוד הפעם. באתי לעשות 90 מעלות כשמבטא אמריקאי שברירי ומתוק עצר אותי במקום: Girl: “hey you! where are you going?”. X: “Who? I? *shakes head*…Me?” Girl: “yessssssss, youuuuuuuu”. X: “I…I’m…going…to feed some dead animalI ran over on my way here. It’s my neighbor’s snaei. Lo naeim…anyway, gotta go…Bye! Girl: “no you don’t!”, *grabs X’s hand*. Girl: “come seat next to Jennnnnnnnnnnny”. היא הייתה שפוכה מהתחת. בעצם זה לא נשמע יפה. היא הייתה כול כך שפוכה שאי אפשר אפילו להתחיל לצטט אותה ב-Capital Letters. התיישבתי שם על שלל פחיות וכוסות חד פעמיות ונורא נורא קיוויתי שלא אצטרך לחזור הביתה כשאני ניראה כאילו "ברח לי". X: “WOW…are all these yours?”. Girl: “they were…HAhahAHhahAHah”. Girl: “say…is it true? what they say about nerds?”. X: “That they are nerdy?”. Girl: “no…AHahHAhaHAha…that they are great lovers?”. X: “Would you like to find out 10 minutes from now?”. Girl: “noooo…NOWWWW!”. X: “Don’t have to tell me twice…”. את הנשיקת חצות שלי קיבלתי 10 דקות לפני ו-10 דקות אחרי. התגפפנו כמו זוג חיות מיוחמות ברוח הסערה. זה היה נהדר. ובכן, לפחות עד לרגע בו הרגשתי את החבטה. מכירים את זה כשאתה ברכבת הרים והיא נוסעת מאוד מאוד מהר ואתה נדבק לכסא? כך הרגיש המוח שלי כשחטפתי את האגרוף. שכבתי שם שרוע על הרצפה כשאיזה גורילה אחד צווח ונבח על ג'ני "YOU FUCKING WHORE!". לא יודע למה (כניראה בגלל השפעת האלכוהול) אבל ככול שהבהמה רק התעצבן והתעצבן יותר, כך הצחוק שלי הפך ליותר ויותר בלתי נשלט. "SHUT THE FUCK UP BEFORE I POP YOU ANOTHER ONE!", הוא שאג עלי תוך כדי ריסוס רוק לכול עבר. הבטתי בו בפנים וחצי נפוחות והבטן רק הוסיפה להידבק לי חזק וחזק יותר לגב. ג'ני שלא ממש ידעה מה לשמאלה ולימינה לפתע פלטה לעבר בן זוגה (לשעבר?): "did you know that nerds are great lovers?". באותו רגע כבר לא יכולתי יותר. מכירים את זה כשאתה צוחק כול כך כול כך חזק עד שהסרעפת נתקעת ולא שומעים אותך עד שפתאום היא משתחררת ואתה זועק זעקת שבר? לא בטוח כמה הייתי בהכרה כשהוא בא ובעט בי בצלעות. הצחוק הכהה את הכאב אבל את הסימנים ראיתי והרגשתי היטב כשבסביבות 6 מישהו העיר אותי בטענה שנמאס לו לראות אותי מחייך. בדרך הביתה לא יכולתי שלא להיאנק מכאבים. היה זה כאב טוב. בריא. מחייה. כזה שמורח לך חיוך מאוזן לאוזן. רק לנשום כאב לי אבל הייתי מבסוט על החיים ולא היה אכפת לי. שתהיה לנו אחלה שנה אזרחית, X