או כמה שאני כועסת עליה...

[אמא אמא היחידה]

או כמה שאני כועסת עליה...

נכנסת בשעה לא רגילה לי (השולחן עוד מלא דברים) כדי לספר לכן... אתמול בערב אמא שלי התקשרה כדי לספר ש... המנחשת נכונה תקבל ביקור ממנה, אנחנו לא

היא חולה

לא

היא עיפה

לא

חברה שלה התקשרה ורצתה לבוא לבקר אותה היום, אז היא מאוד שמחה ואמרה כן, ואז נזכרה שהיא אמרה שתבוא אלינו, אבל לא היה לה נעים להגיד לחברה לא לבוא... לנו לא היתה לה כל בעיה להגיד את זה. מזל, מזל משמיים שלא סיפרתי לו כלום

זו סבתא? אני שואלת אתכן...זו סבתא? זו אמא? כבר דיברתי עם חברה שניפגש היום, אז זה לא יצא אל הפועל. לא נורא, נעביר ליום שישי, אבל הכעס עליה... לא הצלחתי להרדם בלילה, כל הזמן ישבתי במיטה וצעקתי עליה בתוך הראש שלי. מכירות את זה? לנהל ויכוחים ושיחות בראש, כדי לנסות להוציא את הלחץ. וסליחה שאני לא כאן כמעט, המון משימות בעבודה, והמון גועל נפש בלב. אז אני רק יורקת עליכן קצת את הגועל ובורחת לי. החלמה מהירה לכל החולים והחולות.

 

[קַמִילִOn]

אין ספק שזה מאכזב מאד... ../images/Emo4.gif

בפרט אחרי שניהלתן שיחה מלווה בבכי והוצאת קיטור ונדמה היה שהנה, עומד לחול שיפור. יתכן, מצד אחד, שהיא לא לגמרי קלטה את גודל עוגמת הנפש שההתנהגות שלה גורמת לך, ולכן לבטל מול החברה "לא נעים לה" בעוד שלבטל מולך, לא אכפת לה. מצד שני, יתכן ש... אין מה לעשות, זו האמא שיש לך, פולניה מבטן ומלידה שהכי חשוב לה הוא מה יאמרו זרים אבל בתוך המשפחה לא אכפת לה להשליך את האשפה בגלוי. ואם זה כך, אז זה מה יש ועם זה תנצחי. ראשית, למדי לחיות עם זה. זה לא חדש לך וזה חוזר על עצמו בכל פעם. המזל הוא שהפעם יישמת את העיצות ולא עירבת את הקטנצ'יק בבעסה (מה שכמובן, יש להמשיך ולעשות גם בעתיד - לא ליצור אצלו ציפיות). שנית, אל תוותרי, הייתה שיחה אחת, המשיכי עם זה. אם היא לא קולטת, נסי שוב ושוב ושוב, אולי הדברים יחלחלו פנימה עם הזמן והשיחות. שלישית, את חייבת להגיע להשלמה עם הסיטואציה כי הורים, בגיל הזה, פשוט לא ניתן לשנות מהיסוד ולא משנה כמה שנרצה בכך. נסי להיפטר מהכעס הזה, הוא עושה רק רע לך ולילדון וחוזר אליך בבומרנג. חבל.

 

[נוRית]

מסכימה עם קמיל

טוב שלא הכנת את הקטנצ'יק לבואה של סבתא - זה הכי חשוב!!! ומבחינתך - אני לא מכירה את הסיטואציה המשפחתית שלך אלא ממה שסיפרת, אבל לדעתי אם כבר היתה שיחה טובה, כדאי לדבר איתה שוב ולהסביר כמה התאכזבת מזה שהיא לא באה. תגידי לה איזו אכזבה זאת בשביל בנך (היא לא חייבת לדעת שלא סיפרת לו). תסבירי לה שגם לך זה חשוב, ואם כבר תכננתן מראש - שתעמוד בהתחייבויות שלה (ותתנצל בפני החברה). א ב ל - גם אני כבר יודעת להשלים עם מה שיש, ולא להתרגש מדברים שהם צפויים. כבר הזכרתי שגם אצלי היחסים עם אמי לא משהו, אבל אני כבר יודעת שזה ככה, ולא מתרגשת. מקווה שתצליחו בכל זאת ולמרות הכל לגשר על הפערים ולהגיע ליחסים טובים יותר.

 

[דש1דש]

../images/Emo24.gif

נראה לי שאת עדין מאוד נפגעת ממנה - מה שאומר שלא התיאשת

אין מה לעשות - חוץ מלדבר, לנסות להבהיר לה שזהלא לענין (ולא משנה אם הוא ידע או לא, התאכזב או לא) להבהיר לה שאם היא רוצה ליהיות סבתא - היא צריכה להתאמץ קצת יותר.... לך אישית יש משהו טוב הרבה יותר - גם אם לא סבתא "בדם" יש לך את הדודה... אבל היא? היא מפסידה- איך היא לא מבינה את זה? בעיקר שהוא מתחיל לדבר, הוא כבר ממש ילד - גם מי שלא מתחבר לתינוקות-צריך להתחבר לפעוטות! או שישכח - אז למה היא כל כך כעסה?! ואולי גם בעיניה הסיפור לא באמת נסגר בשבת? (אם זכור לי ממה שכתבת גם אתלא ממש הרגשת שזה נגמר ונחתם

)

 

[catנוע]

אוף ../images/Emo201.gif

אני מאוד מבינה עד כמה זה מתסכל

קודם כל, מצויין שלא סיפרת כלום לילד. תמשיכי ככה

לא צריך ליצור אצלו ציפיות ואכזבות. שנית, אני לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אולי תנסי לקבוע איתה אצלה בבית ולא אצלכם? ככה יש פחות סיכוי שהיא תבטל, ועדיין, לא לספר לו כלום עד שאתם בדרך ואת ווידאת בטלפון שהיא מחכה לכם. יכול להיות שאת צריכה להמשיך ולדבר ולדבר עד שיפול לה האסימון. וכן, גם להגיד לה שנפגעת שהיא ביטלה ושהחברה שלה חשובה לה יותר מכם. אבל לא להגיד את זה בכעס אלא בתור עובדה. ואולי שום דבר לא יעזור, ואמא שלך היא כזאת וזהו. יכול להיות שהיא מסוג האנשים שמה שאנשים אחרים אומרים חשוב יותר ממה שאומרים במשפחה, יש כאלה אנשים. אני לא מכירה את אמא שלך, אבל אם את מגיעה למסקנה שהיא לא תשתנה, אז הכי חשוב זה שתלמדי לקבל אותה ככה כפי שהיא. שולחת לך

גדול.

 

[אמא אמא היחידה]

הצחקת אותי....

עכשיו השולחן ריק ולפני שיגיע המבול היומי, יש לי קצת זמן איכות איתכן. מקווה שלא נפגעת מהכותרת. לא מכירה אותך מספיק כדי ליהיות בטוחה שהציניות לא פוגעת. אמא שלי לא רוצה שנבקר אותה. קודם כל הבית שלה לא בטיחותי לילדים. זכוכיות, דברים שבירים, מרפסת מפחידה ממש, ציוד בגבהים לא נכונים. בית לתצוגה לא לילדים. כשאנחנו שם היא נכנסת לחרדות אם הילד נוגע, שלא יפיל, שלא ילכלך. אני חרדה ממה תגיש לאכול (אגוזים חייבים ליהיות בכל סלט, צנוברים באורז, וכן הלאה. לא עוזר כמה שאני מסבירה, תוציאי לו זו התשובה הקבועה

) סידורי השינה ממש לא מתאימים לאירוח עם שינה (וכמובן שזה לא יפריע לערבי ברידג' שלה) בקיצור אנחנו מגיעים לשם מעט מאוד, אם כבר אז לדודה והיא באה לבקר אותנו אצל הדודה (שגרה קרוב למדי) מי שמגיע זו היא שבאה אלינו. עדיף לי. גם אין לי חרדות כל הזמן, לדאוג לו ולדאוג לבית, וגם זו הסביבה הטיבעית שלו ונוח לו יותר בה) עניתי לך?

 

[catנוע]

../images/Emo201.gif

קודם כל, לא נפגעתי. צריך להתאמץ בשביל לפגוע בי, וכאן כל כך ברור שלא זו הכוונה שאפילו אין מה לחשוש.

כן, ענית לי. מצטערת שזה המצב כי באמת שזה היה יכול להיות יותר טוב בשביל לבנות שגרת ביקורים מסויימת. אבל זה מה שיש, ועם זה צריך לעבוד. אז היא תגיע אליכם. אולי כדאי שתזכירי לה יום לפני? יש לה נטיה לשכוח שהיא קבעה איתך, אז תזכירי לה. לא בשבילך - בשביל הילד. סתם רעיון שעלה לי. לא יודעת אם זה מתאים. חוץ מהזדהות עם ההרגשה שלך וההבנה כמה שזה מתסכל ומעצבן, אני לא מוצאת רעיונות יותר טוב מאשר השלמה עם המצב תוך נסיונות לדבר איתה על זה שוב ושוב (עד שימאס לך

)

 

[דש1דש]

../images/Emo4.gif כבר שמעתי בעבר ועדין מרגיז אותי

אבל כנראה זה מה יש - ועם זה את צריכה לחיות. לא בטוחה שתכלי לעשות משהו כדי לשנות אותה ואת גישתה. היא לא באמת מתחברת לסבתאות - אולי זה יגיע בעתיד ואולי לא - בכל אופן - אני במקומך היתי מרפה, נהנית ממה שיש (דודה) ועם מה שמגיע עוד - כמו ביקורי סבתא מידי פעם - שיהיה. לא לריב, לא להעליב אותה, וגם לא לצפות ממנה לכלום - מי יודע - אולי זה מה שיעשה לה את זה?

 

[Tin Tinn]

לא יודעת אם כבר סיפקתי את זה

אבל לי יש רק אבא, והוא לא ממש מתאמץ לבוא לבקר. אין בכלל על מה לדבר לגבי להשאיר אותו לבד עם הגוזלית, ואני לא באמת צריכה את זה. אבל היה לי ממש חבל שהגוזלית לא "זוכה" לסבא של ממש. דיברתי איתו על זה, הסברתי לו שלילד רגיל יש זוג סבים מכל כוון - זה 4, ולגוזלית יש רק אותו, אז אני לא מצפה שהוא ישלים עבור 4, אבל לפחות שייתן עבור אחד... הוא מסכים איתי, אבל זה לא מסתדר לו. הוא עייף, או שלא מרגיש טוב, או שסתם לא בא לו לצאת מהבית. אם אנחנו נבוא אליו הוא מאד ישמח, אבל בהתחשב בעובדה שהבית שלו זו מאפרה אחת גדולה אני קצת נמנעת. אז בהתחלה כעסתי. אח"כ הפסקתי. זה לא נותן כלום. לא לי, לא לגוזלית ולא לאבא שלי. אני אף פעם לא אומרת לה שהוא יבוא ותמיד זו הפתעה גדולה כשהוא בדלת. כשאני אומרת לה שיש לי הפתעה בשבילה, היא לפעמים רצה לדלת ואומרת סבא

אני משתדלת, כי חשוב לי שכשהם ביחד, לא יהיו משקעים. אני לא רוצה שהיא תתאכזב מזה שהוא הבטיח לבוא ולא הגיע. לפעמים הסיבה שלו היא לגיטימית לחלוטין אבל ילדה בת 1.8 לא מבינה את זה (ולא אמורה להבין). אני לא רוצה שהוא יסתובב עם ההרגשה שאני כל הזמן כועסת עליו, כי זה בטח לא יגרום לו לרצות לבוא. זה מאכזב אותי? בטח. אבל זה אבא שלי, לטוב ולרע. ואני אוהבת אותו והוא באמת האבא הכי טוב בעולם. וכסבא? עובדה שהגוזלית מתה עליו....

 

[Tin Tinn]

סיפקתי? סיפרתי. אוף איתי.

 

[מינה סתם]

../images/Emo201.gif

ליבי איתך. אני קוראת את ההודעות שלך וממש נשבר לי הלב. לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, המצב שלי אחרת לגמרי ולכן אני לא יודעת מה לייעץ מעבר לקוות, יחד איתך, שהמצב מצידה ישתפר..