אותך...

אפרת.א

New member
אותך...

אהבתי אותך כפי שמעולם לא אהבתי. אהבתי אותך - בדיבור - בשתיקה, אהבתי אותך עם כל נשימה... הקול שלך, הכל שלך, הצחוק, החיוך, הריח - הנימה... הכוכבים ראו אותנו וקרצו הירח עמד שם וחייך אף הוא השמש - לא פסקה את קרניה לשלוח הריחוף, המגע, הנשיקה הרכה... אהבתי אותך בתוך חלום ניפלא, אהבתי אותך מתוך הנשמה... ו...רק רציתי שתדע: ש...תמיד, תמיד, תמיד תהיה שמורה לך, כאן, בפנים, פינה חמה. מחייכת אליך, צוחקת ובוכה, רואה אותך מרים גבה, רואה את המבע... רואה על פניך את כאב הפרידה... שלך בהערכה רבה - אני.
 

קרני

New member
מה, זהו?

זה הסוף?
ואת שלוות נפש? :-*
 

אפרת.א

New member
לא קרני - זה לא הסוף אבל...

איפה בדיוק שמעת צליל של שלוות נפש בקולי?
 

קרני

New member
אי שם...

בקבלה שלך את המקום שלו, בהשלמה עם איזור הדימדומים אליו הגעת עם עצמך ואיתו. בדרך כלל כשמקבלים, הופכים לשלווים יותר, וכך נשמעת לי. אז... לא צדקתי! אז מה! לא תמיד אני חייבת...
ומה באמת קורה איתך? חוץ מזה שאת כותבת יפה באופן זורם וכייפי, מה באמת קורה איתך?!
 
למעלה