מנהל פורום ברסלב
New member
אור החיים הקדוש: התקשרות לצדיק
לכבוד יום פטירתו של אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר זיע"א, אנו מביאים כאן קטע מפירושו לתורה. פירוש זה התקבל על כלל ישראל בכל העדות כאחד מן הפרושים החשובים ביותר על התורה. בקטע המובא להלן (הוספנו כותרות בסוגריים מרובעים כדי להדגיש את הענינים), ניתן למצוא יסודות חשובים ובלתי ידועים בהשקפת התורה. אור החיים הקדוש מבאר כאן, בין היתר, את החשיבות והטעם של התקשרות לצדיק האמת, בעשיית מצוה על דעתו וכוונתו. התקשרות זו היא חלק בלתי נפרד מעצם הכוונה במצוה. ויותר מכך, התקשרות זו נוהגת בכל הדורות, גם לאחר פטירת הצדיק. תן לחכם ויחכם עוד. שווה לעיין. ספר במדבר פרק יט (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו: אור החיים על במדבר פרק יט פסוק ב (פרשת חוקת) "אשר צוה ה´ לאמר" – [ארבע קושיות] ------------- צריך לדעת למה הוצרך לומר מאמר זה, והלא רואני כי ה´ הוא המצוה לאמר, שכן אמר וידבר ה´ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל. עוד: אומרו לשון נסתר אשר צוה, ופי ה´ הוא המדבר, והיה לו לומר אשר ´אנכי´ מצוך לאמר. עוד: למה לא הספיק במה שאמר לאמר בפסוק ראשון וחזר לומר פעם ב´ לאמר. עוד: צריך לדעת למה לא הקדים מאמר דבר אל בני ישראל קודם מאמר זאת חקת התורה על זה הדרך דבר וגו´ זאת חקת התורה: [שני סוגים במצוות התורה] ------------------------ אכן לצד שכל מצות התורה הם שכליות ושמעיות. שכליות, שהשכל מחייבם, כגון כבוד אב ואם, גניבה, גזילה, אונאה, רציחה, וכדומה, שמעיות, שבת, כי בו שבת הבורא, יום טוב, על הנס שנעשה לנו בהם, עבודה זרה, שלא לעבוד זולת אלהינו, כי הוא המוציא אותנו וגו´ וכדומה לזה, וזה הוא טעם הנגלה: [הסודות הנעלמים בתורה ולמי הם מתגלים] ------------------------------------- ואין לך מצוה ומצוה שאין בה עוד סודות נעלמים, הנגלים למשה, ולאדם ראוי המשיג לקנות קנין התורה במ"ח דברים השנויים במשנת חסידים (אבות פרק ו), שאז מגלין לו רזי התורה שגילה ה´ למשה מסיני, ומשה גם כן גילה לישראל בני דורו סודות הנסתרים וטעמי המצות ויסוד כל דבר: [תשובה לקושיה הראשונה, השניה והשלישית – משה נצטוה לא לגלות את הטעם] ------------------------------------------------------------------- ובמה שלפנינו צוה ה´ אליו שיסתום הדברים ויאמר להם הדבר בחוקה בלא טעם, והוא מה שהעיר אותנו באומרו וידבר ה´ אל משה לאמר לישראל, פירוש ומה הוא המאמר שצוה לו לומר להם, זאת חקת התורה, פירוש מצוה זו היא חקת התורה, כן צוה ה´ לאמר לכם, וכאילו אמר הכתוב אשר צוה ה´ לאמר לכם הוא זאת חקת התורה ומתוך הדברים אתה למד שנאמר למשה דברים מוטעמים במצוה זו אלא שמה שצוה עליו לאמר הוא "חוקה" ובזה לא יתבעוהו ישראל לומר להם טעם הדבר, כיון שה´ צוה עליו לומר הדבר "בחוקה", ובזה נתיישבו הדקדוקים: [תשובת הקושיה הרביעית – המצוה היא לכוון בהתקשרות למשה] ------------------------------------------------------ גם נתיישב למה לא הקדים מאמר דבר וגו´ למאמר זאת חקת וגו´, כי מאמר זאת חקת התורה, היא מצות ה´ על מצוה שיאמר לישראל, שה´ צוה לו שיאמר להם מצוה זו בחוקה, ומאמר ´דַּבֵּר´ בא על עיקר המצוה, מצות ה´ לישראל, ולצד שיאמרו ישראל הרי העושה מצוה בלא ידיעת טעמה וסודה נחשבת המצוה כגוף בלא נשמה, לזה גמר אומר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה וגו´, פירוש יקחו למה שאתה יודע ומכוין בדבר להיותך יודע סוד הענין ופלאיו, ובזה תהיה המצוה נעשית שלימה במעשה ובמחשבה הצריכה: [ההתקשרות למשה היא חלק מן הכוונה במצוה] --------------------------------------- וכפי זה ידויק על נכון אומרו ויקחו בתוספת וא"ו בתחילת הציווי להם, שנתכוון לומר שמלבד הלקיחה עצמה שיקחו הפרה, עוד יוסיפו שיכוונו בלקיחתה למה שאליך כאמור: [ההתקשרות בצדיק היא לתמיד, גם אחרי דורו] ---------------------------------------- ואם תאמר תינח אותה פרה של אותו דור, פרה שיעשו בכל דור ודור מה תהא עליה - אפשר שלא מכולן העלים ה´ סודה אלא מכללות ישראל, אבל למיוחדים שהם אהרן וכיוצא בו נמסרו סודותיה, והם ימסרו למיוחדים הבאים אחריהם: או אפשר שבכל דור ודור יכוונו למה שידע משה, ומצאתי שאמרו במדרש (תנחומא חקת ח) וז"ל ויקחו אליך, ללמד שכל הפרות שנעשו יהיו נקראים על משה, וצריך לדעת למה עשה ה´ שינוי במצוה זו מכל המצות שתקרא על שמו, ולדברינו יש טעם נכון בדבר כמו שפירשתי:
לכבוד יום פטירתו של אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר זיע"א, אנו מביאים כאן קטע מפירושו לתורה. פירוש זה התקבל על כלל ישראל בכל העדות כאחד מן הפרושים החשובים ביותר על התורה. בקטע המובא להלן (הוספנו כותרות בסוגריים מרובעים כדי להדגיש את הענינים), ניתן למצוא יסודות חשובים ובלתי ידועים בהשקפת התורה. אור החיים הקדוש מבאר כאן, בין היתר, את החשיבות והטעם של התקשרות לצדיק האמת, בעשיית מצוה על דעתו וכוונתו. התקשרות זו היא חלק בלתי נפרד מעצם הכוונה במצוה. ויותר מכך, התקשרות זו נוהגת בכל הדורות, גם לאחר פטירת הצדיק. תן לחכם ויחכם עוד. שווה לעיין. ספר במדבר פרק יט (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו: אור החיים על במדבר פרק יט פסוק ב (פרשת חוקת) "אשר צוה ה´ לאמר" – [ארבע קושיות] ------------- צריך לדעת למה הוצרך לומר מאמר זה, והלא רואני כי ה´ הוא המצוה לאמר, שכן אמר וידבר ה´ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל. עוד: אומרו לשון נסתר אשר צוה, ופי ה´ הוא המדבר, והיה לו לומר אשר ´אנכי´ מצוך לאמר. עוד: למה לא הספיק במה שאמר לאמר בפסוק ראשון וחזר לומר פעם ב´ לאמר. עוד: צריך לדעת למה לא הקדים מאמר דבר אל בני ישראל קודם מאמר זאת חקת התורה על זה הדרך דבר וגו´ זאת חקת התורה: [שני סוגים במצוות התורה] ------------------------ אכן לצד שכל מצות התורה הם שכליות ושמעיות. שכליות, שהשכל מחייבם, כגון כבוד אב ואם, גניבה, גזילה, אונאה, רציחה, וכדומה, שמעיות, שבת, כי בו שבת הבורא, יום טוב, על הנס שנעשה לנו בהם, עבודה זרה, שלא לעבוד זולת אלהינו, כי הוא המוציא אותנו וגו´ וכדומה לזה, וזה הוא טעם הנגלה: [הסודות הנעלמים בתורה ולמי הם מתגלים] ------------------------------------- ואין לך מצוה ומצוה שאין בה עוד סודות נעלמים, הנגלים למשה, ולאדם ראוי המשיג לקנות קנין התורה במ"ח דברים השנויים במשנת חסידים (אבות פרק ו), שאז מגלין לו רזי התורה שגילה ה´ למשה מסיני, ומשה גם כן גילה לישראל בני דורו סודות הנסתרים וטעמי המצות ויסוד כל דבר: [תשובה לקושיה הראשונה, השניה והשלישית – משה נצטוה לא לגלות את הטעם] ------------------------------------------------------------------- ובמה שלפנינו צוה ה´ אליו שיסתום הדברים ויאמר להם הדבר בחוקה בלא טעם, והוא מה שהעיר אותנו באומרו וידבר ה´ אל משה לאמר לישראל, פירוש ומה הוא המאמר שצוה לו לומר להם, זאת חקת התורה, פירוש מצוה זו היא חקת התורה, כן צוה ה´ לאמר לכם, וכאילו אמר הכתוב אשר צוה ה´ לאמר לכם הוא זאת חקת התורה ומתוך הדברים אתה למד שנאמר למשה דברים מוטעמים במצוה זו אלא שמה שצוה עליו לאמר הוא "חוקה" ובזה לא יתבעוהו ישראל לומר להם טעם הדבר, כיון שה´ צוה עליו לומר הדבר "בחוקה", ובזה נתיישבו הדקדוקים: [תשובת הקושיה הרביעית – המצוה היא לכוון בהתקשרות למשה] ------------------------------------------------------ גם נתיישב למה לא הקדים מאמר דבר וגו´ למאמר זאת חקת וגו´, כי מאמר זאת חקת התורה, היא מצות ה´ על מצוה שיאמר לישראל, שה´ צוה לו שיאמר להם מצוה זו בחוקה, ומאמר ´דַּבֵּר´ בא על עיקר המצוה, מצות ה´ לישראל, ולצד שיאמרו ישראל הרי העושה מצוה בלא ידיעת טעמה וסודה נחשבת המצוה כגוף בלא נשמה, לזה גמר אומר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה וגו´, פירוש יקחו למה שאתה יודע ומכוין בדבר להיותך יודע סוד הענין ופלאיו, ובזה תהיה המצוה נעשית שלימה במעשה ובמחשבה הצריכה: [ההתקשרות למשה היא חלק מן הכוונה במצוה] --------------------------------------- וכפי זה ידויק על נכון אומרו ויקחו בתוספת וא"ו בתחילת הציווי להם, שנתכוון לומר שמלבד הלקיחה עצמה שיקחו הפרה, עוד יוסיפו שיכוונו בלקיחתה למה שאליך כאמור: [ההתקשרות בצדיק היא לתמיד, גם אחרי דורו] ---------------------------------------- ואם תאמר תינח אותה פרה של אותו דור, פרה שיעשו בכל דור ודור מה תהא עליה - אפשר שלא מכולן העלים ה´ סודה אלא מכללות ישראל, אבל למיוחדים שהם אהרן וכיוצא בו נמסרו סודותיה, והם ימסרו למיוחדים הבאים אחריהם: או אפשר שבכל דור ודור יכוונו למה שידע משה, ומצאתי שאמרו במדרש (תנחומא חקת ח) וז"ל ויקחו אליך, ללמד שכל הפרות שנעשו יהיו נקראים על משה, וצריך לדעת למה עשה ה´ שינוי במצוה זו מכל המצות שתקרא על שמו, ולדברינו יש טעם נכון בדבר כמו שפירשתי: