אור גנוז

[המלאך גבריאל]

אור גנוז

חשבתי כל היום והנה זה בא חברים/ות האמינו לי יש אור בקצה המנהרה אז כמה שורות לכבודכם אני נאנח ואש בוערת בי בשמיים רעמים וברקים ההרים מתבקעים אמרתי שאלך לפני שהצלקות יטביעו בי חותם וחלומותי יתרקנו מתוכן ואת צחקת אמרתי שאלך והלכתי עכשיו את כבר בוכה מי עליך ישמור מי יחכה לך חיי בשבילך עולמי עבורך איך אדע מה עובר עלייך ורק אותך שרק אותי אוהבת על כן אלך בנתיב הזכרונות יש אור גנוז בקצה המנהרה אוהב את כולכם שימרו על עצמכם אני תמיד כאן שלכם י

 

[סהר-תמיכה]

משהו בשבילך

קראתי את הכתבה ההיא וחשבתי עליך כל הזמן. רציתי להגיד לך שאני כועסת. לא על כך שלא יודעים לטפל עד היום בהלם קרב. כי בהרבה דברים לא יודעים ממש לטפל, יש ניסיונות ויש כשלונות. אני כועסת על השחצנות ועל סירוב להודות בטעויות. אני כועסת על שלילת צלם האנוש, הפיכת בני אדם ל``מקרים``, לסרט נע של איזו מכונה למחיקת ההשלכות האיומות של המלחמה. על כך שאיש שם בכתבה הזאת לא ביקש סליחה. לא רק כועסת, גם מתביישת.

 

[המלאך גבריאל]

ובלי בושה

גם מבקשים פרס נובל היתי דוחף להם מההמצאות של נובל שלך י

 

[סהר-תמיכה]

כן, זה באמת השיא של החוצפה

עוד לבקש פרס. אבל כנראה אין גבול לחוצפה ולשחצנות.

 

[ד``ר עישר]

את צודקת, ובכל זאת...

עד לפני 10 שנים, לו שאלת אותי אם יש טיפול להלם קרב, לאחר שנוצר, הייתי עונה שלא ושאנו עושים את המיטב כדי להקל, עם הצלחה חלקית. רק מזה כ- 10 שנים יש לנו משהו להציע: 2 שיטות הנמצאות לדעתי בחיתוליהן, ושעדיין קשה למצוא מטפלים היודעים אותן בארץ וגם בעולם. לכן אין מקום גדול לבושה או להאשמה, יש לעשות הכל לסיים עם זה, עכשיו ועד הסוף.