הרבה יותר קל ליחצ"ן תצוגות אופנה
במיוחד שבכותרתה המילה:
סקסי מאשר מחלה די נדירה, בעלת אלף ואחת פנים, שבמקרים מסוימים קשה מאוד ובמקרים אחרים בלתי מורגשת. מתוך הניסיון רב השנים שלי בענף הפרסום והיחצ"נות, אני יכולה לומר שהמארגנים יזמו אירוע מקורי, עם גישה רעננה ואטרקטיבית, ובכך יצרו לעצמם גימיק שעושה את הנושא קליל ובולם את אלמנט הרתיעה שיש לאוכלוסיה הרחבה מנכים. מודעות חיובית למחלה שלנו תיווצר רק באמצעות "אטרקציה" מהסוג הזה. מישהו ידוע, מוכר, אהוב ומוערך על ידי הציבור שיצא מה"ארון" של הטרשת על ידי חשיפה של החיים עם המחלה. בהיעדר מישהו כזה, הסיפור האישי של אף אחד מאיתנו (מקסימים וחינניים ככל שנהיה...
) לא מעניין את הציבור הרחב. ראו דוגמת מייקל ג'יי פוקס, השחקן האהוב בן ה-43, שלקה בפרקינסון, וחשף בפתיחות את מחלתו, ונרתם במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב לקמפיין של קרי על מנת לקדם את המחקר בתאי גזע (דבר שממשל בוש השמרני מתנגד לו מאוד). גם המאבק של כריסטופר ריב שנפטר לאחרונה, עורר הרבה גלים של אהדה והערכה. בתור דוברת של "רביף", נבחרה טרי גאר (שחקנית מצליחה בזמנה - "טוטסי" ועוד) ויו"ר האגודה לטרשת נפוצה בבריטניה היא ג'יי.קיי. רולינג, מחברת סדרת "הארי פוטר" שנרתמה למאבק כי אמה נפטרה מטרשת קשה מאוד מתישהו בשנות ה-80. בקיצור, עד שמישהו מאיתנו יהפוך לסלבריטי, או שחלילה וחס, איזה סלבריטי מקומי ילקה בטרשת (ואני לא מאחלת, כמובן, לאיש), יש קושי גדול לעניין את הציבור.