אורחת לרגע....
קראתי (ברשותכם) מספר דפים ממה שכתבתם כאן ואני נפעמת כולי. אני בת 36 ורוצה להגשים אמהותי באמצעות מה שנקרא "הורות אחרת" שזאת משפחה אלטרנטיבית. לפתע ראיתי את הפורום הזה וסקרנותי התעוררה....פתאום אני שמה לב שאני כבר שעה קוראת אתכם....והזמן עבר.. חברות וחברים, אני מורידה את כובעי בפניכם וקדה קידה. יש כאן משתתפים נהדרים, עשירים ברוחם, רגישים, עמוקים, אינטליגנטים והצלחתם להוריד לי דמעה (כן,כן, גם אני רגישה כזו). עברתם (ועדיין) כל כך הרבה יש לכם לעבור אבל חברים, אתם אמיצים מאוד ושורדים ותומכים זה בזה בצורה מעוררת התפעלות אמיתית....ומנהלי הפורום - אתם מקצועיים לאללה.....קבלו ח"ח דרך אגב, משהו כאן חייב להרים את הכפפה ולברר איך וכמה עולה להוציא ספר לאור, כי מה ששקדבת כותבת- חייב לעמוד לרשות ציבור גדול יותר, סיפור הדמעות הפיל אותי סופית לאיפון שממנו ישר רצתי להגיב......מדוע לא לקבץ מיצירותיכם וסיפורים אישיים על מנת להוציא ספר ובכך לשתף ולחזק ילדים אחרים? לכל מי שאוהב לכתוב, יש שיטה שמערבת כתיבה וריפוי ומאוד עושה טוב ולא רוצה סתם לפרט אבל אם משהו מעוניין אז לכתוב לי ואשלח פרטים מתוך כתבה מ"חיים אחרים". יש לי גם שם של עורכת בהוצאה לאור שאצלה עשיתי סדנת כתיבה ואולי היא תרצה להשקיע בזה....לדעתי יהיה מי שישקיע, תמיד יש , אפילו אם זה אדם פרטי שגם הוא בן/בת להורים גרושים ורוצה לתרום.... אני נלהבת לראות שיש כאן משתתפת בת 12 ואחרים בני 15, 17 ואפילו קראתי הודעה של בחורה בת 28, גם היא בת להורים גרושים. כל הכבוד על שיתוף הפעולה שלכם ולראות שאחרי הכל, לא משנה הגיל, משנה החוויה. לא שזה ירגיע אתכם, אבל יש הרבה ילדים שמתים שהוריהם יתגרשו בגלל המריבות בבית....יש לי חברה בת 39 שהתגרשה רק לפני 4 שנים והיא מבכה שלא קודם כי היו הרבה צעקות וגם השפלות ומכות וכל הילדים (3) בטיפולים בשביל להבריא....הם מאושרים לבד עם אימא, אבל הכל יחסי, כמובן, אין בכך לרמוז שאבות תמיד רעים...ממש לא. אין שום קשר בין גרושי ההורים לבינכם. לפעמים ההפך הוא הנכון, לא מתגרשים כדי לא "להזיק" לילדים ואז היחסים בבית קרים ולא משמעותיים ושוב מודל הזוגיות שאתם גדלים למולו מעוות..... אין מצב שתפתחו זוגיות כמו הוריכם, יש לכם מודעות אז לכו ולימדו על זוגיות ועל עצמכם בתוך קונטקסט זוגי וזה לא רק רומנטי, איך אתם מתפקדים עם החבר הכי טוב שלכם ? יחסי אנוש הוא דבר נלמד. הוריכם נתנו לכם את הבסיס ואתם יכולים להחליט מה לשמור ומה לזרוק, זכרו אתם ישות נפרדת ואתם יכולים ליצור את עצמכם וללדת עצמכם מחדש, מי כמוני יודע....לא תמיד קל אבל יקירים ויקירות - זה אפשרי. אתם יכולים ללמוד מתוך ספרים, מתוך הפורום כאן, מתוך קבוצה שנפגשת ואם תרצו, תוכלו למצא מנחה שיתאים/תתאים, ראו את כל המצב כמצב שממנו אפשר לגדול, פתחו שרירים ריגשיים, אל תוותרו על רגישות וקולות הבטן שלכם, השארו נאמנים לעצמכם, אל תפתחו רגשות שינאה לבן המין הנגדי רק בגלל התנהגות הורה וזכרו: בלי הכללות, ההורים שלכם מייצגים רק את עצמם !! הם לא ממוצע של שום דבר אלא של עצמם. אתם מייצגים את עצמכם אז תחליטו עכשיו מה אתם רוצים לייצר ולכו על זה.... ודבר נוסף: הם לא התכוונו לעשות רע אבל לפעמים גם המבוגרים נכנסים למין פינות ושוכחים עצמם, עושים דווקא, ברוגז וכל מיני התנהגויות של ילדים בגן, ככה זה, חלקינו לא מתבגרים..... מקווה שתסכימו לקבל חיבוק גדול ממני למרות הזרות ביננו על החתום בהתפעלות אמיתית אישה בהתהוות ומאוד רוצה כבר להיות אימא ואם תרשו אז בפעם הבאה יש לי שאלות אלא אם כן הפורום סגור לנוער בלבד ואכבד זאת עד תום
קראתי (ברשותכם) מספר דפים ממה שכתבתם כאן ואני נפעמת כולי. אני בת 36 ורוצה להגשים אמהותי באמצעות מה שנקרא "הורות אחרת" שזאת משפחה אלטרנטיבית. לפתע ראיתי את הפורום הזה וסקרנותי התעוררה....פתאום אני שמה לב שאני כבר שעה קוראת אתכם....והזמן עבר.. חברות וחברים, אני מורידה את כובעי בפניכם וקדה קידה. יש כאן משתתפים נהדרים, עשירים ברוחם, רגישים, עמוקים, אינטליגנטים והצלחתם להוריד לי דמעה (כן,כן, גם אני רגישה כזו). עברתם (ועדיין) כל כך הרבה יש לכם לעבור אבל חברים, אתם אמיצים מאוד ושורדים ותומכים זה בזה בצורה מעוררת התפעלות אמיתית....ומנהלי הפורום - אתם מקצועיים לאללה.....קבלו ח"ח דרך אגב, משהו כאן חייב להרים את הכפפה ולברר איך וכמה עולה להוציא ספר לאור, כי מה ששקדבת כותבת- חייב לעמוד לרשות ציבור גדול יותר, סיפור הדמעות הפיל אותי סופית לאיפון שממנו ישר רצתי להגיב......מדוע לא לקבץ מיצירותיכם וסיפורים אישיים על מנת להוציא ספר ובכך לשתף ולחזק ילדים אחרים? לכל מי שאוהב לכתוב, יש שיטה שמערבת כתיבה וריפוי ומאוד עושה טוב ולא רוצה סתם לפרט אבל אם משהו מעוניין אז לכתוב לי ואשלח פרטים מתוך כתבה מ"חיים אחרים". יש לי גם שם של עורכת בהוצאה לאור שאצלה עשיתי סדנת כתיבה ואולי היא תרצה להשקיע בזה....לדעתי יהיה מי שישקיע, תמיד יש , אפילו אם זה אדם פרטי שגם הוא בן/בת להורים גרושים ורוצה לתרום.... אני נלהבת לראות שיש כאן משתתפת בת 12 ואחרים בני 15, 17 ואפילו קראתי הודעה של בחורה בת 28, גם היא בת להורים גרושים. כל הכבוד על שיתוף הפעולה שלכם ולראות שאחרי הכל, לא משנה הגיל, משנה החוויה. לא שזה ירגיע אתכם, אבל יש הרבה ילדים שמתים שהוריהם יתגרשו בגלל המריבות בבית....יש לי חברה בת 39 שהתגרשה רק לפני 4 שנים והיא מבכה שלא קודם כי היו הרבה צעקות וגם השפלות ומכות וכל הילדים (3) בטיפולים בשביל להבריא....הם מאושרים לבד עם אימא, אבל הכל יחסי, כמובן, אין בכך לרמוז שאבות תמיד רעים...ממש לא. אין שום קשר בין גרושי ההורים לבינכם. לפעמים ההפך הוא הנכון, לא מתגרשים כדי לא "להזיק" לילדים ואז היחסים בבית קרים ולא משמעותיים ושוב מודל הזוגיות שאתם גדלים למולו מעוות..... אין מצב שתפתחו זוגיות כמו הוריכם, יש לכם מודעות אז לכו ולימדו על זוגיות ועל עצמכם בתוך קונטקסט זוגי וזה לא רק רומנטי, איך אתם מתפקדים עם החבר הכי טוב שלכם ? יחסי אנוש הוא דבר נלמד. הוריכם נתנו לכם את הבסיס ואתם יכולים להחליט מה לשמור ומה לזרוק, זכרו אתם ישות נפרדת ואתם יכולים ליצור את עצמכם וללדת עצמכם מחדש, מי כמוני יודע....לא תמיד קל אבל יקירים ויקירות - זה אפשרי. אתם יכולים ללמוד מתוך ספרים, מתוך הפורום כאן, מתוך קבוצה שנפגשת ואם תרצו, תוכלו למצא מנחה שיתאים/תתאים, ראו את כל המצב כמצב שממנו אפשר לגדול, פתחו שרירים ריגשיים, אל תוותרו על רגישות וקולות הבטן שלכם, השארו נאמנים לעצמכם, אל תפתחו רגשות שינאה לבן המין הנגדי רק בגלל התנהגות הורה וזכרו: בלי הכללות, ההורים שלכם מייצגים רק את עצמם !! הם לא ממוצע של שום דבר אלא של עצמם. אתם מייצגים את עצמכם אז תחליטו עכשיו מה אתם רוצים לייצר ולכו על זה.... ודבר נוסף: הם לא התכוונו לעשות רע אבל לפעמים גם המבוגרים נכנסים למין פינות ושוכחים עצמם, עושים דווקא, ברוגז וכל מיני התנהגויות של ילדים בגן, ככה זה, חלקינו לא מתבגרים..... מקווה שתסכימו לקבל חיבוק גדול ממני למרות הזרות ביננו על החתום בהתפעלות אמיתית אישה בהתהוות ומאוד רוצה כבר להיות אימא ואם תרשו אז בפעם הבאה יש לי שאלות אלא אם כן הפורום סגור לנוער בלבד ואכבד זאת עד תום
אין סכנה של "אי-השתלבות", או התעלמות, או כל עניין אחר שיגרום למישהו אי נעימות. ההסתגלות בפורום הדרגתית, כי כל אחד משתלב בחברה חדשה, עד כמה שהיא נחמדה, בצורה שונה. שכל אחד יבחר לו איך להסתגל. מבחינת המנהלים נעשה הכל כדי שהאווירה בפורום תשאר נחמדה ואף אחד לא ירגיש ´בצד´. ואם יש בעייה כלשהי- לפנות במסרים האישיים,או במייל.
