יש דבר אחד
(ארוך)
וכמה שהוא יראה טיפשי, ילדותי ורע מצידי. זה עושה לי "שבב" קטן של שמחה בלב. *רקע למי שלא מכירה את הסיפור* היה לי חבר במשך שנה ושלושה חודשים, אבל בעצם כמו שנתיים. הייתה לי גם חברה טובה. מאוד טובה. ידעה עלי ה-כ-ל. והכל על היחסים. כשהחבר נפרד, ועברו שבועיים, הוא שאל אותי אם יפריע לי שהוא יהיה בקשר עם חברה שלי (אותה אחת)- אמרתי שלא כי אין לי זכות בכלל להגיד כן. באותו הזמן ידעתי שהם "ידידים". והחברה הסתירה את זה ממני. (עד זמן מסויים). אחרי כמה שבועות סוף סוף היא סיפרה לי שהם ידידים נורא טובים, אבל "שכחה" להחסיר את החלק בו הם בעצם חברים (רציניים). אחרי כמה ימים נפגשתי איתה כי היא אמרה שהסיפור נגמר איתו ואני רציתי להחזיר את הקשר שלי ושלה כמו שהיה קודם. כי עדיין היא הייתה חשובה לי. שתינו הלכנו בלילה לחברה בישוב ואז היא סיפרה לי שהיא והוא (האקס) היו חברים. והתנשקו.חרא חרא חרא- כל זה גרם לי לבכות. עברה מאז כבר חצי שנה, והם שוב חברים. היום באה אלי חברה בתחילת שיעור ואומרת לי שיש לה שיחה חשובה איתי. שאלתי אם זה עלי והיא ענתה שכן. (נלחצתי באותו הרגע)... היא שאלה אותי אם זה נכון מה שסיפרו לה והחברה "גנבה לי את החבר". אמרתי לה שזה לא נכון וסיפרתי לה על הקטע שהם היו חברים שבועיים אחרי הפרידה. ואז היא התחילה להגיד לי "מה?!? איך חברה יכולה לעשות דבר כזה?! איזו זונה!!!". שאלתי אותה מאיפה היא שמעה על הסיפור ואז היא אמרה שבשיעור לפני הייתה להם פעילות (היא לא בכיתה שלי) וכל אחד בפעילות אמר את השם שלו ותכונה שמאפיינת אותו. כשהגיעו לחברה "הטובה" שלי אז ילד (מטומטם הייתי אומרת) צעק "*** גנבה להדר את החבר". (אהההה כמה כתבתי) ואז החברה שדיברה איתי בשיחה -החשובה- אמרה לי שכולם חושבים שהחברה ("הטובה") ממש כלבה. זה נשמע קטנוני, אבל זה ממש מגיע לחברה "הטובה" שלי. אני מרגישה אחרי כל הקטע שזה מן נקמה קטנה שכזו, שלא אני עשיתי או תכננתי. אוי אני נשמעת ממש רעה. בע. מוזמנות להגיב אם קראתן...