אוף.. פרידות קשות בבוקר
כבר כמעט שנתיים (ואם מחשיבים את התקופה של קסם - אז כבר 4 שנים) שאנחנו בגן.
הצוות נשאר כמעט אותו צוות.
הבוקר היה לצ'ומפי קשה להפרד (שוב כאבה לה הבטן, לא יודעת אם זה אותו וירוס שלא ממש מרפה, או שהיא כל פעם נדבקת מחדש. גם ביום שישי היא הקיאה פעם אחת ושילשלה קצת..."
)
כשביקשתי מהצוות עזרה בפרידה, לא ממש קיבלתי את הסיוע הדרוש.
היו מקרים שהן ממש לקחו אותו בכוח (תפיסה בזרוע באופן כזה שלא תוכל לרוץ אחרי) - ואז אני ממש מבקשת שלא יתפסו אותה בכוח.
היה יום אחד שבעוד אני מדברת עם אשת צוות, הגיעה אמא עם הבת שלה, ופשוט הושיבה את הילדה על אשת הצוות (עדיף שלא אגיד מה אני חושבת על אותה אמא, אבל זה כבר עניין אחר) ושוב לא זכיתי לעזרה המבוקשת.
והבוקר, ביקשתי שתיקח את צ'ומפי אליה, קיויתי שהיא פשוט תושיט יד ותחבק אותה (הן בבוקר יושבות ומשחקות עם הילדים). ממש הייתי צריכה לבקש ממנה שתיקח את הילדה שלי, כדי שאוכל לצאת בלב יחסית שקט.
אמנם מדובר על ילדים די גדולים (גן חובה וטרום חובה, וכבר סוף שנה וכ"ו) אבל עדיין, הייתי מצפה לקצת יותר עזרה בפרידות קשות. ואמנם אצלנו הפרידות הקשות הן די נדירות, ובכל זאת פה ושם זה קיים.
יצאתי בלב כבד.
כבר כמעט שנתיים (ואם מחשיבים את התקופה של קסם - אז כבר 4 שנים) שאנחנו בגן.
הצוות נשאר כמעט אותו צוות.
הבוקר היה לצ'ומפי קשה להפרד (שוב כאבה לה הבטן, לא יודעת אם זה אותו וירוס שלא ממש מרפה, או שהיא כל פעם נדבקת מחדש. גם ביום שישי היא הקיאה פעם אחת ושילשלה קצת..."
כשביקשתי מהצוות עזרה בפרידה, לא ממש קיבלתי את הסיוע הדרוש.
היו מקרים שהן ממש לקחו אותו בכוח (תפיסה בזרוע באופן כזה שלא תוכל לרוץ אחרי) - ואז אני ממש מבקשת שלא יתפסו אותה בכוח.
היה יום אחד שבעוד אני מדברת עם אשת צוות, הגיעה אמא עם הבת שלה, ופשוט הושיבה את הילדה על אשת הצוות (עדיף שלא אגיד מה אני חושבת על אותה אמא, אבל זה כבר עניין אחר) ושוב לא זכיתי לעזרה המבוקשת.
והבוקר, ביקשתי שתיקח את צ'ומפי אליה, קיויתי שהיא פשוט תושיט יד ותחבק אותה (הן בבוקר יושבות ומשחקות עם הילדים). ממש הייתי צריכה לבקש ממנה שתיקח את הילדה שלי, כדי שאוכל לצאת בלב יחסית שקט.
אמנם מדובר על ילדים די גדולים (גן חובה וטרום חובה, וכבר סוף שנה וכ"ו) אבל עדיין, הייתי מצפה לקצת יותר עזרה בפרידות קשות. ואמנם אצלנו הפרידות הקשות הן די נדירות, ובכל זאת פה ושם זה קיים.
יצאתי בלב כבד.
