אוף...נמאס לי מההורים..

m i s h i

New member
אוף...נמאס לי מההורים..

יש לי בעיה רצינית... אולי היא קיימת אצל רובכם,אבל אצלי היא משום מה מציקה בכל יום מחדש!!! אז ככה...קודם-אני בת 17 וחצי... ויש לי הורים מעצבנים במיוחד... כ-ו-ל-ם אוהבים את ההורים שלי,כי הם נחמדים לכולם,בעיקר לחברות שלי,אבל כשאנחנו מגיעים לבית,אז הם עושים לי את המוות,כל דבר שאי פעם רציתי הייתי צריכה לעבור מסע שיכנועים בשבילו...אבל אפשר לחיות עם זה.. עם דבר אחד אי אפשר-ההורים שלי לא מסכימים לי לצאת עם בנים.. הם מעולם לא אמרו לי את זה בפירוש,אבל מאז שהתחלתי לצאת הם עושים לי את המוות,הגעתי למסקנה שאני צריכה לעשות את זה בסתר... הבעיה היא שהחבר הנוכח שלי לא מעוניין בקשר שהוא בסתר..ובצדק! אף אחד לא רוצה חיים כאלו!!!פשוט יש כאלו שמקבלים חיים כאלו בלי שישאלו אותם בכלל!!! מה שקורה עכשיו בעצם..זה שיש לי מישו שאני מאוד מאוד אוהבת... אבל כל פעם שאני רוצה לצאת איתו ההורים שלי אוסרים עלי את זה, אם אני אעשה את זה בסתר אז יהיו שתי בעיות-נכול להפגש פחות ממה שאנחנו רוצים,כי תמיד צריך להמציא תירוצים וכל זה..ובעיה שנייה היא-שאני בעצם אשקר לחבר שלי,מה שבשום פנים ואופן אני לא מוכנה לעשות... מה אני אמורה לעשות עם הורים כאלו??????? אני ממש שונאת אותם,ואף אחד לא יכול להבין אותי,כי הם כ"כ נחמדים לחבר'ה שלי... ולא,לא נשאר לי עוד חצי שנה לסבול מהם,כי ברור לי שגם אחרי גיל 18 הם יציקו לי... ואל תגידו לי לדבר איתם...כי כבר דיברתי....בד"כ הם בכלל לא מקשיבים ולא שמים עלי.. ובפעמים היחידות שהם כן הקשיבו אז הם אמרו לי שהם לא מסכימים,ולא הייתה להם אפילו סיבה... יש למישו רעיון????? אוף...הם גורמים לי לבכות כל פעם מחדש... אם אי פעם היתה לי נטייה להתאבדות,זו הייתה הסיבה היחידה לכך... בבקשה תעזרו לי... כי כבר ממש נמאס לי..
 

דוסית1

New member
דבר ראשון תרגעי!

אל תלחצי כ"כ מהסיפור כי רוב ההורים הם כאלו ואין. פשוט אין מה לעשות מול זה.:) מה שאני מציעה וכבר הצעתי לכמה בעבר, היות וההורים שלך מעולם לא אמרו לך בפרוש שיש להם משהו נגד זה שתצאי עם בנים, פשוט תביאו אותם הביתה, כן יחד עם עוד איזה שתיים שלוש חברות ועוד ידיד (לפחות בהתחלה) כדי שיתרגלו למצב שיש לבת שלהם גם ידידים וחבר, (וכמובן תזהירי אותם כמה שיותר להיות הכי עדינים נחמדים וביישנים כדי למצוא חן בעיני הוריך) כדי שבפעמים הבאות כשהם יגיעו, לבדם, להורים שלך לא יהיו טענות. בכ"א, אני מקוה שזה יסתדר, כי את באמת צודקת בקשר לסיפור עם החבר, זה באסה לא נורמלית, שיהיה בהצלחה! דוסית.
 

דוסית1

New member
אני מתרגשת...

תודה וגם את/ה... (מי שיודע להחמיא הוא בטוח מותק...)
 

דוסית1

New member
אפשר להקדיש לך שיר.....?

שלא יגמר לעולם......................................................... (השרשור)
 

דוסית1

New member
אפשר להקדיש לך שיר.....?

שלא יגמר לעולם......................................................... (השרשור)
 

דוסית1

New member
אני מתרגשת...

תודה וגם את/ה... (מי שיודע להחמיא הוא בטוח מותק...)
 
../images/Emo4.gifתראי...

קודם כל... על ההתאבדות אל תחשבי בכלל!!! (חבר זה לא סוף העולם)... דבר שני, לא ממש הבנתי- לא פירטת?! מזה עושים לך את המוות? עכשיו... תראי... אין להם הרבה ברירות! הם חייבים להבין שאת כבר גדולה! שאת כבר לא ילדה! שאת רוצה חבר... ובמקרים הנוראים ביותר, תודיעי להם שאת מצטערת, אבל לכל בת בגילך כבר יש חבר וגם לך מותר להתאהב ועוד משהו... תשאלי אותם... למה לא?!
נ.ב.- (לא קשור)אבל... שלא תבינו אותי לא נכון... אני לא ממש יודעת מזה אהבה... אמנם הרגשתי (לצערי רב) איך מתגעגעים ל"אהוב לבך" אבל זה שכל אחד רוצה אהבה קלטתי מהחברים שלי וממכם- מחברי הפורום
 
*****

אין הרבה מה לעשות, אבל ההצעה של דוסית1 נראית טובה, לפחות אצלי זה עבד טוב אני מכיר את ההרגשה הזאת באופן עמוק. !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !!אל תחשבי אפילו על התאבדות!!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה לא שווה את זה! וכשאת ממש מרגישה שאת שונאת את ההורים שלך פשוט תתעלמי כמה שאת יכולה מההרגשה הזאת תהפכי לאפתית חסרת רגשות וזה יכאב פחות.
 
הם סתם לא רוצים שתצאי עם בנים?

תלכי ותשאלי אותם למה ותחכי שיתנו לך תשובה... אם הם לא יענו פשוט תמשיכי להיות עם חבר שלך... עם הם יענו, כמובן שהתשובה תהיה טיפשית ולא צודקת, תמשיכי לצאת עם חבר שלך.
 

starlight007

New member
שלום לידידתי מתלונות....

אצלי זה בדיוק הפוך... ההורים שלי מתים שיהיה לי כבר חבר ודווקא לי לא בא... כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה לטווח הקצר... את קרובה מאוד לגיל של צבא או שרות לאומי נכון? תשתדלי להיות במקום כזה שלא תגורי בבית עם ההורים ככה עשית לעצמך קצת חופש לשנה או שנתיים... ואני מוצאת את העצה של דוסית1 טובה מאוד לטווח הרחוק.
 

m i s h i

New member
קודם כל..

תודה לכם שאתם מנסים לעזור לי... וכן,אני בי"ב,בשנה הבאה אני אעשה שירות לאומי הרחק מהבית... ואני מקווה שגם באוניברסיטה אני אלמד הרחק מכאן... כמה שיותר חופש מהם,יותר טוב... :) דבר שני...starlight- קראתי בפרטים שלך שחיפשת (וגם מצאת...) פורום שמיועד לאלו שעומדים בין הדת לחילוניות..אני אשמח לדעת איך קוראים לו...
ו.....אני אשמח לקבל עוד תגובות לבעיה שלי..
 

Levos

New member
יש הרבה פורומים מתאימים

דת ואתאיזם חוזרים בתשובה יוצאים בשאלה דתיים וחילוניים חופש ובמסגרת כללית יותר- פילוסופיה לכל
 

starlight007

New member
האם זה נדמה לי ש....

את מרגישה יותר טוב עכשיו....
נדמה לי שהבנת את הדברים קצת לא נכון... אז אני אסביר בעקבות ההודעה הזאת... http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=292&msgid=21890272 הצעתי שצריך להקים קהילה של אלו שמרגישים "באמצע" מישהו הגיב לי שזה רעיון מדהים ועוד אחת שלחה לי במסרים מסר דומה... אז תפסתי אומץ וחשבתי לפתוח בעצמי את הפורום, מה שראית בטח זה הודעה שלי שבה אני שואלת איפה פותחים פורום חדש... ואז איתרתי שבאותו המקום יש גם אפשרות להגיש בקשה, נכנסתי להגשת בקשה וראיתי שזקוקים לפרט ניסיון קודם והמלצות ושהם בודקים את ההודעות שכתבת עד עכשיו בפורומים, ואז קיבלתי פחד... מעולם לא ניהלתי פורום, נאיפה לעזאזל אני אשיג המלצות כשהתחלתי לכתוב כאן רק לפני כמה ימים.... ובכלל לא יודעת אף פעם לא ראיתי את עצמי שיש לי כשרון מי יודע מה להתבטאות בכתב, אולי זה סתם מין מצב רוח כזה שנפל עלי שבו אני מצליחה לכתוב... זה עלול עוד להעלם כמו שבא...
אז תפסתי פחד ולא הגשתי, אבל זה יהיה נחמד אם אני אוכל למצוא מישהו שיוכל לנהל פורום שכזה, זה מרגיש שיש צורך אליו. חשבתי לפרסם הודעה בפורומים שקשורים, אם מישהו מוכן להרים את הפרוייקט.
 
למעלה