אוי איך אני מבינה אותך...
אני סוגרת בדיוק היום שבוע 37, כלומר יש לי עוד שלושה שבועות לתל"מ ולמעשה עוד שבועיים עד שיעשו לי זרוז (כי יש לי סכרת הריונית עם אינסולין, אז לא מחכים מעבר לשבוע 39). כל הזמן יש לי צירים, ממש כמה צירים בשעה, וזה לא מתפתח לשום דבר... אני נפוחה כמו בלון, לא יכולה לנעול שום נעל, לא יכולה לשים טבעות/שעון על הידיים, וגם הפרצוף שלי נראה "מבושל" כדברי כל הפולניות בסביבה. אבל כלום לא עוזר, הגברת מחכה כנראה לפיטוצין כדי לצאת. אני החלטתי לסמן לה שהגיע הזמן, ולכן מבחינתי הכל מוכן: כל דברי התינוק מכובסים ומקופלים יפה בשידה, הזמנת הלידה בוצעה, התיק ארוז כבר מלפני 3 שבועות, התחפושות לאחים הגדולים מוכנות וגם משלוחי המנות, ואתמול בערב הגעתי לשיא ההכנות: גילחתי את הרגליים! אל תראו את זה ככה, מדובר במבצע לוגיסטי מסובך ביותר שלא ביצעתי כבר כמה שבועות טובים, ואתמול החלטתי שזה יהיה מבחינת העוברית שלי הסימן החד משמעי שהגיע הזמן לצאת (כי אין שום סיכוי שאצליח לעשות את זה שוב לפני הלידה...) אבל נראה לכם שזה אכפת לה? שהיא הבינה את המסר? גורנישט!