אוף אני כבר מיואשת

[Cafe Latte]

יש ספר שאולי כדאי לך לקרא,

נקרא "תחזוקת הבעל" מאת סוזן מאוסהרט. בכל מקרה, זה דיון די מעניין, אבל נראה לי לא כל כך שייך לפה, כי יעל כבר בעלת משפחה ובעל, אז עדיף לתת עיצות שיעזרו למצב הנוכחי ולא למצב היפוטתי (כמו שאת נמצאת בו למשל).

 

[ק א סי]

כל דבר טוב בחיים לא בא בקלות

את צודקת שזוגיות טובה דורשת המון עבודה. גידול ילדים דורש אפילו יותר. את יכולה להישאר לבד, ציפור דרור, לחיות טוב את הרגע ולהנות מהחיים הרבה יותר בקלות מאשר אם תהיי בת זוג ואם. אבל את תוותרי על אושר שכיום את לא יכולה לדמיין. ואת לקחת את הדברים שלי בצורה הכי פשטנית שיש. זוגיות זה חינוך הדדי. זו אינטראקציה בלתי פוסקת שאם שני הצדדים בוגרים ומוכנים ללמוד, היא מביאה את שניהם למקום טוב יותר. אז יעל תחנך אותו בתחום הזה (וחינוך זו לא מילה גסה), והוא יחנך אותה בתחומים אחרים. אין בכך כל רע. וברור שגם בזוגיות ובמשפחה כל אחד צריך את המרחב האישי. החוכמה היא לדעת לשלב ביניהם. והגיל שבו מקימים משפחה הוא לא גיל ביולוגי, הוא גיל נפשי. ואם אין לך מוכנות נפשית לכך, אז עוד לא הגיע הזמן. ולא משנה בת כמה את.

 

[אסנת ונסי]

../images/Emo45.gif

הוא בכלל זוכר שנולד לו תינוק ממש ממש לא מזמן? אני מתפלאת שהוא מוכן לבזבז את הימים היחידים שהאלא עובד בטיולים, במקום להיות עם הבן שלו...

 

[שוקולד סגול]

בעיקרון אני מסכימה עם קאסי

הבעיה היא שיש דברים שהם יפים בתיאוריה וקשים מאוד מאוד ליישום. כלומר, אצלי למשל אין בכלל מצב שבעלי יצא לטיול שלא איתנו, זה לא יתכן. וגם כשהוא או אני רוצים לצאת עם חבר לסרט נניח אנחנו מוודאים שזה נוח לשני. מצד שני יש משהו אחר לגמרי שבעלי עושה (או לא עושה) ומאוד מאוד פוגע בי והוא כבר שנים לא מצליח לשנות את זה. הוא לא נפגע מזה ישירות אז זה שזה מפריע לי נורא, לא נותן לו מספיק מוטיבציה לשנות. ומה אני אומרת בזה? שיש לצערי דברים שצריך לחיות איתם למרות ששוב ושוב הם מפריעים לנו. וזה למרות שאנחנו אנשים שמדברים על הכל ואני מודעת להרבה דברים וגם יש לי לא מעט ניסיון. ועדיין. בקשר לטיולים של בעלך - נראה שהוא לא מבין כמה זה משמעותי ששבוע אחרי שבוע הוא משאיר אתכם מאחור ויוצא לבלות. אני מציעה שאם את יכולה תעשי לו גם את כזה דבר. תשאירי אותו עם התינוק בסופ"ש יום שלם ותלכי. אפילו אם לא בא לך (אני לא זוכרת בן כמה התינוק אבל עבורי לפחות היה משהו לחלוטין לא טבעי לעזוב תינוק שלי ליום שלם), אולי כך הוא יצליח להבין כמה זה קשה ובודד. יכול להיות שזה לא יעבוד כי אם זה רק יום אחד יכול להיות שהוא ימצא לעצמו מיליון הסחות דעת לאותו יום וחברים או משפחה שיעזרו לו ולא באמת ירגיש כי זה לא יחזור על עצמו. אם זה המצב הייתי עושה את זה שוב ושוב. לדעתי רק מדיבורים לא נראה שהוא ירצה לשנות מצב שנוח לו ויהיה לו קל להמשיך ולהתעלם מהמצוקה שהמצב גורם לך.

 

[נמשיר]

שאלה לא פשוטה...

אני גם בעד לדבר איתו על זה אבל לא עכשיו אלא אחרי היומיים האלה. הסיבה לכך היא כי ככה זה לא ישפיע על ההחלטה כרגע ואת לא תרגישי רגשות אשם וכי כן תגידי את הדברים וזה לא יצטבר בבטן עד כדי פיצוץ. זה גם יתן לו הזדמנות להגיב מבלי להתגונן כי באותו זמן לא תהיה פגישה כזו על הפרק ובאמת תוכלי לראות בפעם הבאה שיציעו לו מה קורה.

 

[רווית11]

השבוע תודיעי לו שקבעת עם חברות בבית קפה/מסג'

ללא ילדים, .אל תסדרי לו ביביסיטרים, שהוא יחליט מה לעשות עם התינוק.באמצע השבוע-לכי לחוג התעמלות/קרמיקה -מה שבא לך. אולי אז הוא יבין שיש מחוייבויות למשפחה. אפילו אם הייתם חברים-זה מוגזם,אם זה קורה כל שבוע. פעם בחודשיים -שלושה-סביר. אם הילדים גדולים,יש לנו חבר שעושה זאת,אבל כל שבוע-זה מוגזם.

 

[יעל 55]

הבהרות ועידכון

נתחיל מהבהרות

בעלי עוזר המון בטיפול בבן. אנחנו רוחצים אותו ביחד כל יום, הוא מאכיל אותו בערב ובסופי שבוע וכשיש חופש הוא גם קם בלילה להאכיל אותו. הוא גם רוצה לקום באמצע שבוע אבל אני לא מעירה אותו כי הוא עובד ואין לי בעיה לקום אם אני כל היום בבית ויכולה לנוח באמצע היום (מה שלא קורה אף פעם).

אם אני אבקש, לבעלי אין בעיה שאני אצא עם חברות והוא ישמור עליו לכמה שעות.

מה שמפריע לי זה שכל השבוע אני די לבד עם בן וממש מחכה לסופ"ש גם בשביל שלא רק אני אטפל בו במהלך היום וגם לבלות קצת ביחד כמו משפחה. ונעבור לעידכון

אתמול חברים של בעלי שאלו אותו אם בא לו לבוא איתם לפאב בערב (יש לו חבר מחו"ל שבא לארץ לביקור קצר) אז בעלי שאל אותי אם זה בסדר ואז כמו שקאסי אמרה

די התפוצצתי עליו אבל ברוגע ובעדינות. אמרתי לו שאני מבינה שחברים שלו לא קולטים שהוא אבא עכשיו אבל חבל שגם הוא לא קולט. דיברנו על זה והוא אמר שהוא יודע שהוא מגזים ואמר לחברים שלו שלא מסתדר לו. ראיתי שהוא ממש התבאס כי אולי לא יצא לראות את החבר לפני שהוא טס חזרה אז הצעתי שיבואו אלינו וישמרו על בן ואני אוכל לישון. בעלי ממש שמח ואמר שהוא מאוד מעריך את זה והוא מצטער על הכל. בקיצור לאט לאט נראה לי שזה יסתדר

 

[פרפרי אהבה]

שמחה לקרוא שזה מסתדר ../images/Emo45.gif

 

[העצלנית]

ממש ממש טוב לקרוא את זה

 

[nate2000]

שמחה שמסתדר לכם ../images/Emo13.gif

 

[foofoo77]

יש לי בעיה מהותית עם העניין של עוזר עם בן

הילד הזה הוא שלו נכון שאת האמא של הילד אבל הוא לא צריך לעזור לך הוא צריך להיות חלק פעיל מגידול הילד וזה אומר שהוא קם ועושה כי זה הילד שלו ולא כי הוא עוזר לך .

 

[האשה של רנואר]

../images/Emo45.gif ויותר מזה עדיף שלא אגיד.

 

[קואגה]

../images/Emo45.gif אני מסכימה איתך בעניין הסמנטי

למרות שלפי מה שיעל כתבה, זה נשמע שבאמת יש לו חלק פעיל בגידול התינוק. יעל - אני חושבת שאתם פשוט צריכים לשנות את ההגדרות - שלא תרגישו שאת אחראית והוא עוזר, אלא ששניכם שותפים לעסק.

 

[יעל 55]

הוא לוקח חלק פעיל אבל מה לעשות

שאני בבית איתו כל היום בחופשת לידה ולא הוא... חוץ מזה אני חושבת שזה טיבעי שאמא תתחבר יותר לתינוק לפחות בהתחלה ותטפל בו יותר בנוסף אני חושבת שיש דברים שהם יותר "תחום של גברים" ואז האישה עוזרת ולהפך בכל מקרה לי אין בעיה כרגע בנושא הטיפול בבן והחלוקה בנינו

 

[ק א סי]

יעל, הסתבכת כאן ../images/Emo8.gif

אני מסכימה איתך, מתוך נסיון זה כמעט תמיד נכון. האישה הופכת מהר יותר לאמא,רוב הנשים נוטות להיות "מטפלות". ולא נכנסת כאן לדיון אם זה גנטי או נרכש. רק הערה קטנה : בגלל שזה כל כך טבעי לנו, אנחנו מייד לוקחות את המושכות ובכך יוצרות סטטוס קוו שלטווח הארוך פוגע בנו (אנחנו נשחקות), פוגע בבן הזוג שלנו (הוא מתרגל להיות בצד ולא להנות משותפות מלאה), ופוגע בילד שלנו (אבא לווין ולא ממש איתו). לכן אנחנו צריכות מדי פעם לקחת צעד אחורה ולתת לו לשבת בכיסא הנהג, בכל מה שקשור להורות. לפי מה שתיארת, זה לא המצב אצלך. ובכל זאת כדאי להיות מודעת לנושא.

 

[יעל 55]

צודקת

אבל זה באמת לא המצב אצלי (לפחות כרגע

) כשבעלי חוזר מהעבודה אנחנו רוחצים אותו ביחד והוא מאכיל אותו אחרי זה, מחליף לו, מלביש אותו - כל מה שצריך האמת להפתעתי מההתחלה הוא התעקש שאני אראה לו ואלמד אותו איך עושים הכל (כי יש לי קצת ניסיון אחרי 6 אחיינים)

 

[בפלה שוקולדה]

../images/Emo45.gif איך אימא שלי אומרת "אנחנו כולנו רחם"

 

[foofoo77]

תראיזה ברור וטבעי

שאם האמא יושבת בבית עם התינוק בחופשת לידה האבא פחות יהיה מחובר. אבל מפה ולבוא לומר שהוא עוזר? זו לא עזרה הוא לוקח חלק פעיל בגידול הילד ש ל ו . נכון שכמות הטיפול היא לא שווה אבל עדיין הוא רחוק מלעזור.

 

[Netta79]

תגדירי "לעזור"

מבחינתי , אם בעלי רוחץ כלים ואני שמה את הכלים על האלמגוב אני עוזרת לו - כי הוא היה בתוך זה ואני באתי והצטרפתי למשימה אולי כך היא מרגישה , שהיא היתה עם הילד כל היום - כשבעלה עבד ואחרי שסיים לעבוד , הוא עוזר לה במה שהיא כבר עושה ... זו סמנטיקה כבר .... ברור שאני מסכימה עם ההנחה ששני ההורים אחראיים על גידול הילד .