אוף אוף אוף!!!!

[nl22]

אוף אוף אוף!!!!

שברתי את הרגל לפני חודש וחצי, ומאז אני מרגישה אסירה בביתי, כבולה לרצונות ולצרכים שלו. ירצה-יקח את הילדה לגן בשישי, לא ירצה (מה שקורה מאז שנשברה לי הרגל), לא יקח, ואני אשתגע בבית. ירצה יקום להסיע אותי לעבודה, לא ירצה, אאחר לעבודה, ולעתים גם שעה. ועכשיו הדוגמה האחרונה- היה לי תור להיום לאורטופדית ב-10:00, שתתן לי פזיוטרפיה, כדי שאתחיל את תהליך השיקום מהר יותר. חשבתי אפילו אני להסיע את הילדה לגן ולקחת מונית לרופאה, כדי שלא אלך הרבה, אבל הוא ממש שאג עלי ואיים בריב מאוד רציני שהיה הורס לשנינו את השבת, שהוא צריך ללכת לרופא ושלא אתקע אותו בבית בגלל זה ושאני רק חושבת על עצמי ואגואיסטית, אז ויתרתי (ושמעתי את הקול של אמא שלי בראשי אומר לי - "מתוקה, צריך שניים לטנגו. לא היית צריכה לוותר. מה זה שהוא יחליט עבורך על חייך?") אבל ויתרתי. ועכשיו הוא עדיין לא יצא לרופא שלו, שיש לו תור אליו ברחובות ב-12:00. ואני בבית, אסירה בביתי, נתונה לשיגיונות העצלות והאגואיזם שלו. תוהה בליבי מדי פעם איך הייתי עוורת לאגואיזם הזה שלו בתקופה בה רק התחלנו לצאת? איך לא ראיתי. אז נכון, שיש בו המון דברים חיוביים והוא עוזר לי בעצות עם העבודה ומסיע אותי לעבודה ומחזיר אותי משם ולוקח אותי לרופאים ולבתי חולים אם צריך. אבל זהו! קונה רק מה שיש לו חשק לסחוב, ובלו"ז שלו, לא נוסע כמעט למקומות שאני צריכה מעבר לעבודה /בית, אני צריכה לסדר את השולחן לארוחת צהריים, למרות שאני עם קביים ואין לי כך גם ידיים לעשות דברים, אבל כן מסדר מדי פעם את הבית בקטנה, ולעיתים מקלח את הילדה. אבל כל כך הרבה אומר שהוא צריך זמן לעצמו וכשביקשתי ממנו עזרה בבית, אחרי שהורידו אותי מהגבס ומכסא הגלגלים לקביים, שאמנם זו התקדמות, אבל לוקחים לי גם את הידיים, הוא אמר לי שהוא לא רוצה להיות עקרת בית ושהכל עליו ושאני אסדר את הכלים והשולחן. אוף אוף אוף!!! ואנחנו רוצים עוד ילדים...

 

[kmiki]

קחי את הילדה ודחוף לבית של אמא שלך

למה את עוד שם? נשמע לי שיש לך בבית טרוריסט לא קטן, שלא לאמר על סף המתעלל, לאו דווקא פיזית או מילולית (למרות שאם הוא מדבר אליך ככה אז גם מילולית) אבל התעללות נפשית זה ברור. איך את באותה פסקה בכלל מעלה את נושא הבאת ילדים עם כזה תולעת, כשאת בכלל צריכה לחפש עורך דין טוב ולעזוב אותו? בהנחה שכל מה שאמרת לנו נכון, יש לך פה מקרה קלאסי של טפיל שמצא לעצמו פריירית שתדאג לו בחיים. וברגע שתתמרדי, יהיה רע, רע מאד. לעזוב אותוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

 

[אייבורי]

LOL

אני רואה שאינך בקיעה בשברים ברגליים. למרבה הפליאה, שבורי הרגליים לרוב מתפקדים אמנם באי נוחות קלה, אבל הם מסוגלים ללכת, לקחת את הילדה לרופאה לפעמים אף לנהוג, מסוגלים לרדת למונית. נראה בעצם שיש לנו פה עסק עם עצלנית המנצלת את הפציעה לשיפור עמדות. לעזוב לאמא שלה, לא מקדם את המטרות שלה.

 

[kmiki]

הגזמת לגמרי

אבל זה בגלל שאף פעם לא חיית עם גבר כנראה, או שכן ושניכם הייתם חזירים. הרי גם בזמן שהיא היתה עם רגל שבורה וגבס הוא התעלל בה באותה צורה (חזור אחורה לפוסטים שלה מלפני 3 שבועות). משום מה כל פעם שמדובר בחזיר שכזה, הגברים פתאם קופצים וקוראים לאשה עצלנית. היא צירכה ללכת לפיזיוטרפיה והוא צועק עליה? מתעלל נפשית, עם פוטנציאל לא ממומש לאלימות, אבל זה יבוא בהמשך אני מניחה.

 

[אייבורי]

הגיוני

כדאי להרשיע אותו על פוטנציאל אלימות לא ממומש וטובה שעה אחת קודם. דר"א יש לי פוטנציאל להיות מייקל ג'ורדן, לדעתי אפשר ישר לחתום חסויות ולסיים את סדרת הגמר (הבאה עלינו לטובה)

 

[I C E M A N 7]

האישה המודרנית הכריזה מלחמה על הטבע

לא מעניין אותה בכלל שהטסטוסטרון שמעיף אותה במיטה אחראי גם על האגרסיביות. היא רוצה גור לברדור בסלון ונמר טורף במיטה (וכשזה משום מה לא קורה כי רובוטריקים יש רק בטלויזיה, אז יש פורומים בשביל לקטר ולהתחזק). לקלל זה כבר מזמן אלימות. עכשיו גם לצעוק זה אלימות. אני מתערב איתך שעוד מעט גם שתיקה תהיה אלימות. הרי אומרים 'שתיקה רועמת', לא? שתיקה יכולה להכאיב יותר ממילים. עניין של זמן עד ששתיקה תהפוך בדין להתעללות נפשית ומשם לאלימות הדרך קצרה. בקיצור, תשתוק כל עוד אתה יכול, ידידי

 

[מפלצת או ילדה]

אתה לא מעודכן

שתיקה, במיוחד הממושכת, היא אכן התעללות נפשית. ראה ערך חרמות

אבל המקרה המתואר- לא טסטוסטרון, לא התעללות ולא נעליים - סתם נצחון זמני על 'הכלבה המתעלקת'. היא עוד מעט תבריא, וברור לו שתשיב אש ואת סדרי הטבע על כנם, אז הוא מאתגר את המצב בקטנה, לא להרגיז עד הסוף, ורק להנות מהעליונות הטכנית של הרגע.

 

[אייבורי]

אכן כך הדבר

שתיקה מזמן הפכה לסמל ההתעללות החדש. אבל חולק על דעתך בנוגע לניצחון הזמני.

 

[מפלצת או ילדה]

אחד ש

מציב עצמו כמתחרה סרק באומלליאדה, ומשחק אותה 'לא רוצה ולא רוצה' בכל הנוגע לתפיסת פיקוד בתפקוד היומיומי, ובאופן כללי 'מדרבן' אותה לעמוד על רגליה <תרתי משמע> ו'לטפל' בו, בכלים הכי רגרסיביים, בעיני לא מסוגל להיות שחקן של נצחון קבוע <אלא אם להיות קרציה שסועדים אותה זה סוג של ניצחון, ואז ברור למה הוא לא מסוגל לוותר לה על התפקיד>. איך שלא תסובב את זה, הוא לא מריח מנהיג מלידה. הוא בסך הכל מנצל חולשה רגעית כדי לנגוס בקרסול ולהתנקם על הנחיתות הבדרך-כללית שלו בקשר.

 

[אייבורי]

סולמות של מנהיגים

גם בין הפרעושים יש מנהיגים. אולי בסולם החיים שלך הוא איננו יכול להיות מנהיג אבל מה קורה ששני מתחרים בכירים באומלליאדה נפגשים ?

 

[מפלצת או ילדה]

אין מנהיגים

בין הפרעושים כי הם לא מקיימים קשרים בינם לבן עצמם. הם לא יכולים לזון אחד את השני, וגם לא ניזונים משררה של ניצחון בתחרות על מי יותר טפיל. הם חיים מיחסי סימביוזה ישירים עם זנים אחרים, בדרך כלל יונקים דוגמת כלב, יחסים של טפיל <קטן ושחור> - מארח <גדול וטעים>. רק קשר כזה אפשרי, והמארח יכול, כל עוד הטפיל לא נכנס אל מתחת לעור, לגרד אותו מאחורי האוזן ולהזיז כל פעם מאיזור היניקה, ובמקרה של חפיפה קיצונית - לנער אותו מעליו ולהעיף על הדשא. אתה תאמר בוודאי שהטפיל כל העת שצמוד למארח הוא עם ידו 'על העליונה'. אז זהו שכל עוד המארח בבריאות טובה נוכחותו של הטפיל כמעט ולא מורגשת ולא משבשת לו אורחות חיים, פרט לגרד מעצבן מאחורי האוזן. הנצחון, קרי הכרעת 'הטרף', הוא עליה וקוץ בה במקרה של טפיל, שכן ההבדל בין טפילים לטורפי על הוא שהראשונים ניזונים מהחיה כל עוד היא חיה. הם מנהלים עם ההוסט קשר דם מרעיל, שעשוי להכריע אותו ביום מן הימים, אבל החיה המתה היא כבר מזון לחיות אחרות, בעוד שהפרעוש מפסיד את ההספקה שלו. זאת גם הסיבה שכשהיא נפגעת מבחוץ, ועושה קולות של 'אוי אוי אוי, אני הולכת למות' זה סימן אזהרה עבורו לקפוץ לבד מהספינה. במקרה המתואר, הקשר של הוסט- טפיל סובל מהזיה זמנית, כי המארחת, מכורח הנסיבות, לא רק שמשבשת את האספקה הסדירה של המזון, אלא גם פוצחת בתחרות על משרת הטפיל, ובכוח החלה מטפסת על הפרעוש כאילו היה מארח שמן ועסיסי. לא פלא שהבחור לא מרפה, ולא מוכן לחילופי תפקידים. לא רק כי אין לו מקום על הגב הקטן והשחור, זה פשוט מנוגד לסדרי הטבע.

 

[kmiki]

אני רוצה להסביר לך משהו

כשאשה אומרת שבעלה "שואג" עליה, זה כבר לא נשמע כמו סתם צעקות. כשאשה אחרי רגל שבורה צריכה ללכת לפיזיותרפיה ובן זוגה צועק עליה שהיא לא יכולה ללכת כי לו יש תור לרופא (כמובן שאין לנו פירוט על מה בדיוק מדובר אבל אנחנו יודעים שזה היה שעתיים אחרי התור המדובר שלה), זו כבר התעללות. והגרוע ביותר זה שהיא מקשיבה לו ולא הולכת לרופא, מפה אני מניחה (כן, אני מניחה) שהיא לא הלכה כי היא פוחדת ממנו, ומשתתקת לכל צעקותיו, דבר שקורה לא מעט לנשים החיות עם גברים מתעללים, ולא משנה איזה סוג התעללות. היא מפחדת ממנו, וזה ברור, וזו גם הסיבה שעד היום היא לא קמה עליו (בלשון העם) ולא התעמתה מולו, כי היא מפחדת. לא כי היא מנצלת, לא כי היא מתפנקת, לא שום דבר כזה, היא מפחדת. כשיש זוג, אבל אדם אחד מפחד מהשני, זה אומר שאין שום שיוויון, מה שאומר שהוא שולט והיא נשלטת, אלה לא יחסים נורמליים.

 

[אייבורי]

אז מה למדנו מהפרשה?

במסגרת שבוע "מה למדנו מזה?" שהכריזה עליו נוונדר הייתי מציע לא להביא אומללים לעתיד, שהרי מין הידועות שלבהמות אכזריות הנשואות לקדושות מעונות נולדים שיקוצים אומללים.

 

[wuthering heights]

אוף

נדמה לי שיש אצלכם בבית שני אנשים שכל אחד חושב על השני כאגואיסט. את לא כתבת שהוא לא לוקח את הילדה, לא מסיע אותך, לא קונה אוכל ולא מתפקד בכלל. את כותבת שהוא עושה אבל לא באופן מושלם, לא עד הסוף ולא את הכל, וביחוד הוא עושה לא כמו שאת רוצה או רגילה. מאד קשה להתנהל לבד בבית עם אשה שהיא מוגבלת ועם ילד. וגם מאד קשה להיות תלויה במשהו אחר שלא עושה בדיוק את מה שצריך. לשניכם קשה. אני חושבת שטיפת הערכה אליו אולי היתה גורמת לו למוטיבציה לעשות יותר. נכון קשה לו אפשר להבין, גם לך קשה גם אפשר להבין, אז לתקופה הזו תקחו עזרה, יש שרות שנקרא מונית, או יש חברות או שכנים או הורים משהו שיכול לקחת אותך ולא תתקעי בבית?. או שתמשיכי לקטר אוף אוף אוף, אני בטוחה שגם הוא עושה הרבה אוף בעצמו. העיקר החלמה מהירה ותהיי בריאה, קשה מאד להיות תלויה במשהו אחר, אבל תתנחמי שמצבך זמני.

 

[nowonder]

שיעור בדיקדוק

הוא והוא והוא והוא לא טוב. אני ואני ואני ואני אומללה. אבל אנחנו רוצים עוד ילדים. תשמעי, זה הגיוני שאת מרחמת על עצמך. כואב לך. נלקח ממך חופש תנועה. ולפנייך עוד תהליך ארוך של שיקום. מצד שני, זה גם הגיוני שהוא מרחם על עצמו. אנשים נשחקים כשהם צריכים להיות רחומים, חנונים ולעבוד פי שלוש יותר, כדי לטפל במישהו אחר (אפילו אם המישהו הזה זה הורים, ילדים או בני זוג). מה שאת צריכה לעשות זה למצוא דרך להפסיק לרחם על עצמך, ולהקל עליו. כן, אני יודעת שזה נשמע כאילו אני לא אמפטית כלפייך. אבל אני דווקא כן. דברי עם המשפחה שלך, תשאלי אם הם יכולים לעזור. כשמטלות מתחלקות על שישה אנשים, ולא נופלות רק על בן אדם אחד, קל יותר לכולם. נסי לשלם לנערת תיכון (נגמר בית ספר עוד מעט) שתבוא שלוש פעמים ביום בשעות הערב והאחרהצ לסייע לכם בבית. למרות המצב הכלכלי, תנסי להגיע להסדר עם מונית קבועה, שתיקח אותך ותחזיר אותך. אז מה למדנו, כדאי במקום לשבת בבית עם הרגל למעלה, לרחם על עצמך, לעשות דברים שאת לא יכולה לעשות, ולכעוס עליו. נסי לראות איך את יכולה לעזור לשניכם. אה, וגם, "אנחנו רוצים עוד ילדים" זה שיעור למתקדמים. אחרי שלומדים לנהל זוגיות שבה אפשר להשען אחד על השני. רפואה שלמה.