אולי זה המקום לדבר על "גזענות".
ואחד ולתמיד להפסיק את בילבול המוסגים. גזענות זה רעיון שתוען ש: האנושות מחולקת לגזעים ומקדישה את מאבק הדרביניסטי ביניהם, בו גזעים מובחרים שורדים וגזעים נחותים נכחדים. אני, כיהודי מאמין, כופר בדרביניזם הביולוגי, ק"ו לדרביניזם החברתי. אני כופר בטענה שיש גזעים נחותים. ואני רואה במלחמה אסון שלפעמים הוא כורח המציאות. עם זאת אני מאמין שיש רצון ה', שזה מה שקובע מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, מה נכון ומוסרי ומה לא. ואני גם מאמין שמה שמאחר ומיחד את האדם באשר הוא (ללא הבדל גזע, לאום או מין) זה הצלם אלוקים שבו, שמחייב את האדם לדבוק בה' יתברך, ללכת בדרכיו וללבצע את רצונו. כמה שאדם יותר נכון בזה כך הוא יותר ראוי לשמו "אדם" וכך הוא גדול יותר. כמה שהאדם מתרחק מה כך הוא פחות ראוי לשמו ולצלם אלוקים שבו וכך הוא נחות יותר. יש הבדל משמעותי בן גזענות לדיעה זו, מכיוון שכאן יש בחירה חופשית, זה הבדר מבדיל את האדם מן הבהמה ולכן השימוש הנכון ביחודיות המאפיינת את האדם, לענ"ד, גם מגדירה את איכותו. קרא שבמהלך ההיסטוריה אדם שכח את יעודו זה: התרחק מה' והחליט להסתדר בלעדיו. שאיפה היחידה של האנושות היא למלא את תאבותיו החומריות של בן אנוש. האדם שכח את בוראו ואת מטרת בריאתו. לכן הקב"ה הפריד את האנושות ללשונות שנים (מעשה דור הפלגה) ובחר באדם אחד, אברהם שמו, שגילה את בוראו, שממנו תצא האומה שהקב"ה יתגלה אליה והיא תלמד לאנושות את הדרך לחזור ליעודה המקורי, להצדיק את שם "אדם" הנקרא עליה. זה שנאמר: "אתם קרואים אדם" - מכם ילמדו מה זה להיות קרוי בשם אדם. אני לא רואה כל דמיונות בין תורת הדזע לתורת משה וישראל זו.
ואחד ולתמיד להפסיק את בילבול המוסגים. גזענות זה רעיון שתוען ש: האנושות מחולקת לגזעים ומקדישה את מאבק הדרביניסטי ביניהם, בו גזעים מובחרים שורדים וגזעים נחותים נכחדים. אני, כיהודי מאמין, כופר בדרביניזם הביולוגי, ק"ו לדרביניזם החברתי. אני כופר בטענה שיש גזעים נחותים. ואני רואה במלחמה אסון שלפעמים הוא כורח המציאות. עם זאת אני מאמין שיש רצון ה', שזה מה שקובע מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, מה נכון ומוסרי ומה לא. ואני גם מאמין שמה שמאחר ומיחד את האדם באשר הוא (ללא הבדל גזע, לאום או מין) זה הצלם אלוקים שבו, שמחייב את האדם לדבוק בה' יתברך, ללכת בדרכיו וללבצע את רצונו. כמה שאדם יותר נכון בזה כך הוא יותר ראוי לשמו "אדם" וכך הוא גדול יותר. כמה שהאדם מתרחק מה כך הוא פחות ראוי לשמו ולצלם אלוקים שבו וכך הוא נחות יותר. יש הבדל משמעותי בן גזענות לדיעה זו, מכיוון שכאן יש בחירה חופשית, זה הבדר מבדיל את האדם מן הבהמה ולכן השימוש הנכון ביחודיות המאפיינת את האדם, לענ"ד, גם מגדירה את איכותו. קרא שבמהלך ההיסטוריה אדם שכח את יעודו זה: התרחק מה' והחליט להסתדר בלעדיו. שאיפה היחידה של האנושות היא למלא את תאבותיו החומריות של בן אנוש. האדם שכח את בוראו ואת מטרת בריאתו. לכן הקב"ה הפריד את האנושות ללשונות שנים (מעשה דור הפלגה) ובחר באדם אחד, אברהם שמו, שגילה את בוראו, שממנו תצא האומה שהקב"ה יתגלה אליה והיא תלמד לאנושות את הדרך לחזור ליעודה המקורי, להצדיק את שם "אדם" הנקרא עליה. זה שנאמר: "אתם קרואים אדם" - מכם ילמדו מה זה להיות קרוי בשם אדם. אני לא רואה כל דמיונות בין תורת הדזע לתורת משה וישראל זו.