אולטרה שלום רב

[חדשה ורעננה]

אולטרה שלום רב

זה קצת באיחור אבל אולי בכל זאת תחליט לענות על שאלתי. אני אימצתי שני בנים ואני ממש רוצה לדעת למה את ההורים המאמצים אתה "כביכול הכי שונא". מה האלטרנטיבה שהיתה לך לחיים מלבד האימוץ? האם ההורים המאמצים הם באופן אוטומטי ה"רעים" בסיפור האימוץ ולכן הם מושא לשנאה? אני יודעת שלא הכל ורוד ויש הרבה התמודדויות, בעיקר שלכם שננטשתם, אבל אתה חייב לזכור שלא ההורים המאמצים נטשו אותך, נהפוך הוא, הם ניסו להעניק לך את מה שהכי קרוב למשפחה טבעית שאפשר ומה הגמול שאתה מחזיר להם? אני שואלת כי אני מנסה באמת להבין

 

[di פלוס שניים]

סתם בלי קשר לאולטרה

לפעמים אנחנו מרשים לעצמנו "לשנוא" רק את מי שברור לנו שלא יתפרק או יעזוב אותנו בגלל השנאה אלא ידע להכיל את הרגשות שלנו. אגב, לא כל מה שנראה שנאה אכן באמת שנאה. סתם מחשבה..

 

[אמא של שני אוצרות]

די, זה בדיוק כך

בפסיכולוגיה יש מושג שנקרא "התקה"- העברת הרגש מאדם לאדם אחר. הילדים כועסים בעצם על מי שמסרה אותם,אבל עושים התקה לאם המאמצת. שכן על האישה שילדה אותה היא יכולה לכעוס עד מחר... בדיוק אותו דבר קרה לי עם בתי - סך הכל בת כמעט שבע. הפסיכולוגית שלה הסבירה לי על המנגנון הזה. בדיוק כמו שאמרת: היא כועסת עליי (ובעצם בכלל לא עליי, כי יש כאן התקה), והיא מרשה לעצמה בכלל לכעוס עליי דווקא משום שהיא יודעת שאני אמשיך לאהוב אותה, אני לא אתפרק, ואני מסוגלת להכיל את רגשותיה. אגב, לאחר טיפול בן כמה חודשים האוצר שלי כבר הרבה פחות כעוסה... - וזה נאמר לאולטרה- אתה מלא בכעסים. נראה לי שאתה נהנה לכעוס... אז אולי במקום לדשדש בכעס תנסה לעבד אותו עם איש מקצוע.

 

[di פלוס שניים]

../images/Emo140.gif

 

[מיטשי]

נקודה למחשבה..

הרי ילדים מאומצים, לפחות ממהכרות שלי, חיים באיזשהיא אמביוולנטיות, מצד אחד הם מוקירים תודה ואהבה, ומצד שני, זוהי תזכורת מתמדת לכיצד חייהם יכלו להראות, לטוב או לרע. את התסכול מוציאים על מי שקרוב לך, לאו דווקא כי הוא אשם בתסכולים שלך. סבלנות, ועוד קצת סבלנות..