אוי למנצחים..

אוי למנצחים..

הרמטכ'ל: אם לא נשחרר פת'חיסטים זקנים עם "דם על הידיים" שכבר לא יפעלו נגדנו, אבל כן נשחרר חמ'סניקים צעירים שעוד לא רצחו, אבל עלולים לעשות זאת בעתיד – "אז מה ההגיון"? ההגיון הוא שלא לשחרר גם את הצעירים. וכך יצא הרמטכ'ל, שלפי הגדרתו היה אמור "לצרוב בתודעה הפלסטינית" שדרך הטרור אינה משתלמת, צרוב בעצמו, ש"תמורת" הפסקת אש סמלית הוא מתעלם מהחוק והמוסר גם יחד, ומשחרר רוצחים. ובעצם, מדוע "תמורה"? וכי את הפסקת האש הטרוריסטים מעניקים לנו? וכי לא הם הובסו במלחמה, ולא הם זקוקים נואשות להפוגה ? אבל זו גאוניותם של הערבים, שאינם מקבלים מתנות בחינם. רצונך שאקבל ממך מתנה? תן תמורה! וכך, "תמורת" נצירת האש של צה'ל והפסקת המירדף אחריהם, אנחנו משלמים בשחרור מאות מחבלים. "שוטרי" הרש'פ ירו עלינו בנשק שהנפקנו להם ואילצונו להפסיק את המהתלה – "שוטרים" בעבודה ומחבלים בשעות הפנאי. עכשיו, שאנחנו מרשים להם "להתפרס" שוב, זו מתנה שלנו להם. אבל הפרטנר הזה אינו מקבל מתנות בחינם ודורש "תמורה": הסרת מחסומים, יציאה מ-5 ערים, ומה לא. דורש – ומקבל. אלא, רמטכ'ל יקר, מי שמקבל כללי משחק כאלה אינו צורב, הוא צרוב! עוד צרבו הערבים בתודעתנו, שגם בעבור מתנה ענקית כמו החרבת 21 התנחלויות כדי למסור לידם רצועה "יודנריין" – מגיעה להם "תמורה". למשל, הכנסת המצרים לרצועה, לאחר עשרות שנות לחימה, להרחיקם משערי אשקלון. וכך מאותת רמטכ'ל צרוב לערבים, שישראל היא מדינת הפקר שאין בה דין ודיין, אין עונש ואין הרתעה, וגם שכל אין, להפיק לקחים מהנסיון המר. "התמורה" לחנינת המבוקשים, כמשל. תארו לכם: היטלר התאבד, ובנות הברית מוכנות להעניק חנינה לפושעי מלחמה מבוקשים. אבל גרינג, יורשו, דורש כ"תמורה" וועדה משותפת, שבה יחליט הוא, פושע המלחמה, ביחד עם המנצחים, איזה פושע לשחרר. התסריט המטורף הזה מתרחש אצלנו, ובתודעת הערבים נצרב בניגוד לאמת, שהם ולא אנחנו המנצחים במלחמת הטרור. בשיטת "התמורה למתנה" הגיע אבו מאזן לשיא החוצפה, בדרישתו לקבל את ראשיהם הכרותים של 25 ההתנחלויות רק בתנאי שיוגשו לו על טס כסף: נמלי ים ואויר, פרוזדור פלסטיני בנגב, מיליארדי דולרים, מדי חורף מן התורכים ומסוקים צבאיים מן הרוסים - ובבקשה לנקות את השטח מהריסות הבתים, כי לקזינו דרוש שטח פנוי. בפסגת שארם הבאה עלינו לרעה, עתיד מכחיש-השואה דר. מחמוד עבאס לדרוש עוד: "תמורה" בעבור נסיגת שרון מדרישתו לפרק את תשתיות הטרור והשלמתו עם הכנסת החמאס והג'יהאד לשורות "הצבא הפלסטיני החדש"; "תמורה" לנסיגת שרון מעמדתו "אין מו'מ תחת אש"; "תמורה" על העלמת העין מבלוף ה"דמוקרטיזציה" הפלסטינית - בחירתו של אבו-מאזן בקולות של מחבלים חמושים שהצביעו שוב ושוב באותן תעודות זהות, ללא ספר בוחרים. התמורות שבדרך ידועות: חיסול היישובים היהודיים שממזרח לגדר ההפרדה, גבול משותף על הירדן בין ירדן לפלסטין, ירושלים, ואפילו... חמת גדר (עם מסירת הגולן לסורים). חזרה לרמטכ'ל. את המלחמה עשה ערפאת כדי להביא עלינו תכתיב בינלאומי ופיקוח זר. מפת הדרכים, הממליכה על ישראל את "הקוורטט", עברה על ציפיותיו. הוא סרב לנוסחה "מדינה תמורת זכות שיבה", ומשיג מדינה ללא וויתור על זכות השיבה. להיפך, זו מככבת במפת הדרכים תחת כותרת "היוזמה הסעודית". הוא שיחרר את הטרור כדי לחסל את ההתנחלויות, והנה היהודים עושים זאת בעבורו. היו ימים, בהם התפאר הרמטכ'ל – בצדק - בנצחון צה'ל על הטרור. היום, אבלים על פטירתו של אפרים קישון , אנחנו זוכרים בכאב את ספרו ( שכתב ביחד עם דוש) - "אוי למנצחים!" אוי, מפני שיהודים מנצחים נותנים לערבים "בתמורה" לנצחונם - את מה שבכל העולם המנוצחים משלמים כמחיר תבוסתם.
 
למעלה