אוי ויי

אוי ויי

אני מתחילה לאבד את שפיותי פורום יקר. אולי אנשי הקיץ פה יוכלו להזדהות מעט, ואולי יעיפו אותי מהכחול וישימו אותי בהסגר. אני מריחה את הקיץ. מריחה, נו, זה עם האף. כמה עובדות - א. אנחנו באמצע פברואר ב. להריח עונה זה בגדר האהמ.. משונה ג. האף שלי סתום מה נשאר לנו בידיעת כל אלו? לא הרבה, ואפונה ירוקה אחת שמתגעגעת המון. הימים האחרונים היום כאלו יפים=]. האביב הזה באמצע החורף גרם לי להשבע שבקיץ אני אנצל כל יום עד תומו. הבנתי שאני מתגעגעת, ובגלל זה אני לא אתן לשניה אחת של קיץ לחמוק ממני כשהוא יגיע. אני אשב בחוץ ופשוט אסתכל על השמיים ואריח את האוויר. אני אצא כל יום, לא משנה איפה אהיה, ואסתכל על הכוכבים. ואני אצחק מלא. אוף כמה שאני מתגעגעת. נצבט לי הלב כשאני חושבת על הקיץ הזה. ממש כמו אהוב שבא פעם בשנה ומשאיר אותי מתגעגעת ומצפה לעוד. יום ראשון יצאנו לנטיעות והיה פשוט חם ונעים. נטעתי עץ עם מישהו מיוחד=]. הייתי עם כמה חולצות ובסוף נשארתי עם אחת כי היה ממש ממש חם. באוויר היה ריח שהזכיר לי את הקיץ. זה ההקדמה=] אתמול ובימים לפני הרגשתי בנוכחות הרגעית הזאת שוב. והיום - הכל נגמר. נעשה קריר, השמיים נעשו אפורים. אבל בכל זאת ישבתי בחדר, ומדי פעם התגנב לי לאף ניחוח. הסתכלתי לחלון והוא היה אפור וחורפי. כמו ילדה קטנה [ודי מטורפת] חייכתי ושמחתי שעוד מעט עוד מעט הוא יתחיל לבוא
אבל.. פברואר. הימים זוחלים. מצד אחד אני רוצה שיזחלו, שישאירו אותי בבית לפני שיכריחו אותי לקום ולהתבגר במראה ירוק כולל. מצד שני אני מתה שירוצו כבר. יביאו אלי מה שאני מצפה לו מאז שהוא נגמר. בנתיים אני יושבת ומשתגעת עם כל הדברים המוזרים שאני מריחה [שקט, סטלנים, זה לא מה שאתם חושבים!], ורק סופרת את הימים.
 
וחשבתי על זה,

זה קצת מצחיק.. אני לא אוהבת אף אחד. אין לי אדם מיוחד בלב כרגע. אם כבר - אני אוהבת =אותו=. באופן הפשוט שאפשר לאהוב אדם, למרות שזאת עונה וזה בכלל לא מוחשי, אני אוהבת את הקיץ. לא כואב לי או שמח לי בגלל מישהו, ואין לי דרמות גדולות או דמעות. אני חיה את חיי בצורה די רגילה ולא תלויה רגשית באף אחד. הדבר היחיד בהיגיון שלי שאיכשהו מתחבר למושג אהבה, או אושר, או אני, זה קיץ. [וזאת ההדגמה הכי מעולה, *אפילו שזה בלי כוונה*, לכמה שלבד זה לגמרי חופשי]. וחשבתי שנפרצו כמה סכרים בניסיון האחרון שלי בחומת האטימות ושמה היא ליבי. וול, טעיתי=] הכל חזר לקדמותו. אדישות נוחה ובריאה. ואני שמחה. חזרתי לעצמי לחלוטין. ועכשיו יש לי שוב את האופציה לאהוב מישהו באמת, ולא כי חומת ההגנה שלי סדוקה. ולרגע חשבתי שהבחורצ'יק שנטעתי איתו עץ [חצי-חצי=] יהיה זה שאני אוהב. ולרגע אחר הייתי בטוחה בזה. וזה בכלל לא משנה כי שמייח לי, ונעים לי, ולחבק אותו זה כיף. להסתכל לו בעיניים זה כיף. לשתוק איתו זה כיף. [לא, אנחנו לא יותר מידידים, ואין לי בנתיים רגשות רומנטיים אליו
]
 
הו יהורם..

"ואף על פי שאת פה, ואת כל כך יפה, ממך, אני בורח כמו ממגפה, עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות, את בטח תסלחי לי גם בשנה הזאת" השיר הזה, עוד לא אהבתי די, פפפ.. איך זה שמגלים בלי קשר את המילים הכי מינימליות שחובאות בתוכן אלף ואחת תחושות ומקומות? זה בערך השיר הכי ישן בעולם. היינו שומעים אותו המון בבית כשרק עלינו, אני אפילו לא זוכרת מאיפה [טלויזיה לא היתה מן הסתם, אולי רדיו או השכנים או משהו]. ועכשיו שוב הוא אצלי, בין המון שירים חדשים. והוא מתנגן לי בלב פה ושם. מתנגן ברכות, אני סופגת כל מילה ומילה, כל רעיון שמחזיר אותי אחורה לאלף שמשות וכל תמונה ששולפת מתוכי רסיסים של קשתות צבעוניות ואלוהים יודע מה עוד. חשבתי על זה והבנתי שכל דבר אמיתי שכתבתי לאחרונה, בעיקר סיפורים, זה השראה משירים. שירים ישראליים. ישנים, חדשים, שילובים, מחשבות, דמעות. הכל לקחתי בפנים, והוצאתי החוצה אחרת. ["צרחות שצרחתי, נואשת כואבת, בשעות מצוקה ואבדן, הפכו למחרוזת מילים מלבבת בספר שירי הלבן"] יש שירים שהם שלי. בלעדיות. דבר אלי מילים פשוטות הוא די קלאסי. נכנס לי לתוך הלב ולא עוזב. חכי לי שאחזור ורציתי (שניהם אתניקס) - נכנסים לי לתוך כל הגוף ומשתק מרגש. הקיץ האחרון. בזה אסור לגעת. זה השיר הכי שלי שיש. אולי של שלי ישנה, אבל זה עדיין נוגע במקומות ששירים אחרים לא מסוגלים. אותו דבר עם "אין עוד יום", רק שהוא נוגע גם במקומות של שמחה ולא רק בעצבים חשופים. ויש עוד רשימה די ארוכה. חלק ממנה מלווה בגיטרות מלטפות ומילים באנגלית. ויש לי שירים של קיץ. לאט לאט הם חומקים ממני. עם כל השמעה פוחת הפלשבק עם הריחות והתחושות והחיוכים ו=ההרגשה= של אותה תקופה, ונשאר רק השיר. שהוא, כשלעצמו, מקדש. לאני הישנה. מעניין מה יהיו שירי הצבא שלי. מעניין עד כמה מר יהיה טעם שירי התיכון שלי בצבא. וווווווואני מדברת שטויות עכשיו אז אני אפסיק. לילה טוף, מחר חורף שוב. בע.
 

רותי ב.

New member
רק להגיד שכל כך

תענוג ומרענן לי לקרוא אותך, וכמעט אפשר היה להריח את הקיץ, (גם האף שלי סתום) דרך המילים שלך, ולנטוע עץ, ואולי אפילו ככה, להציץ על חיבוקים שעושים לך טוב. ונהדר שנסדקה קצת חומת ההגנה, מקווה שהמון אור ייכנס מבעדה.
 
הלוואי עלי להריח קיץ......./images/Emo39.gif

קררררררררררררר לי כאן... ואומרים שקליפורניה חמה.... פחחחחחחחחחחחח..........
 

behappy

New member
הוווו,בטחבטחבטח שאפשר!!!

גמני תמיד מריחה קיץ,ואביב,וחורף ובכלל והריח הדי מגיע עוד לפני שטועמים באמת וקצת מוכר וקצת שונה וקצת מכין אותנו למה שיהיה חדש ולמה שישתנה וזה טוב,שיש תחוש ריח הזה
ואת כותבת יפה יפה ונוגע כ"כ אוהבת לקרוא אותך:)
ותודה,על כל מה שרשמת
 

Vera roz

New member
אוי ווי אינדיד:)

האביב..הקיץ..פריחות חדשות..דף לבן נקי..טהור. כמו הגשם. שבלולים פטריות עצים שמים כחולים..ענני נוצה.. ישיבה על חוף הים כשהרוח מלטפת.. ופרחים..שדות תלתנים מוריקים היכן הם הימים..:) ו..השמש! שמלואה! מדהימה כל כך.. הזדהתי, מאוד. אין כמו הריח. ריח אדמה.
 

Vera roz

New member
אוי ווי אינדיד:)

דף חדש, נקי, טהור..כמו הגשם.. אהבה שבלולים פטריות רוח מלטפת על חוף ים שמש! שמש במלואה! עצים פרחים שדות מוריקים אינספור תלתנים שקט, שלווה זמזום דבורה... ריח אדמה חיים.. אהבה. :) היכן הם הימים...הם כבר יבואו:)
 
למעלה