מה שאת כותבת בכלל לא תופש
כי הבחור לא שובר את הבית בגלל שהוא לא יודע לתמלל את הרגשות שלו אלא בגלל שסביבתו לא מבינה מצבים נפשיים יותר מורכבים "מאני כועס" ,"אני שמח" ,"אני עצוב"...
זה שהבחור יגיד אני כועס לא יבטא את תחושותיו ורגשותיו שהן מורכבות בהרבה מהציפיות החד מימדיות שלך
הבחור עצבני כי הסביבה מועכת אותו כך שיתאים לתפישתה הרדודה,אז מה ואיך זה בדיוק יעזור לו עם הוא יגיד שהוא כועס ?,הוא לא ,הוא מרגיש הרבה דברים,פקעת צפופה של דברים,לעתים סותרים,הבעייה היא שלך,ושל אלה שמתיימרים להיות רופאים אבל לא משכילים לתמלל כהלכה את מורכבותו של הקיום האנושי ולכן לא מוכנים אפילו לנסות להתחיל להטיל ספק בנחרצותם החלולה
אז נכון,אוטיסטים נוטים להיות תמימים וישרים ולא להבין את הצורך שהנ"ט מוצאים בדיבור כפול,בעולם מחורבן זה רע,בעולם טוב זה נפלא
כן,אז לאוטיסט הזה יש בעייה,שהוא חי בעולם עם אנשים שאינם ישרים ורציניים כמותו,בשבילו היושר הוא סם חיים,בלעדיו הוא מאבד אחיזה ביקום
מבחינתי מה שאתה כותבת כאן זה שחשוב שאנשים ילמדו להיות רעים וסתומים וטיפשים בשביל להתקיים כהלכה
אני מעדיף שאנשים ימשיכו לסבול ולא יכנעו לכיעורה ולטמטומה של הסביבה
בסופו של דבר זה ישתלם,
לכולם
אני אומר לך מנסיון שהביטויים הרגשיים של הסביבה לא נוגעים בי בכלל,הם מרגישים לי כמו פלקט,כמו דימויים מנותקים מהמציאות,למדתי,בדרך הקשה,שאני אמור להגיב עליהם,אלא שלהגיב זה להפוך לשטוח בשבילי,זה כואב ומבלבל אותי
אז למה שאני ואוטיסטים אחרים יעשו את זה
באמת שיש לנו מספיק קשיים בחיים גם בלי השטויות של הנ"ט