נכון - פיגור סביבתי זה דבר מדבק
כשכל האנשים בסביבה שלנו מגלים משום מה פיגור מוחלט בתחום מסוים (למרות שבתחומים אחרים הם גאונים, וכל אידיוט מצוי בימינו שולט ב-HTML כמו בכירי המתכנתים), זה מדביק אותנו התנהגותית, וגם אנחנו מתחילים להרגיש רע בגלל אמירות ומחשבות חסרות היגיון בסיסי. הפיגור הזה הדביק גם את המערכת הרפואית. תחום הבריאטריה הוא התחום שבו שמעתי הכי הרבה אמירות חסרות היגיון בצורה משוועת, מפי רופאים בכירים ביותר. ומדובר בהתבטאויות חסרות היגיון, בעניינים שידועים ברפואה לכל אדם, כבר מאות שנים, לגבי חוקי השמנה והרזיה... לכן השיטה שלי, כשכולם סביבי מפגרים, משום מה, היא - מצד אחד להתאים את עצמי אליהם, ומצד שני ללעוג לטפשות. כאשר 2 אנשים "ציפו" ממני לרדת במשקל מיד אחרי הניתוח, עניתי להם: ברור, כבר ירדתי 70 קילו בשבוע, כל שבוע 70 קילו. מה, אתם לא רואים? (פותחת עיניים בצורה כזו עגולה, שפותחים כשמדברים לילד הכי אהבל). הציניות שלי סתמה את הגולל על ניסיונות סרק מסוג זה, וסביבתי הפכה לתומכת ואוהדת מכל כיוון. אנשים פה הבינו מזמן, שלאנשים לא מפרגנים לא מוסרים שום מידע בנושא המשקל. נכון, שמקובל בציבוריות הישראלית, שמשקל ומראה חיצוני הם נושא שדנים בו חופשי עם כל אחד, גם באוטובוס, לאזני כל, וכל אחד חייב לחשוף פרטים אינטימיים לכל דורש. אבל זה לא חייב להיות מקובל עלינו, וזכותנו לעמוד באסרטיביות מפתיעה על פרטיותנו, ולהעיר לכל מתערב ומבקש פרטים, שזה עניין פרטי שאני לא מעוניינת לדון בו. שינוי גישה הוא שינוי הרגשה.