אודות "ארבע ההסכמות"

קראתי מה שכתבת ושנאתי את זה

זה נראה שהוא חותר לאדם דימיוני שלא קיים או שהוא ממש פרפקציוניסט כך או כך
זה גרם לי לרתיעה
 
את צודקת, מסתבר שההודעה שכתבתי מטעה מאד למי שלא קרא את הספר.

המציאות בדיוק הפוכה מהרושם שהתקבל. הטקסט של הספר "ארבעת ההסכמים" משחרר מפרפקציוניזם (איזו הקלה!) ומפנה את האדם בחזרה לגלות מי הוא באמת ולא מי שאמרו לו שהוא או מצפים ממנו להיות, כולל לא מי שהוא ציפה מעצמו להיות.
 


 
ארבעת ההסכמים.

אם תדעי מה הם ארבעת ההסכמים, התשובה לשאלתך תתבהר מאליה.

אם היה זה אפשרי להבהירם בכמה משפטים, לא היה צורך בספר שלם.

בינתיים אציין שכל אחד מארבעת ההסכמים הוא סוג של הקלה, אנחת רווחה, חופש.

הפרק הראשון בספר מתחיל בלשחרר את הקורא/ת מהאילוף העמוק ששבה אותו/ה. אי-אפשר להבין כלל את ארבעת ההסכמים, מבלי להשתחרר לפחות טיפה מהאילוף הזה, השולט אפילו באופן הקריאה שלנו. גם אחר-כך נדרש פרק שלם לכל הסכמה. כמובן, יש שקראו את הספר ברפרוף ולא הפיקו ממנו דבר, למעט אולי כמה "חוקים" חדשים, שדון מיגל רואיז מעולם לא התכוון אליהם.
 
אפשר לקרוא בכיף, ליהנות וללמוד, אך:

לקרוא אפילו את כל השרשורים ונוספים, לא מספיק בכדי להבין מה הם ארבעת ההסכמים. אפילו אני, עם כל הכשרתי ורקעי המרשים, אילולא הייתי קורא לפני כן את הפרק הראשון - "תהליך האילוף והחלום של הפלנטה" - הייתי יכול רק לחלום על להבין את ארבעת ההסכמים.
 
השרשורים מאוד מומלצים

מאוד נהניתי מהדיון על השיפוט - מומלץ בחום!
לגבי השאלה אם יש טעם לקרוא - מן הסתם תגלי רק אם תקראי, לא?
 
אני לא נהנית מקריאה גם ככה


אין לי כוח להסביר מסובך מסועף לא משנה
בינתיים לא מעניין אותי מספיק להשקיעי וגם יכולת ההכלה שלי נמוכה שמעתי את הראיון של עמיחי והשכלתי מספיק לכרגע וגם מזה לא נהניתי אבל אהבתי את הרעיון של האפשרות שזה פותח בפני. טוב לא לשאול אותי שאלות בי
 

ינוקא1

New member
ספר טוב.

גם אני בזמנו התרשמתי ממנו.

היום יש לי בקשר אליו תחושה די מעורבת.
כי אני הייתי מוסיף הסכם לפני כל ההסכמים -

"תהיה שליח".

יש אידאולוגיות נפלאות בעולם , הקומוניזם למשל , שעל הנייר היתה אידאולוגיה נהדרת של שיוויון , שיתוף ועוד דברים נאצלים.
אך היא כשלה במבחן המעשה , וכשלה באופן הגרוע ביותר.
והסיבה לכשלון היא שלקומוניזם לא היה אלהים.

באיזשהו מקום , כדי שהאדם יוכל ללכת בדרך טובה , אני מאמין שאדם צריך שיהיה לו אלהים.
להיפתח למשהו גדול יותר ממנו , המנחה אותו בדרכו.

אחת המסקנות שלי היום היא שהאדם לא יכול לצאת "מבית הכלא של עצמו" , ללא עזרה חיצונית.
גם ה"הסכמים" הטובים ביותר , יפלו כל עוד האדם "אטום" בתוך עצמו.

רק כשהאדם "נפתח" למשהו גדול יותר ממנו ומהעצמי שלו , יבוא שינוי אמתי.

לכן אני הייתי מוסיף לפני כל ההסכמים -
תהיה "שליח" : תמלא את חייך במשמעות , תבקש להתחבר לדרכך.
אחר כך , דרכך בעצמה תנחה אותך.
 

s i s u

New member
אתה לא שליח. אתה לא שום דבר

האגו שלך אומר לך להיות שליח
תן לחיים להחליט :)
 
אתה לא תגידי לי מי אתה אני מחליטה


אגו שמגו

וואלה, יופי, עוד מעט גם תגידו לי להוריד את הכלב לטיול

נמאס לי מכל השטויות שלכם

אני אין דבר כזה מדיטציה

וחוץ מזה, כולכם טועים!

כל הזמן!

ואני ממש מאושר/ת!

ואם לא - אז זה באשמתכם!

נפולת של נמושות
 

s i s u

New member


מצטערת, אין דבר כזה שליח
אלא כלאחר מעשה
שליחות זו מחשבה שמתכננת את עצמה
בינתיים קורה מה שקורה
&nbsp
&nbsp
 

ינוקא1

New member
זה הפוך , יקירתי


כולם שליחים.
רק שרוב היצורים לא מודעים לכך.

בדיוק כמו העצים , גם בני האדם הם "שליחים" של האדמה להעביר אליה אור.
(האור שאנו מעבירים לאדמה , זוהי תודעתינו.
פעם עץ רימון לימד אותי דברים אלו).

רק שלרוב היצורים אין אופציה לבחור במודע להיות שליחים.
וכאשר שליחותם מסתיימת , הם פשוט מתים.
אין יותר צורך בהם.

אך לבני האדם יש יתרון אדיר - יכולת להתחבר לשליחותם במודע.
וזה יתרון אדיר - כי כך כשהשליחות מסתיימת , יכולה להיכנס בתוכם שליחות אחרת.
וכאשר האדם מתכווין להיות "שליח" , כוונתו גורמת לו להשתנות לפי השליחות הרלוונטית לאותו הזמן.

ותיאורטית , אם היה האדם יכול להיות שליח במאה אחוז , צינור נקי , הוא לא היה מת.
(גופו היה משתנה בכל פעם ולומד להכיל את סוג האור הרלוונטי לפי הזמן והשליחות , וכך תודעתו היתה נשארת קיימת).
 
למעלה