רשימת ביקורת על ספרה של רובין סטיבנס, "רצח זה לא מנומס!"
מאי 10, 2021הייזל וונג, שמספרת בגוף ראשון את “רצח זה לא מנומס!” שכתבה רובין סטיבנס, היא בת למשפחה סינית מהונג־קונג. לאביה יש “אובססיה לאנגליה האמיתית והמקורית”, והוא שולח אותה לשם, אל פנימיית הבנות דיפדין. התקופה היא שנות השלושים של המאה העשרים, “אוריינטלים” אינם מתקבלים בברכה כלל וכלל, אבל הייזל מצליחה בכל זאת לחבור לדייזי וולס, נערה אנגלייה זהובת שיער טיפוסית – או טיפוסית כביכול – להקמת מועדון בילוש בפנימייה, והפלא ופלא – אחת המורות נרצחת ויש להן תעלומה אמיתית לחקור. המסגרת העלילתית הזאת מציעה פיתוי אנגלופילי כפול: סיפור פנימייה, ותעלומה בלשית במסורת של ארתור קונן דויל, אגתה כריסטי ודורותי סיירס.
במסורת, אבל גם מחוץ לה: חרף העובדה שדייזי מכנה את הייזל “ווטסון”, וחרף הרשימות המדוקדקות שהייזל עורכת במעקב אחרי החשודים, וחרף הווי הפנימייה והתה ומינֵי העוגיות, וההומור הבריטי שמתבטא במשפטים כמו “לרוע המזל, מקרי רצח כרוכים בקיומם של רוצחים” ו”שתלמד לקח לא לרצוח אנשים”, הקוראים – יחד עם הייזל – נמצאים בחוץ. מחוץ לז’אנר, שכן אנחנו לא קוראים ספר של קונן דויל או אגתה כריסטי – דייזי עצמה קוראת אותם בלי הרף – וגם לא ספר פנימיות קלאסי, ומחוץ לאנגליוּת.
מבחינה זו, תרגומו של שם הספר הוא הברקה. השם המקורי, Murder Most Unladylike, בלתי ניתן לתרגום, והוא אנגלי במובהק ומצביע על עירוב הז’אנרים בספר. המורות והמדריכות בפנימייה נוזפות בבנות על עיסוקים שונים ומשונים – ריצה במסדרון, למשל – בנימוק שהם אינם יאים לגברת, unladylike, ו-Murder Most Foul היה שמו של אחד הסרטים שנעשו על־פי ספרי מיס מארפל של אגתה כריסטי. השם העברי, “רצח זה לא מנומס!” מבטא את המבט החיצוני שלנו, הקוראות והקוראים בעברית, על התרבות האנגלית, שהמאפיין הבולט ביותר שלה מבחינתנו הוא נימוס. ההרחקה הנוספת, ההסתכלות מבחוץ, מתאימות לנקודת המבט של הייזל ומעצימות אותה.
כריכת הספר (יח”צ)
שמה של מתרגמת הספר, ענבל שגיב־נקדימון, מופיע על הכריכה, והיא בהחלט ראויה לקרדיט הזה על תרגומה היצירתי, המהנה ומלא החיים. שגיב־נקדימון לא חוששת להשתמש בקשת לשונית וסגנונית רחבה, במילים כמו “תרכוס” ו”מסופקתני” מצד אחד, ו”מצחיקולה” ו”צוציקית” מצד שני, והתוצאה היא טקסט עשיר ומגוון אך גם שלם ואחיד.
פה ושם מופיעים בתרגום משפטים שצמודים מדי למקור. למשל, “היא תמיד יוצאת עם עובדות כאלה” – שאולי צריך היה להיות “היא תמיד שולפת עובדות כאלה”; “גייסתי את כל מחשבותיי כווטסון” – משפט שמשמעותו לא ברורה לגמרי. וישנן מדי פעם בעיות קטנות בתחביר, כמו “זאת בדיוק הסיבה מדוע…” – נשמע כמו תרגום מילולי מאנגלית, ובעברית עדיף: “ובדיוק משום כך…”, ו”התנהגה אשמה” – “התנהגה כמו אשמה/כאילו היא אשמה”, אבל המשפטים האלה אינם רבים ואינם פוגמים בשטף התרגום ולא בהברקות שבו, למשל: מורה סרקסטית אומרת לתלמידה, “עוד לא תמו כל פלאייך.”
ומפלאי התרגום נשוב אל הספר עצמו. חומרי הגלם שלו מבטיחים כל כך: מלבד התמהיל הז’אנרי שציינתי לעיל, היחסים בין הייזל וונג לבין דייזי ולס חשובים לא פחות מתעלומת הרצח. תחילה דייזי מתנשאת על הייזל ומתעורר (בהייזל וגם בקוראת) החשד המטריד שדייזי בחרה להקים את מועדון הבילוש דווקא עם התלמידה החדשה הנוכרייה כדי לנצל אותה, אבל הייזל תורמת את חלקה לפתרון התעלומה וזוכה גם בהכרה מצד דייזי, ויחסי הכוחות ביניהן משתנים מעט.
אבל נדמה שיחסית לחומרי הגלם ולרעיונות הנפלאים, הביצוע לוקה מעט בחסר. הייזל כותבת על דייזי, שמתלהבת מהרציחות ואינה מתעכבת על ההשלכות הרגשיות שלהן, “דברים כאלה לא מטרידים אותה בכלל. אני לא חושבת שהיא רואה אותם בעיני רוחה כמוני.” ובמשך חלקים מהספר, נדמה היה שהמחברת רובין סטיבנס עצמה לא רואה את הדברים בעיני רוחה, או לפחות לא מצליחה להחיות אותם לעיני הקוראת; משהו בהתרחשויות נשאר עמום, בגדר רצף של רעיונות מוצלחים ביותר ולא סיפור עלילה שממש קורם עור וגידים; אולי הדבר נובע מבחירתה של סטיבנס להתמקד בפרטים מסוימים – למשל מאפיינים מסוימים בהופעתן החיצונית של המורות – לחזור עליהם שוב ושוב, ולהשמיט לגמרי פרטים אחרים, כמו בתמונה שחלקים ממנה מטושטשים. אבל בשליש האחרון שלו הספר ממריא וגם נעשה מוחשי יותר, וכיוון שמדובר בספר ראשון בסדרה מצליחה עד מאוד בת לא פחות מעשרה ספרים, ייתכן מאוד שהספרים הבאים טובים עוד יותר מהראשון ומגשימים את ההבטחה הגלומה בו.
“רצח זה לא מנומס!” מאת רובין סטיבנס. תרגום: ענבל שגיב־נקדימון, הוצאת “עוץ”, 2021
הפנקס-כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים