אוֹטוֹסוּגֶסְטְיָה (שיר קלישאתי)

אוֹטוֹסוּגֶסְטְיָה (שיר קלישאתי)

אוֹטוֹסוּגֶסְטְיָה (שיר קלישאתי) לָמָה שֶׁלֹּא תַּעֲשִׂי מַשֶׁהוּ מִכָּל הַסְּעָרוֹת הָאֵלֶּה. אָמְנָם קָשֶׁה לִבְנוֹת מִלַּהֲרֹס, אַךְ גַּם רוֹמָא לֹא נִבְנְתָה בְּרֶגַע. וְרוֹמָא? הֲרֵי רָאִיתְּ אוֹתָהּ,וְלֹא מַתְּתְּ, וּמַה שֶׁלֹּא הוֹרֵג - מֵחַשֵּׁל. עִזְבִי אוֹתָךְ מִ - כָּל פְּרִידָה הִיא מָוֶת קָטָן – אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכָּל, אַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת, הַזְּמָן בְּאֶמֶת עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלוֹ. וְאִם כְּבָר מְדַבְּרִים עַל אֶמֶת, גַּם הִיא הִתְבַּגְרָה, הִיא לֹא אֵיזוֹ יַלְדָּה קְטָנָה, וּכְשֶׁהִיא עֲרוּמָה, הִיא לֹא נִרְאֵיתְּ מִי יוֹדֵעַ מַה. לָמָה שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבִי בְּאֹפֶן חִיּוּבִי, לְמָשָׁל שֶׁגַּם הַיָּם לְעוֹלָם אֵינֶנּוֹ מָלֵא, וְאֵיךְ אֱלֹהִים נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ בְּיָד אָדָם וְכַמַה קָצָר הַמֶּרְחָק הַנִּמְדָּד בְּרֶגַע וְהַשָּׁמַּיִם? שֶׁיְּחַכּוּ!
 

קסנדרה*

New member
קראתי פעם ופעמיים, אני זקוקה לעוד קריאות ../images/Emo13.gif

אחזור ואקרא, עד שאגבש תגובה. קסנדרה
 
/tapuzforum/images/emo6.gif/tapuzforum/images/emo13.gif/tapuzforum/images/emo99.gif``פרח שלי או פרח``

/tapuzforum/images/emo39.gif איזה שיר יפה ומשובב/tapuzforum/images/emo70.gif איזו כתיבה חכמה ומגרה/tapuzforum/images/emo70.gif אני אוהבת את השיר המיוחד, המצחיק, הממיס, הצובט בלב הזה/tapuzforum/images/emo23.gif קראתי אותו כמה וכמה פעמים וכל פעם נהנתי יותר/tapuzforum/images/emo13.gif השתמשת במשפטים מוכרים משירים ובמשפטים שגרתיים ויצרת פה משהו אחר לגמרי מכל הקלישה. אהבתי ש``יצאת מהמסגרת`` ואת החוצפה המתוקה הזאת של ``להעתיק``. איזה חידוש/tapuzforum/images/emo8.gif
 

milim

New member
יופי של התחשבנות עם הקלישאות

ועם מה שאת עושה לקלישאות הדיבור והתיור והפרידה והציור דרך עולם הדוברת. ברגע הזה נראה לי שהכותרת של אוטוסוגסטיה מספיקה ויכולה לוותר על הסוגריים. ובטח שאחזור לסיסטינית (ככה נשבעתי פעם ועוד לא חזרתי...)
 
אירוניה שננעצת!../images/Emo91.gif

פרח, אהבתי איך שאת לוקחת את הקלישאות האלה ועושה מהן נעצים אירוניות דוקרים. במי הם ננעצים? בדוברת עצמה! ברור שהדוברת מדברת אל עצמה. אוטוסוגסטיה:) אני מניח שזה כלי להרחיק ממך משהו שאת פוחדת לגעת בו (הציניות היא כלי נשקם של החלשים). מתחת לאמת הערומה מסתתר משהו שמפחיד לראות ולפתוח אותו! אבל אם קוראים מתחת לקלישאות רואים כאב וסערות, ואת עשית איתן משהו, ועוד איך! אני אוהב את השיר הזה שמביא עוד פעם משהו מקורי ורענן. אהבתי את הסיום אם כי אולי להוריד את סימני השאלה והקריאה.
 
תודה מלח../images/Emo39.gif

תודה מלח, תודה. ו"הציניות היא כלי נשקם של החלשים" זו כנראה אמירה שמסתתרת מאחורי עצם הכתיבה של השיר הזה... תודה שראית את הכאב והסערות שמאחורי המלים. אחשוב על הצעתך בחיוב.
 
רוח השיר הזה מזכירה לי מישהי היקרה מאוד לליבי

שחייה הם ביקורתיות תמימה.הביקורת על הקלישאות אינה העיקרית כמו כלפי המציאות המתבררת לפי האמת שהתבגרה.
 

מיקהM

New member
פרח,

אוהבת את הסגנון הרענן הזה שאת מגישה פעם שנייה. הפנייה בגוף שני נקבה, כאשר ברור שיש פה שיח פנימי של הדוברת עם עצמה. אהבתי מאוד את הגשת הקלישאות ושבירתן תוך התחשבנות אישית של הדוברת איתן, עם עצמה. אהבתי את השזירה הטבעית שלהן זו בזו, את הרצף, כאשר קלישאה מובילה לקלישאה, ושבירה מובילה לשבירה, והכל מתחבר או נגזר מהרעיון שעולה בפתיחה: "למה שלא תעשי משהו מכל הסערות האלה". עִזְבִי אוֹתָךְ מִ - כָּל פְּרִידָה הִיא מָוֶת קָטָן – אהבתי את ארגון השורה והפיסוק הפותח אפשרויות קריאה שונות, לדעתי ההדגשות מיותרות, וכן סיום בסימן קריאה, אם כי במחשבה שנייה גם הוא משרת את הרעיון הקלישאתי שהעלית. תודה
 
תודה מיקה../images/Emo39.gif

תודה מיקה על המלים הללו. חייכתי שראית את כל ההתלבטויות - אינך יודעת כמה פעמים הזזתי מלים ממקום למקום, שיניתי סימני פיסוק, שמתי רווחים, מחקתי, שיניתי עימוד... וחוזר חלילה.
 

milim

New member
../images/Emo91.gif באמת

פרח, התחילה השנה עם יופי של יבול! הצקה עם הרבה אירוניה לקלישאות המציקות בעצמן, שלא עוזרות לאף אחד, (גם לא לאלה שפולטים אותן) וזאת, דרך העיניים של הדוברת שמנסה מאוד לשכנע את עצמה שהן אכן עובדות ועוזרות- יופי של פער. במחשבה שניה לגבי הכותרת, הייתי מציעה להשאיר את שתי האפשרויות ולחבר ב"או" ולא סוגריים. אכן, שתי האפשרויות מתקיימות כאן במלחמה קטנה ודי מצחיקה. וכמובן ישנו תמיד הרובד הלא כל כך מצחיק, והעוסק בפרידה ובהתבגרות ובמוות. באשר לסיסטינית- אולי זה רק הראש שלי אבל בגלל רומא ראיתי את "הבריאה" של מיכלאנג'לו ואת "נוגע לא נוגע".ומכאן שצמחו בראשי גם קלישאות נספחות- כמו קלישאות תיירות- המקומות ש ח י י ב י ם ללכת לראות, קלישאות הדת והאמונה, ואפילו מראה הים. המשחק עם עבוי ה"ולא באמת" מזכיר לי את המשחקים של שירת ימי הביניים. מהפך את הכל על הראש ושוב מביא אותנו להתחלה- הדוברת יודעת היטב שהן רק קלישאות ולא יעזור לה, עם כל השכנוע העצמי להאמין בכך. מה שכן, הזמן באמת עושה את שלו
 
תודה מלים../images/Emo39.gif

תודה מלים, כמה אני שמחה בכל מה שראית. ברור שיש את תקרת הקפלה ולכן אלהים נוגע לא נוגע (בכלל, רומא נמצאת משום מה לאורך השיר) ואפילו הלא באמת הוא איזה משחק של הפוך על הפוך. ובקשר לזמן שעושה את שלו... נו, איתו ועם המשפט הזה יש לי סיפור ארוך. גם לאחרונה כתבתי שיר העושה שימוש בזמן (השיר עדיין לא פרסום. הוא טרי ומלחש מידיי).
 

קסנדרה*

New member
הרעיון עובר מצוין, כתוב טוב ../images/Emo13.gif

אוֹטוֹסוּגֶסְטְיָה (שיר קלישאתי) * אני פחות קיבלתי את הכתוב בסוגריים. אם יש לו מקום אבל אולי תספיק לנו הקלישאה ולא שיר קלישאתי, כי השיר אינו קלישאתי
לָמָה שֶׁלֹּא תַּעֲשִׂי מַשֶׁהוּ מִכָּל הַסְּעָרוֹת הָאֵלֶּה. אָמְנָם קָשֶׁה לִבְנוֹת מִלַּהֲרֹס, אַךְ גַּם רוֹמָא לֹא נִבְנְתָה בְּרֶגַע. וְרוֹמָא? הֲרֵי רָאִיתְּ אוֹתָהּ,וְלֹא מַתְּתְּ, * חסר פה רווח אחרי המילה אותה וּמַה שֶׁלֹּא הוֹרֵג - מֵחַשֵּׁל. עִזְבִי אוֹתָךְ מִ - כָּל פְּרִידָה הִיא מָוֶת קָטָן – *1 אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכָּל, אַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת, הַזְּמָן בְּאֶמֶת עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלוֹ. וְאִם כְּבָר מְדַבְּרִים עַל אֶמֶת, גַּם הִיא הִתְבַּגְרָה, הִיא לֹא אֵיזוֹ יַלְדָּה קְטָנָה, וּכְשֶׁהִיא עֲרוּמָה, הִיא לֹא נִרְאֵיתְּ מִי יוֹדֵעַ מַה. לָמָה שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבִי בְּאֹפֶן חִיּוּבִי, לְמָשָׁל שֶׁגַּם הַיָּם לְעוֹלָם אֵינֶנּוֹ מָלֵא, וְאֵיךְ אֱלֹהִים נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ בְּיָד אָדָם וְכַמַה קָצָר הַמֶּרְחָק הַנִּמְדָּד בְּרֶגַע וְהַשָּׁמַּיִם? שֶׁיְּחַכּוּ! פרח יקירה, אהבתי את מה שאת מעבירה בשיר הזה. החלק הראשון מעביר את אוסף הקלישאות המקובלות ואת הנסיון להשתכנע מאמיתותן. והבית השני ממשיך, אך מחזיר אט, אט את הדוברת לתובנה, היא מכירה בכך שאלו רק קלישאות. מצאתי בשיר יותר מאירוניה על על קלישאות ןתפיסתן, אלא מעין ביקורת עצמי, מעין התחשבנות פנימית עם מה ? עם האפשרות שהדוברת מזלזלת מעט בשימוש בקלישאות, יש פה ביקורת עצמית. *1 - לא מצאתי את ההפרדה שמובילה גם לקריאה באתנחתאות , כתורמת למשמעות המלים. כמו גם לא מצאתי את ההדגשות תורמות במשהו, ולא את את סימן השאלה והקריאה בסיום. לדעתי למלים יש כוח משלהן, כוח עצום. אפשר לצעוק ולבכות, לכעוס ולהתרגש באמצעות המלים ללא תוספות, אבל כמובן זו דעתי. קסנדרה
 
תודה קסנדרה../images/Emo39.gif

תודה קסנדרה. הייתי אומרת שהבקורת העצמית היא לא רק עם האפשרות שהדוברת מזלזלת בשימוש בקלישאות, אלא חמור מזה - שהדוברת, למרות שהיא מזלזלת בהן, היא מקניטה את עצמה כי אפילו היא צריכה אותן (או מנסה אותן) בעיתות מצוקה:) אני שואלת את עצמי האם רואים מתחת לקלישאות את המצוקה. אחשוב עוד על השיר. קס, אשקול בחיוב את ההצעות. ונראה מה.
 

גליתוי

New member
הזמן העובר הוא הנקודה

החזקה בשיר, מעבר כמובן לשימוש בקלישאותשגם להן יש מן אפקט מצטבר של זמן, אחרת כיצד הפכו לקלישאה? אני חושבת ששתי השורות החזקות בשיר הן שתי השורות העוסקות בדוברת שהתבגרה "וכשהיא עירומה..." וכאן יש גם דיבור על אמת מתוך כל הקלישאות וכמובן ביטוי מוחשי לזמן שעובר. פחות התחברתי לבית שמגיע אחר כך וחוזר לקלישאות. יש ציפיה לאיזושהיא המשכיות מנקודה זו, ואם קלישאתית אז יותר מדויקת. אני אישית הייתי ממשיכה עם האמת. אבל גם אני מצטרפת למחמאות על הפעולה האמיצה בשיר שמביאה איתה משהו מקורי. תודה גלית
 
תודה גלית../images/Emo39.gif

גלית תודה. אכן, הזמן, והאמת, והכאב והפרידה. אחרי ככלות הכל - כולם זמן. דווקא בבית השני עושה הדוברת נסיון לצאת מהקלישאות. היית אומרת שזה איזה שהוא נסיון לגעת בעצמה. מה שלא כל כך הולך. כאילו.
 
למעלה