אהוד באמפי וואהל

אהוד באמפי וואהל

בהופעות של אהוד בד"כ אפשר להגיע בשעה שבה אמורה להתחיל ההופעה ולחכות שעה שלמה ואפילו יותר עד תחילת ההופעה. לא כך היה אתמול. אהוד עלה על הבמה ברבע ל9, כרבע שעה איחור בלבד ושעה מוקדמת יחסית להופעה. ההופעה נפתחה ונמשכה בביצוע מאד שקט לשירים. שקט מאד אפשר לומר. מידי פעם אנשים ירדו לנסות לרקוד אבל חזרו למקומותיהם. זמן רב לאחר תחילת ההופעה הביצועים קיבלו גוון קצבי יותר. אהוד ביצע את השיר 'אוי וי', שיר שהעלה חיוך על פנינו (שלי ושל אלו שבאו איתי) והקדים לספר סיפור משעשע בנוגע לשם השיר. באמצע ההופעה אהוד הזמין לבמה את ג'ורג' סמעאן וסאלם דרוויש, האורחים שלו, לעלות על הבמה. כמו בשאר ההופעות של הפסקת חשמל הם שרו את 'עבודה שחורה', 'ניצוץ האהבה' שאותו ביצעו חלקית בערבית וחלקית ועברית, 'עבדו ונטורה' ועוד. ההופעה הייתה מדהימה וכיפית. מאד נהניתי. אני לא חושבת שיכולה להיות הופעה של אהוד שאני לא אהנה בה. הביצועים, הקצב, המוזיקה והמילים שחודרות לנשמה. לפעמים כמו אתמול לוקח לי זמן רב יותר להיכנס לזה, לפעמים פחות אבל תמיד אני נכנסת לאקסטזה בשלב מסויים וזה נמשך עד סוף ההופעה. סוף ההופעה.... בד"כ סוף ההופעה מגיע לאחר כשלוש שעות וחצי של שכרון חושים. אתמול הגיע לאחר כשעתיים ומשהו, אהוד ירד מהבמה ועלה שוב להדרן שנמשך כשני שירים (עד כמה שזכור לי). ירד מהבמה וזהו. הקהל לא ויתר ואנשים קראו לו לחזור לעוד. לאחר כמה רגעים אהוד חזר אל הבמה, ניגש אל הרמקול ואמר: הזמן שלנו פה מוגבל, אבל בכל זאת הרשו לנו לעלות לעוד קטע קצר. אז הם אכן חזרו לעוד קטע קצר וכך היו שני הדרנים בהופעה. ההופעה נגמרה, אני חושבת שקצת פחות משעתיים וחצי- הופעה קצרה יחסית לאהוד, וככזאת היו חסרים בה כמה שירים. מצאתי את עצמי מחכה כל ההופעה לשלושה שירים מסויימים שלא הגיעו בסוף. זאת הייתה הופעה בלי 'אביא לך'
זאת הייתה הופעה בלי 'כולם יודעים'
וזאת הייתה הופעה בלי 'מהרי נא'
כל אלו שירים שקשה לי עם העובדה שהם לא בוצעו. חזרנו מההופעה מאושרים, במיוחד האנשים שבאו איתי להופעה כי זאת הייתה הופעה ראשונה של אהוד בשבילם. היה קשה להם להבין שיש לו הופעות יותר מחשמלות, כי: "מה יכול להיות יותר מחשמל מזה?"
בשבילי היה איזשהו געגוע להופעה ארוכה יותר, שכוללת יותר שירים וקצבית יותר. אפילו הופעה של הפסקת חשמל אחרת הייתה קצבית יותר. אל תבינו אותי לא נכון- נהניתי מההופעה הזאת מאד. מכל רגע. זאת הייתה הופעה מדהימה ואהוד כרגיל הצליח להעלות לי את המצב ורוח וגם להעלות לי חיוך על הפנים, חיוך שהיה חסר במהלך אותו יום. כל זה למרות מה שכתבתי שהיה חסר לי בהופעה. אבל עדיין היה חסר קצת. מקווה להשלים בהופעה הבאה שיצא לי ללכת אליה. בכל מקרה, עשו לעצמכם טובה גדולה והזמינו כרטיסים להופעה הקרובה שאתם יכולים להגיע אליה, שווה כל גרוש! באמת!
 

Kettercat

New member
הכוכב של מחוז גוש דן ../images/Emo41.gif

והנה גם קצת ממני
[ אהוד בנאי – "אמפי וואהל", תל אביב: 9 באוגוסט, 2007 ] לחגיגת בת-המצווה שלי, הזמינו ההורים שלי את עינת שרוף להיות הזמרת באירוע. אומנם היה זה הרבה לפני שהיא הפכה להיות המטרד הטלוויזיוני הידוע, אך עד היום אני כועסת עליהם על הצעד הזה. נשאלתי על-ידה אם יש שירים מסויימים שאני רוצה שהיא תבצע; כבר אז ידעתי שעדיף לשים דיסק ברקע מאשר שמישהי תשיר לכולם ותפריע להם לאכול, והרי גם ככה היא הבהירה ששירים לועזיים היא לא תעשה (וזה היה בערך כל מה ששמעתי באותה התקופה), אבל כדי להפגין שמץ נוכחות כלשהו – בכל זאת, ילדה גדולה בת 12 – הייתה לי רק בקשה אחת: אהוד בנאי. "מהרי נא", ליתר דיוק. אמרתי שתעשה ותשיר כל מה שבא לה, אבל אני רק מבקשת את השיר הזה באירוע המיוחד שלי. נתקלתי בסירוב. יש גבול ליאוש. "אהוד?" "אהוד" "את מתכוונת לאביתר" "לא, אהוד. אהוד בנאי" "ממתי את אוהבת את אהוד בנאי?" "מה זאת אומרת? בנאי זה בנאי, לא?" כשהשתחררתי מהצבא, החברים הופתעו לראות אותי בארץ – אותה אחת שהצהירה לכל אורך התיכון שמהבקו"ם היא לוקחת רכבת ישירה ללונדון. נכון שלעובדה שהייתי אזרחית טרייה ומרוששת היה משקל כלשהו על ההחלטה, אבל אולי הייתה זו גם העובדה שפשוט התאהבתי במדינה הקטנה והמגעילה שלנו. הבנתי שלונדון לא מחכה לי, וכשאפילו שאני נמצאת אי שם ברחבי אירופה, נוסעת באוטובוס וברקע מתנגן פתאום יהודה פוליקר והגעגועים הביתה פתאום מכים חזק – אני ישראלית הדוקה וגאה, לא משנה כמה ניסיתי להתנגד לכך במהלך השנים. אהוד בנאי תמיד סימל עבורי את הישראליות. המנטליות המיוחדת רק לנו, ובמיוחד לרמת-גנים שבינינו – היאוש, חוסר הכיוון בחיים גם בגיל 30 (או כמו שהוא סיפר לפני כמה שנים בהופעה, "הייתי בן 28 ופגשתי במישהי שהייתה איתי בתיכון, שסיפרה שתמיד ציפו ממני לגדולות. אמרתי לה שאני עובד ולומד – עובד בסניף דואר ולומד נהיגה. היא הסתובבה וברחה") – וכל זה ברוק אתני, מתובל בצניעות וחביבות, כשהוא שר עוד איזה בלוז כנעני, כל זאת בלנגוויג' אוף דה היברו מאן. והנה, בפעם הראשונה בחיי אני ואהוד נפגשים, פנים מול פנים. הוא, מצויד בלהקה מרשימה וכובע לראשו, ואני רק מצויידת בים של מחשבות, אלו שמנקרות לי בראש ולא עוזבות. על איך שבא לי לברוח הרחק מכאן – מהאנשים שמטרידים אותי, מהלימודים, מההוא שקצת מטריף לי את הראש לאחרונה ולא יצא לי מהראש גם במהלך ההופעה – לעשות מסע שכזה, רק אני ואהוד: אל ברוקלין הקדושה, דרך הכנאפה המתוקה של ירושלים העתיקה, ובסופו של דבר בחזרה לפלורנטין. עצמתי את עיניי וכבר ניסיתי לדמיין את כרטיס הטיסה שלי, אך הקולות שמסביבי לא הניחו לי – אותם הקולות של האנשים מסביבי. אני חושבת שמעולם, בכל מאות ההופעות שהייתי בהן עד היום, לא נתקלתי בקהל פטפטני יותר מזה. מנגינת האקורד הראשון, כל האנשים ברדיוס חמישה מטרים ממני פצח גם הוא במופע משלו שכלל צעקות, בדיחות, צחקוקים ופטפוטים. "סליחה, חבר'ה," רציתי לומר להם, "אתם לא רואים מי עומד פה מולכם ומנגן?" אין לי מושג למה שתקתי. ועוד לחשוב שהחבר'ה האלה שילמו לא מעט כסף על כרטיס, חבל שלא נשארו בבית. הגאולה הגיעה בסופו של דבר כשרוב הקהל ירד לרקוד ברחבה לרגלי הבמה (וחטפתי דז'ה וו משבת האחרונה, בהופעה של כנסיית השכל בקיסריה), אך לצערי היה זה כבר מאוחר בשבילי. למרות שבסופו של דבר מצאתי את עצמי יושבת ממש לבד, הראש כבר הצליח לעייף את שארית הגוף, והכל הצליח להתערבל לי אל תוך שיר אחד ארוך. כבר לא שמתי לב לאילו שירים נוגנו, מתי התחיל כל שיר ומתי הפסיק. מעין שביתה ושיבושים בנמל התעופה, והטיסה מתעכבת. "אולי נדחה את זה למועד אחר?" הציע אהוד. "לא, לא" התעקשתי. אני רוצה להמשיך לנסות. הפעם הראשונה תמיד חייבת להיות מיוחדת. המשכתי לצפות בו, קרוב לשלוש שעות, והמסקנה הכי ברורה שעלתה לי בראש היא שאני רשמית מאוהבת בדבר הזה שנקרא מפוחית. תמיד ידעתי זאת, תמיד הייתה לי משיכה לא מובנת לכלי הקטן הזה, אך הפעם זה רשמי. איך היא עושה לי קיווצ'וצ'ים בלב, חונקת אותי מדמעות ומהתרגשות. תמיד חשבתי שרק גיטרות מסוגלות לכך. בסופו של דבר נשברתי. "אני מצטערת", אמרתי לו. "זה לא אתה. זה הם, זה הנסיבות. לא יכולת להיות טוב יותר" הוא הנהן בהבנה, הוריד את כובעו מראשו וחייך. "את מאמינה שתהיה לנו הזדמנות נוספת להיפגש?" "ללא ספק" הבטחתי. חייבת לתת לו הזדמנות נוספת לכבוש אותי – לא יכול להיות שהופעה של אהוד בנאי תיזכר בראשי כהצטברות של עייפות ורעש. אהוד בנאי חייב להיזכר כמשהו בלתי נשכח – זיכרון של שמחה מבורך. אז אולי לא היום, אולי בפעם הבאה. נפרדנו לבינתיים כידידים.
 

clevelandrocks

New member
עינת שרוף בבת מצוה זה אחוזי נכות, לא?

יפה כתבת. אני מקוה שבפעם הבאה תצליחי לכבות את המחשבות ולהנות עד הסוף מההופעה, ובכלל בחיים.
 

יוסי360

New member
הופעה של אהוד בלי " אביא לך " ? ../images/Emo12.gif

האמת שאחת הסיבות שאני לא הולך להופעות באמפי וואהל זה בגלל חוק העזר העירוני של ת"א שלא מאפשר לקיים הופעות לאחר 23.30 בלילה באמפי. וזה גורם לאומן להילחץ ולא להספיק את כל מה שהוא רוצה וזה פוגע בהופעה ללא ספק. אני מאוד אהבתי את השילוב של סאלם וגורג בסיבוב ההופעות הנוכחי של אהוד זה מוסיף המון. מאכזב לשמוע שאהוד " לא הספיק " לבצע את " אביא לך " בדרך כלל הוא מבצע אותו אחרי הדרן ראשון ולבד על הבמה רק הוא והטאר הפרסי. אני חושב שההייתי מתאבד עם אהוד לא היה "נותן " לי את אביא לך בהופעה האמת.... אהוד באמת שווה כל שקל. ללא ספק. שמח שנהנית ותודה רבה על הסיקור שבת שלום יוסי.
 
אם הייתי יודעת על חוק העזר העירוני הזה ../images/Emo10.gif

כמובן שהייתי מזמינה כרטיסים להופעה אחרת.... וכמובן שאני תמיד אלך למקומות אחרים שאין בהם הגבלת זמן. אני רק מתנחמת בעובדה שיהיו עוד הרבה הופעות שיהיו עם השירים שאהוד "פיספס" וגם בעובדה שגרמתי (ז'תומרת שאהוד גרם
) לאנשים שהיו איתי להתלהב עד השמים ולהגיד שהם מתכוונים להגיע לעוד הופעות שלו!
 
חוק עזר עירוני

אומר שהזוועה הזו כלולה בכל ת"א?
אני חייבת לציין שכל החוקים החדשים האלו ממש לא מוצאים חן בעיניי. זה ממש לא הגיוני שהופעה שמתחילה ב-22:30 תסתיים שעה אח"כ רק בגלל חוק עזר עירוני..
לא ששאר החוקים החדשים הגיוניים אבל איתם עוד איכשהו אפשר לחיות.. נראה לי..
אין הופעות שמתחילות ב-23:00? שלא נדבר על 00:00?
אני מריחה זן נכחד ואני לא אוהבת את זה בכלל בכלל
 

יוסי360

New member
בגלל זה...

כל ההופעות באמפי וואהל מתחילות בדיוק בזמן ובשעה מוקדמת יחסית. ( חשבתי שכולם יודעים את זה..). בכל ת"א זה לא כלול רק במקום פתוחים בסמיכות לבתי מגורים. אבל מה שכן כלול בת"א שלאחרונה יותר ויותר מועדונים אוכפים את חוק איסור העישון וזה באמת מתחיל לעצבן.
ולא..היא אפשר לחיות עם זה !!
 

יוסי360

New member
כן..וזה מה שמבאס.

בגלל זה אני מעדיף הופעות תחת כיפת השמיים אגב... רק חבל שאין הרבה כאלה ( חוץ ממוש ).
 

יוסי360

New member
צודקת...

גם אהוד נוהג לבצע המון הופעות תחת כיפת השמיים אבל חוץ ממנו ומוש אין הרבה כאלה. זוהי היתה כוונתי... בקשר " לשוני " כל מילה מיותרת !! המקום הכי אהוב עלי להופעות.( רק מבאס לעלות את העליה הזאת למעלה....
) אחלה שבוע שיהיה יוסי
 
למעלה