אהבה
אני חושבת על המילה הזאת רבות לאחרונה. "אהבה", מילה בעלת עוצמה אדירה שאחריה מסתתרת תחושה עומקה, נדירה ואלוהית. את הנדירות הזאת חוויתי פעמיים. פעמיים חשתי כמו ציפור. נסקתי לגבהים שלא חלמתי שאדע. האהבה הראשונה שלי הייתה כל כך מיוחדת, הייתה מתנה נדירה שלא חשבתי שקיימת כמותה. וכשהיא הסתיימה (בלב היא לא ממש נגמרה) חשבתי שלעולם לא אזכה לאהוב בצורה שכזאת. האמת, גם צדקתי! האהבה השניה שחוויתי הייתה פי אלף גדולה ועוצמתית מקודמתה, הייתה חלום שהתגשם, הייתה מציאות הזויה, אני עדיין נושאת את האהבה הזאת..למרות שגם היא הסתיימה, היא לא ממש נגמרה, בלב נשמר מקום של כבוד לאחד שגרם לי להגשים חלום, ליישם את הרגש. אז נכון, לשני האנשים המיוחדים האלה יש מקום של כבוד בליבי, לא סתם מקום. ממש חדר בלב..חדר שמעוצב באישיות המקסימה של כל אחד ואחד מהם. חדר שתלויות בו תמונות מהתקופה של הביחד, חדר שעננים של זכרונות משוטטים להם בתוכו. חדר קסום שאני נכנסת אליו כשקצת עצוב, חדר שמחבק אותי, עוטף אותי ומחמם לי את הלב..וגם גורם לדמעה קטנה להשתולל לה במורד לחיי. חדרים שכאילו, מיוחדים. ועתה, לאחר שתי אהבות עצומות וגדולות כאלו אני מוצאת את עצמי שואלת לא פעם ולא פעמיים הייתכן לחוות אהבה כזאת בשלישית? התתכן עוצמה אדירה ממה שידעתי? היתכן שנותרו בי רגשות בכלל?..ואיך יתכן אם אני מרגישה שעייפתי? ואולי מי שיודע לאהוב בכזאת עוצמה מסוגל לה שנית?...כבר שמעתי זאת לא פעם..רוצה כל כך להאמין, ומצד שני עייפה קצת מלאהוב בשלישית. ואולי שתי אהבות שכאלו זה מספיק? הרי ישנם אנשים שעוברים חיים שלמים ולא זוכים לאהוב ולהרגיש נאהב בצורה בה ידעתי. אז אולי נותר לי רק לאמר: זכיתי! מאחלת לכולכם לאהוב ולהיות נאהבים בכל רגע ובכל זמן.
Mאיה.
אני חושבת על המילה הזאת רבות לאחרונה. "אהבה", מילה בעלת עוצמה אדירה שאחריה מסתתרת תחושה עומקה, נדירה ואלוהית. את הנדירות הזאת חוויתי פעמיים. פעמיים חשתי כמו ציפור. נסקתי לגבהים שלא חלמתי שאדע. האהבה הראשונה שלי הייתה כל כך מיוחדת, הייתה מתנה נדירה שלא חשבתי שקיימת כמותה. וכשהיא הסתיימה (בלב היא לא ממש נגמרה) חשבתי שלעולם לא אזכה לאהוב בצורה שכזאת. האמת, גם צדקתי! האהבה השניה שחוויתי הייתה פי אלף גדולה ועוצמתית מקודמתה, הייתה חלום שהתגשם, הייתה מציאות הזויה, אני עדיין נושאת את האהבה הזאת..למרות שגם היא הסתיימה, היא לא ממש נגמרה, בלב נשמר מקום של כבוד לאחד שגרם לי להגשים חלום, ליישם את הרגש. אז נכון, לשני האנשים המיוחדים האלה יש מקום של כבוד בליבי, לא סתם מקום. ממש חדר בלב..חדר שמעוצב באישיות המקסימה של כל אחד ואחד מהם. חדר שתלויות בו תמונות מהתקופה של הביחד, חדר שעננים של זכרונות משוטטים להם בתוכו. חדר קסום שאני נכנסת אליו כשקצת עצוב, חדר שמחבק אותי, עוטף אותי ומחמם לי את הלב..וגם גורם לדמעה קטנה להשתולל לה במורד לחיי. חדרים שכאילו, מיוחדים. ועתה, לאחר שתי אהבות עצומות וגדולות כאלו אני מוצאת את עצמי שואלת לא פעם ולא פעמיים הייתכן לחוות אהבה כזאת בשלישית? התתכן עוצמה אדירה ממה שידעתי? היתכן שנותרו בי רגשות בכלל?..ואיך יתכן אם אני מרגישה שעייפתי? ואולי מי שיודע לאהוב בכזאת עוצמה מסוגל לה שנית?...כבר שמעתי זאת לא פעם..רוצה כל כך להאמין, ומצד שני עייפה קצת מלאהוב בשלישית. ואולי שתי אהבות שכאלו זה מספיק? הרי ישנם אנשים שעוברים חיים שלמים ולא זוכים לאהוב ולהרגיש נאהב בצורה בה ידעתי. אז אולי נותר לי רק לאמר: זכיתי! מאחלת לכולכם לאהוב ולהיות נאהבים בכל רגע ובכל זמן.
