אהבה או ילדים?

אם כל

הכבוד וגם הצמרמורת שהסיפור שלך עורר בי, אני חושבת שאת יכולת לעשות את הצעד של לקום וללכת מאותו איש שאהבת, בזכות ואולי גם בגלל העובדה שכבר היו לך ילדים משלך ולא רצית למנוע ממנו את הזכות להקרא יום אחד אבא... האם היית יכולה לעשות אותו דבר אם לא היו לך ילדים משלך? האם זה היה בכלל שיקול שהיה מצליח למנוע ממך לרצות להיות אם הגבר שאותו אהבת כל כך? הלוא לפי מה שאת מספרת האהבה אליו קיימת בצורה כזאת או אחרת עד עצם היום הזה.. והסיבה להליכה שלך ממנו היתה הרצון לעשות לו טוב, לאפשר לו להקרא בבוא היום אבא... האם היית מסוגלת לוותר על האהבה שלך איתו אם לשניכם לא היו ילדים טרום ההכרות?
 
בחור יקר

אכן ניצבת בפניך בעיה קשה , קראתי את התגובות של רוב האנשים ומכתב שכתב מורן אפילו הצליח לרגש אותי , נכון החיים אכזריים, לא כל אחד עולה על דרך המלך , הדרך לאושר מלווה יסוריים קשים שניצבים בפנינו בכל חלק וחלק בחיים . שאלת שאלה קשה , ילדים או אהבה? יקירי באמת קשה להשיב לך על שאלתך זו , החיים שלנו מתוכננים לנו טרם לידתנו , אנסה להסביר את כוונתי , בגיל שנה הולכים , בגיל שנתיים לגן , בגיל 6 בה"ס , בגיל 18 - צבא , מתחתנים , ילדים , מזדקנים , נכדים ... זאת דרכה של החיים , נכון שמגיל 18 יש כאלה ששינו את המסלול אבל רובנו הלכנו באותה דרך. ברגע שמגיעים לרגש שנקרא אהבה , אנו מתחילים להתבלבל , רובנו עיוורים, רובנו נלהבים עד לסחרור , אבל אני לא חושב שיש אדם בעולם שלא רוצה ילד משלו , דור המשך , ילד שנדע שנזדקן יהיה מי שידאג לנו , ילד שממנו נקבל נכדים , הרי זה צורך החיים. ונכון שאתה בבעיה קשה , אבל אני בטוח שתשכיל לחשוב ותעצור לרגע ותתחיל להיות אופטימי ותבין שרגש זה דבר שחולף לו , דבר שלא נפגשים בו פעם אחת ודי , בחור יקר אל תפספס את דור ההמשך שלך . בקשר לרעלת הריון אני גם רוצה להגיב , בנושא הזה כבר הפכתי להיות ד"ר לכל דבר , בהריון הראשון אישתי אובחנה ברעלת הריון בשבוע 29 , המצב הדרדר תוך 3 ימים והעובר נפטר בבטן אימו, ההחלמה של אישתי היתה קשה , אבל המטרה להביא ילד לעולם גברה על כל הקשיים , נכנסו פעם שניה להריון ,הפחד , המתח שהציף אותנו היה עצום , לקחנו רופא פרטי והתחלנו מסע של 9 חודשיים , ושוב בשבוע ה27 , כל הסימנים של חלבון בשתן , לחץ דם משתולל , בצקות הגיעו, הפעם הרופאים לא לקחו סיכון וניתחו את אישתי מידית , נולדה ילדה במשקל 720 ג"ר , ולאחר שבוע נפטרה , אתה בטח אומר אוי מסכן , באמת הייתי מסכן , הרגשה שעולמך חרב עליך , מה בסה"כ רוצה האדם : ילד משלו? מה זה קשה כ"כ ? אבל המשכנו , התחזקנו , הלכנו לקבוצת תמיכה , ונתקלנו בקושי רב להכנס שוב להריון , דבר שהרפואה מכנה אותה מתח , ניגשנו לפרופ´ לב רן שאני בוחר לתזכר את שמו ברבים כי הוא הדבר שאני חב לו את חיי ואת תודתי , עברנו הפריה מלאכותית , נקלטו ברחמה של אישתי 3 עוברים , הרופא החליט לדלל , ונשארו ברחם שני עוברים . אבל כרגיל הפחד , המתח , הרעלת שלא עזבה אותנו , אבל בסוף המטרה הצליחה , בשבוע 31 נולדו לי שני ילדים מדהימים , והיום אני יכול לומר לך , זה היה שווה , מצבה הבריאותי של אישתי הדרדר מאוד מההריון האחרון , בהריונות הקודמים הרעלת לא השאירה סימנים לאחר הלידה , אבל באחרונה השאירה ובגדול , אנו נלחמים עד היום בבריאותה של אישתי ,ונכון שהייתי רוצה ילד נוסף , אבל אני לא מוכן לוותר על אישתי , היינו אצל גדולי הפרופ´ בעולם וכולם אמרו פה אחד - הריון נוסף = מוות. מקווה שהצלחתי במעט להעיר את בעיתך , תתעודד , תנשום אויר, ותצא להלחם על עתידך , ואל תוותר לעולם על הבאת ילד משלך , ולמה לך לאמץ ילד ? למה לך לגדל ילד לא שלך , מזרעך? תאמין לי שתמצא את האושר שלך ביום שהוולד יגיח לעולם , זאת חויה עילאית , והאהבה זה דבר נשחק , הופך לשיגרתי , ילד זה לכל החיים.
 

dona flor

New member
קראתי...

ובאמת לא מעט עברתם וכניראה עדיים עוברים אבל... חולקת עליך בדבר אחד ילד שאתה מגדל עם אהבה הוא שלך ולא משנה עם יש לו הגנים שלך או לא ורק אחרי שיש לך אהבה ענקית ואתה שלם עם עצמך אתה מסוגל לגדל ילד עם כל כך הרבה אושר לא יקירי...האהבה זה לא דבר נשחק האנשים שוחקים אותה והופכים אותה לשיגרה אבל אם מצאת את אהבת חייך אז איתה תמשיך ואיתה תיצמח
 
דונה

אנילא יודע אם הינך נשואה? אבל בטוח אני שרוב הזוגות יאשרו את מה שקורה באופן טבעי- שחיקה, מעטים מאוד האנשים היודעים לשמר את הזוגיות לאורך שנים , המריבות, התככים , השגרה היומיומית , כל אלו גורמים טבעיים לשחיקה . זה נכון שאתה שלם באהבה, אתה מגדל ילד באושר רב , אבל לא בהכרח ,ואני לא חושב שאדם צריך לוותר על הבאת ילד למען האהבה. במיוחד שאתה לא נשוי .
 

dona flor

New member
האם ...

לגדל ילד שהוא לא הילד הביאולוגי שלך זה אומר שאתה מוותר על אהבה ? מה שאני מנסה להגיד זה שכדי לתת אהבה לילד זה לא חייב להיות רק בגלל שהוא מימך יוצא מימך- ביאולוגי זה פרט שולי ברגע שאתה מאמץ ילד אתה בחרת את מי לאהוב ואין שום סיבה בעולם שהוא יהיה פחות מילד ביאולוגי כי ברגע שבחרת אותו הוא שלך! תיקח למשל זוג שמתחיל פרק ב´ בחיים לה ילדים והיא אלמנה לו אין ביכלל האם הילדים שלה לא הופכים להיות חלק מחייו? ואם שניהם בוחרים לאמץ ילד האם הילד לא שלהם? האם לא הם שיטפלו בו עם כל הלב? תחשוב על זה...
 

English

New member
אוף איך שהצלחת להרגיז אותי../images/Emo46.gif

גם אנחנו עברנו את רוב מה שתיארת. כולל את ד"ר לברן. אבל לא, בעלי אהב אותי מספיק בשביל לא לסכן את חיי ולכן העדפנו לאמץ. ואם כבר מדברים על לברן - הוא עצמו אב לשני מאומצים. אבל מה שהרגיז אותי זה השיפוטיות שלך: למה אתה חושב שהילד המאומץ הוא לא שלי? בגלל שהוא לא מעביר את הגנים שלי? למה אתה חושב שהוא לא יידאג לי בזקנתי - האם כל הילדים הביולוגיים דואגים להוריהם? תכנס פעם לפורום אימוץ ותגלה שם הורים שיש להם גם ילד מאומץ וגם ילד ביולוגי ותשמע מהם שבכלל אינם חשים בהבדל. אתה רואה, בלי דעותיך הנחרצות יכלו להיות לך עוד ילדים מבלי שאשתך תשלם על זה בבריאותה, אבל בעצם עדיף עם הדעות האלו שלא תשקול אימוץ. כי הילדים שלי גדלים בידיעה שהם הילדים האמיתיים שלי, שאי אפשר לאהוב אותם יותר ממה שאנחנו אוהבים אותם.
 
אהבה או ילדים?

ניסיתי לחשוב האם באמת ניתן לשים את שני הדברים שבני צידי המאזנים. אתה כותב "אני לא רואה את עצמי בעתיד מגיע לאהבה כזו עם אף אחת אחרת." ומכאן אני יכולה לומר לך שאם כך אתה כותב, כך יהיה בגדר "הנבואה שמגשימה את עצמה". לעולם לא תיתן לעצמך להתאהב באף אישה כמו שנתת לעצמך במקרה הזה. זה בצד של האהבה. ואולי הנבואה ניתנה לשוטים.... אבל בחתימתך במשפט שכזה אתה למעשה מאד מכוון, גם אם בלא מודע את תשובת המאזינים. "אני לא אוהב אף אחת בצורה שכזו" ומיד אנחנו אומרים לך "האחז באהבה". ובצד של הילדים - יכול להיות שיש פיתרון רפואי לחברתך (מניסיון אישי של אישה שנאמר לה שלעולם לא תהרה!) או אולי חברתך תשתכנע לאמץ יום אחד או אולי אתה כל כך אוהב אותה שהינך מוכן לוותר על ילדים למען הזוגיות שלך איתה (גם פיתרון כזה הוא סוג של פיתרון). האם חברתך דוחה אם ענין האימוץ (כתבת "גם אני חשבתי על זה אבל לה יש בעיה עם העניין והיא לא מעוניינת") ובעצם משתמשת בזה כתירוץ מאחר והיא לא מסוגלת להתמודד כרגע עם הענין? או היא לא מסוגלת להתמודד עם החיבוק האוהב שאתה מרעיף עליה? אולי הקשר שהתחיל בחשאי כקשר זמני והתפתח לקשר מדהים הוא דבר שקשה לה להתמודד עימו? אולי כל ענין אובדן התינוק נלקח על ידה כסוג של "ענישה"? לא מכירה אותך או אותה אבל היא, לדעתי הודפת אותך כי קשה לה להתמודד עם משהו שלא ברור לי מה. לא כתבת בני כמה אתם או האם אתה נשוי. אלו פרמטרים נוספים שקובעים את עתיד הקשר. אם הינכם צעירים , יש זמן לגבי הילדים ואין טעם להילחץ עד שתחיו בזוגיות מלאה והקשר יתפתח ותרצו להיות משפחה במלוא מובן המילה. לעומת זאת, אם בוער לך נושא הילדים אני חוששת שזוגתך לא פנויה לזה כרגע. בקיצור - קשה מאד לומר כך או אחרת. אני רק יכולה לספר לך שהאיש לידי ואני ניהלנו אינסוף שיחות כאשרנודע לי שלא אוכל להרות ואחד הפתרונות שאני לחצתי לכיוון היה שהוא ילך לחיות את חייו עם אישה אחרת. אבל הוא בחר להישאר עימי. אני חייבת לציין שמאז ועד היום הוא לעולם לא אמר מילה על זה , בשום ריב או ויכוח לא נאמרה מילה מיותרת בסגנון "אני עשיתי לך טובה ונשארתי איתך למרות" וזה משהו שחייבים להטמיע. תבחר במה שתבחר, זוהי החלטה שלך ולה אין קשר לזה. והכי חשוב שתהיה שלם עם זה. אוף כמה הערכתי ובטח תהיה תגובה קטלנית כמו בפעם הקודמת שכתבתי, אבל מה לעשות, זה מה שאני חושבת ואין בי רצון להתנצל על זה.
 

dovk

New member
אני הייתי בוחר באהבה

לא קראתי את התגובות, בכוונה. אני קודם כל מגיב מהבטן. ילדים זה לא הכל בחיים, לפחות מבחינתי, ואם אתה לא מת על ילדים משלך, אם אתה יכול לחיות עם הרעיון שלא יהיו לך - אז אין לי ספק מה התשובה. זה כמובן אמור להיות נכון לך, לא לי. אני בכל אופן, למי שתוהה, מעולם לא רציתי ילדים - יותר נכון - ידעתי שאני לא רוצה ולא ארצה. ממש משיקולים אנוכיים לחלוטין. כשהתחתנתי הנושא נשאר פתוח (על השולחן, לא מודחק), ובשלב מסויים נעניתי לרצונה של אשתי ו(בקושי רב) הבאנו ילדה לעולם. אני לא מצטער אמנם (ובוודאי בוודאי לא כועס עליה או משהו), אבל יכול גם לראות איך הייתי יכול לחיות בלי. זה אולי נשמע נורא, אבל זה לא. אני אבא טוב לכל הדעות (לא דעות שלי, לא לדאוג), הכל בסדר, אבל בגדול אני מאמין שאדם שטוב לו עם עצמו, ויש לו עולם משלו, יכול בסדר גמור לחיות עם או בלי ילדים. כל זה כמובן לא תופס למי שמאוד רוצה. בהצלחה בכל אופן
 
הרבה אומץ יש בחלטה שכזו

ואהבתי את מה שכתבת. "ילדים זה שימחה, ילדים זה ברכה" ? לא בהכרח. הכל בעיני המתבונן. שמחה שכתבת.
 

dovk

New member
ואני אוסיף...

שאם באמת באמת תיווצר לכם זוגיות נורא נורא טובה ומה שיחסר לה זה ילדים, ולא יהיה הריון בגלל אותן בעיות רפואיות, תמיד באמת אפשר לאמץ, למרות כל הבעיות הידועות (ותראה את הדיון השכן...)
 

dovk

New member
ואני אוסיף...

שאם באמת באמת תיווצר לכם זוגיות נורא נורא טובה ומה שיחסר לה זה ילדים, ולא יהיה הריון בגלל אותן בעיות רפואיות, תמיד באמת אפשר לאמץ, למרות כל הבעיות הידועות (ותראה את הדיון השכן...)
 
לכל המגיבים היקרים!!

אני אפתח בתודה מקרב לב על כל התגובות הכנות ועל סיפורי החיים המרגשים. אכן זאת שאלה מורכבת ביותר שכל פתרון שאני לא אבחר הוא לא יהיה חד משמעי. וצריך למצוא את הפתרון הטוב מבין השניים. התשובות שלכם היו מגוונות חלק תמכו באהבה וחלק בילדים. אולם אין לי ספק שחלקכם לפחות היה משנה את דעתו כאשר הוא עצמו היה ניצב בבעיה. לא היה קשה להבחין שרוב אלו שתמכו בילדים הם אלו שלא מאמינים באהבה. אלו טוענים "שהרגש נעלם עם הזמן". רובכם פה עברו דבר או שניים בחייכם ואני ובת זוגתי שנינו בסביבות ה-30 יכולים ללמוד רבות מנסיון חייכם. אבל.... דבר אחד אני לא אקבל לעולם, כי כך חונכתי כל חיי. אהבה אמיתית לא נעלמת וכמו שהגיבה אחת החברות "האהבה זה לא דבר נשחק האנשים שוחקים אותה והופכים אותה לשיגרה". אז כמו שאתם רואים, אני מאמין גדול באהבה ובכוחה הרב לשקם, לגשר והחשוב ביותר לוותר. ולרומיה ויוליה היקרה, אני מודע לסכנות שבכניסה להריון, ואני לא אעשה דבר שיסכן את הדבר הכי יקר לי בעולם. ולסיום, מכל התגובות הגעתי לתשובה אחת שאותה ידעתי קודם. התשובה לבעיה שהיצגתי צריכה להיות אינוידואלית לכל אדם ואדם כי רק הוא עצמו יודע מה הוא מרגיש, מה הוא יכול לוותר ומה הוא מאמין. בסיפור אהבה שלי, היו כל כך הרבה קשיים, כל כך הרבה דברים לא הגיוניים שמי ישמע אותם יחשוב שהוא שומע איזה סיפור של טלנובלה. האהבה פה ניצחה את הכל. שבוע טוב לכולם.
 
ולך בחור יקר

תעשה מה שליבך מרגיש , אל תתן לאף אדם להשפיע על החלטתך , וגם אם בעתיד תגיד - טעיתי , אז תדע שזה רק באשמתך ולא בגלל שהיא או הוא אמרו לך או הביעו את את דעתם . אני נלחמתי על אהבתי בשיניים , ויכולה לומר לך שניכר שאתה אדם מקסים , מלא אהבה , ולך עם ליבך , ואני גם חושבת שהאהבה זה לא רגש חולף , אני נשואה 15 שנים ומאושרת כאילו התחתנתי אתמול , בעלי מחזר אחרי ללא הרף , מחמיא , מעניק , מלטף שצריך ובקיצור הרבה גברים יכולים ללמוד ממנו איך לשמר חיי נישואין , רק הבעיה של הגבר הישראלי שהעיניים שלו נשואות רק לפיתויים והוא משקיע את כל כולו לחפש את הבאה למיטה , גברים יקרים ! ביום שתספקו באישה שיש לכם בבית ותשקיעו את כל כולכם לאישה שלכם תצליחו לשמר על הרגש והשחיקה לא תתפוס אותכם. הרי הכל בראש . שיהיה שבוע טוב לכולנו.
 
לכל המגיבים היקרים

אני אפתח בתודה מקרב לב על כל התגובות הכנות ועל סיפורי החיים המרגשים. אכן זאת שאלה מורכבת ביותר שכל פתרון שאני לא אבחר הוא לא יהיה חד משמעי. וצריך למצוא את הפתרון הטוב מבין השניים. התשובות שלכם היו מגוונות חלק תמכו באהבה וחלק בילדים. אולם אין לי ספק שחלקכם לפחות היה משנה את דעתו כאשר הוא עצמו היה ניצב בבעיה. לא היה קשה להבחין שרוב אלו שתמכו בילדים הם אלו שלא מאמינים באהבה. אלו טוענים "שהרגש נעלם עם הזמן". רובכם פה עברו דבר או שניים בחייכם ואני ובת זוגתי שנינו בסביבות ה-30 יכולים ללמוד רבות מנסיון חייכם. אבל.... דבר אחד אני לא אקבל לעולם, כי כך חונכתי כל חיי. אהבה אמיתית לא נעלמת וכמו שהגיבה אחת החברות "האהבה זה לא דבר נשחק האנשים שוחקים אותה והופכים אותה לשיגרה". אז כמו שאתם רואים, אני מאמין גדול באהבה ובכוחה הרב לשקם, לגשר והחשוב ביותר לוותר. ולרומיה ויוליה היקרה, אני מודע לסכנות שבכניסה להריון, ואני לא אעשה דבר שיסכן את הדבר הכי יקר לי בעולם. ולסיום, מכל התגובות הגעתי לתשובה אחת שאותה ידעתי קודם. התשובה לבעיה שהיצגתי צריכה להיות אינוידואלית לכל אדם ואדם כי רק הוא עצמו יודע מה הוא מרגיש, מה הוא יכול לוותר ומה הוא מאמין. בסיפור אהבה שלי, היו כל כך הרבה קשיים, כל כך הרבה דברים לא הגיוניים שמי ישמע אותם יחשוב שהוא שומע איזה סיפור של טלנובלה. האהבה פה ניצחה את הכל. שבוע טוב לכולם.
 
למעלה